ע"א 1390/22 מרכז רפואי צאנז- בית החולים לניאדו נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט צבי ויצמן ) מיום 18.1.2022 בת"א 16156-01-14, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקש בעילה של רשלנות רפואית, והאחרון חויב לשלם לראשונה פיצויים בגובה 1,036,750 ש"ח בתוספת שכר טרחה בשיעור של 23.4%, וכן לשאת בעלויות חוות דעת המומחה מטעם המשיבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

1.

ביום 8.1.2014 הגישה המשיבה (להלן: המשיבה ) תביעה נגד המבקש, המרכז הרפואי צאנז – בית החולים לניאדו (להלן: המבקש או בית החולים ), בטענה כי קיבלה טיפול רפואי רשלני בשנת 2010, עת פנתה לחדר המיון של המבקש, דבר אשר הוביל לאירוע מוחי בו לקתה, ובעקבותיו לנכות גופנית משמעותית עימה נותרה.

2.

ביום 18.1.2022 קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיבה, תוך שהוא מאמץ את חוות דעת המומחה מטעמה ודוחה את חוות דעת המומחה מטעם המבקש וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נפסק, כי צוות בית החולים התרשל הן במתן הטיפול הרפואי והן באיתור הכשל בטיפול, וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלות זו לבין נזקיה של המשיבה. לאחר קביעה זו, בחן בית המשפט קמא את שיעור הנכות של המשיבה וקבע לה שיעור נכות של 40% על פי החלוקה הבאה: בתחום הנוירולוגי נכות בשיעור של 19%; בתחום הריאתי נכות של 20%; ובתחום הנפשי נכות בשיעור של 7.5%. על בסיס האמור, העריך בית המשפט קמא את הפסד השכר וכושר ההשתכרות של המשיבה, ההוצאות בעבור עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ונסיעות וכן פיצויים בגין כאב וסבל. בעבור כל אלה, פסק למשיבה פיצוי כולל בסך 1,036,750 ש"ח. לסכום זה צירף בית המשפט קמא שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.4% מסכום הפיצויים הכולל, וכן את עלויות חוות הדעת מטעם המשיבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

על פסק הדין האמור הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה המונחת לפניי.

3.

לטענת המבקש, קיים סיכוי ממשי שטענותיו יתקבלו במסגרת הערעור. זאת, שכן, לשיטתו, עומדות לו טענות כבדות משקל ביחס לקביעותיו של בית המשפט קמא, הן ביחס לאחריות המבקש בכלל, והן ביחס לרשלנות המיוחסת לו והנזק שנגרם למשיבה עקב כך בפרט. כך ביתר שאת, לשיטתו, בהינתן שעמדת המומחה מטעם בית המשפט תומכת במלוא טענות המבקש. עוד טוען המבקש כי למרות שעל דרך הכלל אין לעכב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, במקרה דנן מוצדק להיעתר לבקשה מן הטעם שייווצר קושי להשיב מידי המשיבה את כספי הפיצויים, ככל שהערעור יתקבל, בעוד שמנגד למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב התשלום, שכן אין כל חשש כי המבקש לא יישא בתשלום בסופו של ההליך, ככל שכך ייקבע.

4.

המשיבה, מנגד, סבורה כי דין הבקשה להידחות. ראשית מציינת המשיבה את הכלל הנוהג לפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין. כך על דרך הכלל, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיוב כספי בלבד בגין אירוע שהתרחש בשנת 2010, לאחר ניהול משפט ארוך ומתיש. כן טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור הם קלושים, ואף אפסיים, בהינתן פסק דינו המקיף, היסודי והמנומק של בית המשפט קמא, ובשים לב לכך שכלל טענות המבקש מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. עוד טוענת המשיבה כי גם מאזן הנוחות תומך בדחיית הבקשה, היות שהמבקש לא ביסס את הטענה כי לא יוכל להיפרע מידי המשיבה (המשתכרת בשכר נאה), ואילו עולה החשש כי לאור קשיים כלכליים עמם מתמודד המבקש דווקא המשיבה היא זו שתמצא את עצמה מול שוקת שבורה, ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יידחה. לבסוף, גורסת המשיבה כי ככל שייקבע כי יש לעכב את תשלום הפיצויים, אין להורות על עיכוב מלוא הסכום, ומכל מקום – מבקשת היא כי הסכום המעוכב יועבר לחשבון נאמנות שינוהל על ידי בא-כוח המשיבה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

6.

כלל שגור וידוע הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות – סיכויי הערעור מזה, ומאזן הנוחות מזה ( ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו , פסקה 13 (18.1.2017)). זאת ועוד, מקום בו מבוקש עיכוב ביצועו של סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעם שאין מדובר בנזק שאינו בר-תיקון ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר מבקש העיכוב יזכה בערעור לאחר שבוצע פסק הדין יהיה זה קשה עד מאד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקאות 18-17 להחלטתי והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 861-859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

7.

מבלי לטעת מסמרות בסיכויי הערעור, ובשים לב לשאלות העולות בערעור המבקש, די שאציין כי הערעור איננו חסר כל סיכוי ואתמקד איפוא במאזן הנוחות, אשר לו ניתנה הבכורה בפסיקה (ראו מיני רבים: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 16 (28.5.2018)). בענייננו, סבורני כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי. מן הצד האחד, מדובר בסעד כספי בסכום שאיננו מבוטל ( ע"א 3750/21 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (27.7.2021); ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני , פסקה י"א (17.9.2009)) כאשר מבלי לבחון בפרוטרוט את מצבה הכלכלי של המשיבה, ניתן להניח קיומו של חשש מפני אי השבתו של סכום זה במלואו, מקום בו תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע וערעור המבקש יתקבל (ראו, למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (13.11.2006) (להלן: עניין כלל חברה לביטוח ); ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 4 (12.5.2015)). מן העבר השני, הנזק הצפוי להיגרם למשיבה איננו רב, הן משום שמדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאין בו כדי לפגוע ברווחת המשיבה באופן מיידי (עניין כלל חברה לביטוח , פסקה 7; ע"א 2861/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ("הפול") נ' פלוני , פסקה 6 (25.6.2020)), והן משום שאת הקושי בגביית סכום הפיצויים מהמבקש, בהינתן קשייו הכלכליים, ניתן לאיין באמצעות דרישה להפקדה בקופת בית המשפט.

8.

בהתחשב בכל אלה, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע כך שכמחצית מסכום הפיצויים תשולם למשיבה, ואילו היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור, בכפוף לכך שהמבקש יבטיח את האפשרות לגבותה באמצעות הפקדה מתאימה בקופת בית המשפט .

9.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן:

(א)

סכום של חצי מיליון ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא לא יעוכב, וכן שכר טרחה בשיעור של 23.4% מסכום זה בתוספת מע"מ. עוד מצאתי כי אין לעכב את תשלום עלויות חוות דעת המומחה מטעם המשיבה.

(ב)

ביחס ליתר הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא (להלן: היתרה ), הריני להורות על עיכוב ביצוע תשלומם עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף להפקדה, במזומן או בערבות בנקאית, של היתרה בקופת בית המשפט בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו.