ע"א 2861/20המאגר הישראלי לביטוח רכב נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת חיה זנדברג ) מיום 1.3.2020 בת"א 49524-11-17, עד להכרעה בערעורים על פסק הדין.

1.

המשיב, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.9.2011 בעת שרכב על אופנוע שבוטח על ידי המשיבה (להלן: " התאונה , ו-" המבטחת ", בהתאמה). המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , התשט"ז-1956, כי למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 55.67%. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה-1975, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור נכותו התפקודית של המשיב.

2.

פסק הדין ניתן ביום 1.3.2020. בית המשפט המחוזי העמיד את שיעור הנכות התפקודית של המשיב בשיעור זהה לנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לו - 55.67%, והעריך את נזקיו בהתאם לחלוקה הבאה : 1,678,949 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד; 157,089 ש"ח בגין כאב וסבל; 100,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד; 200,000 ש"ח בגין ניידות לעבר ולעתיד. כל אלו בניכוי גמלאות ששולמו זה מכבר על ידי המוסד לביטוח לאומי ובניכוי תשלומים תכופים אחרים ששולמו מבעוד מועד, כמפורט בסעיפים 93-92 לפסק הדין. בנוסף, חויבה המבטחת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 13% מהסכום שיתקבל לאחר הניכויים .

3.

על פסק דין זה הוגשו ערעורים – הן על ידי המבטחת והן על ידי המשיב, ולצדם בקשת המבטחת לעיכוב ביצוע של חלק מהסכומים שנפסקו לטובת המשיב בפסק הדין – היא הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור של המבטחת

להתקבל טובים, נוכח העובדה שקביעות בית המשפט קמא לא עולות בקנה אחד עם הראיות שהונחו לפניו, ועל כן מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות שגויות ומנוגדות לפסיקת בית משפט זה. בין היתר נטען כי שיעור הנכות התפקודית שנפסק למשיב גבוה יתר על המידה וכי כושר השתכרותו של המשיב לא נגרע אלא דווקא השביח לאחר התאונה. כן נטען, כי הפסדי השכר בעבר ולעתיד של המשיב חושבו ביתר, ללא עיגון בחומר הראיות שהונח לפני בית משפט קמא, וכי בפסיקת ההוצאות הרפואיות התעלם בית משפט קמא מכך שמדובר בתאונת עבודה ועל כן ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן. באשר למאזן הנוחות טוענת המבטחת כי זה נוטה לטובתה, הואיל ומעדות המשיב בבית משפט קמא עולה שהוא מצוי בחובות ונטול נכסים משמעותיים, ועל כן ככל שערעור המבטחת יתקבל היא תעמוד בפני שוקת שבורה היה ותנסה לגבות את כספה בחזרה. עוד צוין בהקשר זה כי חברת הביטוח ביקשה עיכוב ביצוע ביחס לסכום חלקי בלבד – 700,000 ש"ח, הנופל משמעותית מהסכום הכולל עליו היא מערערת – 1,620,933 ש"ח.

4.

בתגובתו מיום 10.6.2020 התנגד המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע. המשיב חולק על טענות המבטחת באשר לסיכויי הערעור, ומוסיף כי כאשר מדובר בחיוב כספי

הניזוק זכאי לקבל באופן מידי את הפיצוי שנפסק לזכותו, והנטל להוכיח כי ראוי לסטות מעיקרון זה רובץ לפתחה של המבטחת. עוד נטען, כי לא זו בלבד שסיכויי ערעור המבטחת נמוכים, אלא שסיכויי ערעורו של המשיב גבוהים, הואיל ונכותו התפקודית של המשיב עולה על נכותו הרפואית, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. באשר למאזן הנוחות נטען כי גם הוא אינו נוטה לטובת המבטחת, נוכח העובדה שטענותיה בדבר חובות המיוחסים למשיב, אינן מבוססת על ראיות כדבעי ואף שגויות, הואיל ובבעלות המשיב דירה.

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. אכן, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964; תקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018). דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע סעד כספי. הטעם לכך, הוא שבמקרה רגיל אין המדובר במצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו היה והמערער יזכה בערעורו (ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא, פסקה 17 (22.7.2015)); בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים אשר המשותף להם הוא החשש שמא אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהיה זה " מן הנמנע – או קשה מאד – להשיב את המצב לקדמותו " (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). כך למשל, כאשר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תביא לקריסתו הכלכלית של המערער ותגרום לו נזק רב (ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 406 (1997)); כאשר יש בידי המערער לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעורו ( ע"א 7729/18 בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ

, פסקה 19 (7.1.2019) ; וכאשר מדובר בפסק דין המורה על תשלום סכום כסף גבוה במיוחד, אשר קיים חשש שמא הזוכה יוציא חלקים ממנו עובר להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבתו (ע"א 6273/19 אלטר נ' בן אבו,

פסקה 12 (2.12.2019)).

6.

בענייננו, המדובר בפיצוי בסכום משמעותי יחסית שנפסק לטובת המשיב, כאשר חלקו המכריע של הפיצוי הוא בגין צרכים עתידיים. לפיכך לא עולה חשש לפגיעה ברווחתו המיידית של המשיב בשל עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, וזאת בשים לב לכך שגם לאחר העיכוב ישולם לידיו סכום נכבד של מעל למיליון ש"ח (ראו בהקשרים דומים: ע"א 2397/16 המאגר הישראל לביטוחי רכב ("הפול")

נ' פלוני, פסקה 16

( 17.5.2016); ע"א 3559/17

המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 (9.5.2017); ע"א 7288/18 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 (6.11.2018)).

גם גובה הסכום שעיכובו מבוקש הוא משמעותי, באופן העלול לעורר ספק באשר ליכולתו של אדם מן היישוב להשיבו בלוח זמנים קצר ( ע"א 3113/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 4 (12.05.2015)) . הדברים נכונים גם לגבי המשיב כאן, נוכח יכולת השתכרותו כפי שפורטה בסעיף 16ג. לתגובתו מיום 10.6.2020. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. משהגעתי למסקנה זו, לא ראיתי להידרש לסיכויי הערעור.

7.

סוף דבר : הבקשה מתקבלת, כך שעד להכרעה בערעורים יעוכב סך של 700,000 ש"ח מסכום הפיצוי שנפסק למשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתרת סכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיב תשולם ללא עיכוב נוסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.