ע"א 2998/22 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) מיום 7.3.2022, בת"א 52826-06-15, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

1.

המשיבים 2-1 (להלן: התובעים ) הגישו תביעה נגד המבקשת ונגד המשיבים 4-3 (להלן: הנתבעים ), בגין "הולדה בעוולה" של בתם הקטינה, אשר נולדה כשהיא סובלת מנכויות קשות. ביסודה של התביעה עמדה טענה לניהול כושל ורשלני של מעקב ההיריון ולפענוח רשלני של בדיקות אולטרה-סאונד שבוצעו על-ידי הנתבעים. ביום 28.7.2020 ניתן להסכם פשרה שנחתם בין התובעים למשיבים 4-3 תוקף של פסק דין, ולפיו המשיבים 4-3 ישלמו לתובעים סך כולל של 1.4 מיליון ₪ לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיהם. מכאן נותר לבית המשפט המחוזי להכריע בתביעה נגד המבקשת בלבד.

2.

לאחר שניתח את מכלול הראיות שעמדו לפניו, ובהן חוות דעת רפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה נגד המבקשת. בית המשפט קבע כי המבקשת התרשלה באי-זיהוי שסע בשפה של העובר בסקירה מוקדמת שבוצעה לאם, אשר פורשה כבדיקה תקינה. בהמשך לכך, חייב את המבקשת לפצות את התובעים בגין נזקיהם. סכום הנזק הוערך בסך כולל של 9,657,714 ₪, מתוכו נוכה סך 1.4 מיליון ₪ ששולם על ידי המשיבים 4-3, וכן נוכו תגמולי מל"ל בסכום כולל של 4,334,954 ₪, כך שסכום הפיצוי הועמד על סך 3,922,760 ₪. לסכום זה צירף בית המשפט המחוזי שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.4%, וכן הוצאות נלוות בסך של 25,000 ₪ (ראו: פסיקתה שניתנה ביום 11.4.2022).

על פסק הדין האמור הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שמונחת לפניי.

3.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, שכן פסק הדין הושתת בעיקרו על שתי קביעות שגויות המנוגדות לראיות שהוגשו ולהלכה המשפטית המחייבת בנושא. לגישתה, השגיאה הראשונה נוגעת לעצם קביעת אחריותה לנזק שנגרם לתובעים, וכן לקשר הסיבתי שבין אי-אבחון השסע בשפה לבין אי-הפסקת ההיריון והנזק האמור. השגיאה השנייה עליה מצביעה המבקשת נעוצה בכך שבית המשפט המחוזי חייב אותה במלוא הנזק שנגרם לתובעים, בניכוי "טכני" של סכום הפשרה שהוסכם עם המשיבים 4-3, מבלי להידרש לחלוקת האחריות בין המבקשת לבין המשיבים 4-3. זאת אף שעיקר הטענות בתביעה – הן על פי משקלן והן על פי היקפן – יוחסו למשיבים 4-3.

4.

באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי זה נוטה לטובתה, בין היתר, בשים לב לסכום הגבוה שנפסק בפסק הדין, לעצם היותם של התובעים אנשים פרטיים, ולעובדה שבית המשפט המחוזי לא הטיל מגבלות כלשהן על מימוש הסכום שנפסק. לדבריה, בנסיבות אלה קיים חשש כי אם ישולמו סכומי פסק הדין יקשה על המבקשת להיפרע מן התובעים ככל שיתקבל ערעורה. מן העבר השני נטען, כי המבקשת היא מוסד ציבורי גדול ולכן אין חשש שלא ניתן יהיה לגבות ממנה את הסכומים לאחר ההכרעה בערעור. עוד נטען, כי רובו של הפיצוי מתייחס לסיפוק צרכיה העתידיים של הבת ולא לצורך מידי, ועל כן עיכוב העברתו לא יגרום נזק לתובעים.

5.

התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מושא הערעור הוא פסק דין מפורט ומנומק שעיקרו מבוסס על קביעות עובדתיות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן . כן נטען שהתביעה נגד המבקשת בוססה על עילות תביעה שונות ונפרדות מעילות התביעה נגד המשיבים 4-3 ולפיכך לא מתעוררת שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם כמעוולים במשותף. באשר למאזן הנוחות טוענים התובעים, כי זה נוטה לטובתם באופן מובהק. לטענתם, לא הוכח כי יהא קושי בגביית סכומי פסקי הדין ככל שהערעור יתקבל, שכן מצבם הכלכלי איתן וטוב מהממוצע. זאת בניגוד למצבה הכלכלי של המבקשת, שלדבריהם אינו מן המשופרים. עוד ציינו התובעים, כי הם מתעתדים להגיש ערעור שכנגד על פסק הדין בכל הנוגע לשיעור הפיצויים שנפסק לטובתם. לחלופין נטען, כי ככל שימצא בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין, יש לעכב רק את מקצתו ולקבוע כי הסכום המעוכב יופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

7.

כלל שגור וידוע הוא, כי אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ובעל הדין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפרי זכייתו, מבלי להמתין עד להכרעה בערעור. על כן, נקבע כי ביצוע פסק דין יעוכב רק כאשר סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה, אם כי משקל הבכורה הוענק למאזן הנוחות (ראו: ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברון , פסקה 6 (15.6.2021); ע"א 2907/22 מור נ' מרגלית , פסקה 10 (1.6.2022) ורבים אחרים). הדברים נכונים במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי (ראו: ע"א 3126/22 מילוז (1989) בע"מ נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ , פסקה 24 (29.5.2022) ורבים אחרים).

8.

בנסיבות ענייננו, מבלי להידרש לסיכויי הערעור, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אף שהמבקשת לא הציגה ראיות באשר למצבם הכלכלי של התובעים, הרי כאשר מדובר בסכומים גבוהים כבענייננו, קיים חשש מובנה שהזוכה עלול להתקשות בהחזרתם העשוי להצדיק עיכוב ביצוע חלקי של סכום הפיצוי (ראו למשל: ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' פלוני ,

פסקה 9 (13.9.2011); ע"א 3750/21 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (27.7.2021)). על כך יש להוסיף, כי הנזק שצפוי להיגרם מעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין איננו רב, בשים לב לכך שסכומיו נועדו, בין היתר, לצרכים עתידיים של הבת, וכן בהתחשב בהסדר הפשרה עם המשיבים 4-3 בגדרו קיבלו התובעים לידיהם סכום של 1.4 מיליון ₪.

9.

לנוכח שיקולים אלה, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כך שסכום של 1.5 מיליון ₪ מהסכום בו חויבה המבקשת בפסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שסכום זה יופקד בידיהם הנאמנות של באי-כוח התובעים (המשיבים 2-1), ויועבר למשיבים 2-1 רק לאחר ההכרעה בערעור ובכפוף לתוצאותיו.