ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ. פלוני

השופט י' עמית :

1.

המשיב והמערער שכנגד (להלן: המשיב ), יליד 1.1.1990, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.10.2010, תאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה. הנכות הרפואית המשוקללת שהוכרה למשיב במוסד לביטוח לאומי הועמדה על 41% כלהלן: 10% הגבלה בתנועות קרסול ימין; 10% פגיעה בשריר הסומך הימני; 10% פגיעה עצבית; 10% בגין צלקות ו-10% נכות נפשית. בנוסף הופעלה תקנה 15 במלואה, כך שהנכות הועמדה על 62%.

המשיב סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות. במועד התאונה עבד כשליח על קטנוע, וכחודש וחצי לפני התאונה הוציא רישיון נהיגה לרכב כבד. בעקבות התאונה אושפז המשיב בבית חולים למשך 67 יום, ובנוסף היה באישפוז יום בבית החולים לוינשטיין, כך שלצורך הרכיב של "כאב וסבל" מדובר ב-200 ימי אשפוז.

כיום המשיב סובל מצליעה, הולך עם קב, ורישיון הנהיגה לרכב כבד נשלל ממנו.

2.

בסיס שכרו של המשיב עובר לתאונה עמד על כ-6,100 ₪ נכון ליום פסק דינו של בית משפט קמא. לצורך חישוב הפסדי השכר בעתיד העמיד בית המשפט את שכרו של המשיב על השכר הממוצע במשק נטו (8,858 ₪ כאמור בהחלטה לתיקון טעות סופר מיום 29.3.2015). את הפסדי כושר ההשתכרות של המשיב העמיד בית משפט קמא על 50%, ובהתאם לכך ערך את חישוב הפסדי השכר לעבר ולעתיד, בהכירו בתקופה של 29 חודשים כהפסד השתכרות מלא.

סך הכל נפסקו לזכות המשיב כ-2,420,000 ₪, מתוכם נוכו תגמולי מל"ל בסכום של כ-1,500,000 ₪.

3.

על כך נסבים הערעור והערעור שכנגד.

המערערת הלינה בעיקר על כך שהפסד כושר ההשתכרות של המשיב הועמד על 50%. כן הלינה המערערת על כך שבית משפט קמא פסק למערער הסך של 200,000 ₪ בגין ניידות והסך של 375,000 ₪ עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד.

המשיב הלין בערעור שכנגד על כך שהשכר לעתיד הועמד על השכר הממוצע במשק, בהתעלם מכך שהיה בכוונתו לעבוד כנהג על רכב כבד, שאז, לטענתו, היה שכרו יכול להגיע אף ל-15,000 ₪ לחודש. כן הלין המשיב על מיעוט הסכום שנפסק לזכותו ברכיב הניידות ועבור עזרת צד ג' לעתיד. לטענת המשיב, הסכום של 300,000 ₪ שנפסק לו ברכיב זה משקף כ-950 ₪ בלבד לחודש על אף נכותו הקשה.

4.

אומר בקצרה, כי לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, לא להפחתת הפיצוי ולא להגדלתו. הסכומים שנפסקו ברכיב הניידות ועזרת צד ג' הם סבירים, ומכל מקום, אינם מצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

המשיב טרם החל דרכו כנהג רכב כבד, כך שהיה מקום להעמיד את בסיס השכר לעתיד על השכר הממוצע במשק.

אכן, על פניו העמדת הפסד כושר ההשתכרות על 50% נראית על הצד הגבוה. עם זאת, אין להתעלם מכך שמכלול הנכויות של המערער ברגל ימין גורמות להגבלה ניכרת של התנועות בקרסול ולצליעה, וכי רשיון הרכב הכבד נשלל מהמשיב. בפני בית משפט קמא הובאו ראיות לכך שהמערער עשה מאמצי שיקום במסגרת המל"ל, אך לא עלה בידו להשתלב עדיין בשוק העבודה. ואזכיר, כי המל"ל מצא להפעיל את תקנה 15 במלואה.

בנסיבות אלה רשאית הייתה הערכאה הדיונית, האמונה על קביעת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות, להגיע למסקנה כי הפגיעה בכושר השתכרותו של המערער עומדת על 50%, ואיני רואה מקום להתערב בקביעה זו.

אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.