ע"א 405-23 ע"א 405-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) מיום 7.12.2022 בת"א 1393-09-15, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

2.במוקד ההליכים תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה 1, קטינה (להלן: התובעת), עת נפגעה ממים רותחים שנשפכו עליה ממיחם, בהיותה כבת 8 שנים. התאונה אירעה בזמן שהתובעת שהתה עם הוריה, המשיבים 3-2, בבית דודה – הוא המשיב 10. התובעת והוריה (להלן יחד: התובעים), הגישו תביעה נגד המשיב 10 ונגד מבטחת דירתו, AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ, היא המבקשת בבקשה שלפנינו. כן הוגשה התביעה נגד מכון התקנים הישראלי; יצרנית המיחם; וחליפתה הנטענת של יצרנית המיחם ומבטחתה – הם המשיבים 7-4, בהתאמה. יוער כי התביעה נגד המשיבים 8 ו-9 נמחקה מטעמים שונים.

3.לאחר שניתח את כלל הראיות שעמדו לפניו, לרבות חוות דעת מומחים שהוגשו, מצא בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה נגד המשיבים 7-4, ולקבל את התביעה נגד המשיב 10 והמבקשת. אשר למשיב 10, מחזיק הדירה ובעליו של המיחם, נקבע כי התרשל בהעמידו מיחם לקוי, שמכסהו אינו מהודק, לרשות התובעים. אשר למבקשת, זו חויבה על בסיס פוליסת ביטוח דירה שהנפיקה למשיב 10, הכוללת כיסוי אחריות כלפי צד שלישי בגין נזקי גוף. לצד האמור, נקבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

4.בהמשך לקביעות אלה בדבר החבות לתאונה, ולאחר בחינה של ראשי הנזק, נפסק כי המשיב 10 ישלם לתובעים פיצוי בסך של 1,443,108 ₪, בנוסף לסכום של 864,585 ₪ אשר יוקפא עד שתתברר זכאותה של התובעת לקצבת נכות כללית, ושיעורה. כן נקבע כי לסכום הפיצויים יצורף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. אשר למבקשת, צוין כי על פי תנאי הפוליסה הוגבלה אחריותה לסכום של 300,715 ₪ בגין מקרה ביטוח, וכן עליה לשאת בנוסף, מעבר לגבולות אחריותה, בהוצאות משפט סבירות בהן על המבוטח לשאת בשל חבותו. בהמשך לכך, נפסק כי המבקשת תישא בסך של 335,447 ₪ מתוך הפיצוי שנפסק, המשקף את תקרת אחריותה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כן נקבע כי המבקשת תישא בשכ"ט עו"ד שנפסק לטובת התובעים, ובהוצאות המשפט שהוציאו התובעים והמשיב 10.

5.על פסק הדין האמור הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שמונחת לפניי. בבקשתה עותרת המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לחיובים הכספיים שהושתו עליה מעבר לגבול תקרת הכיסוי הביטוחי, קרי, מעבר לסכום של 335,000 ₪. לחלופין, עותרת המבקשת להורות על הפקדת הסכום האמור בקופת בית המשפט.

6.טענתה המרכזית של המבקשת, לעניין סיכויי הערעור, נוגעת לחיובה בתשלום שכ"ט עו"ד שנפסק לטובת התובעים ובהוצאות התובעים והמשיב 10, בסכום המגיע לפי חישוביה לסך כולל של כ-600,000 ₪. לטענתה, חיוב זה אינו הולם את הוראת סעיף 66 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, הקובעת כי "ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח" (להלן: סעיף 66). המבקשת טוענת כי הוראה זו מתייחסת להוצאות משפט סבירות של המבוטח, כלומר להוצאות הגנתו, והיא אינה חלה על הוצאות המשפט של התובעים. עוד נטען כי גם אם הוראה זו חלה על הוצאות התובעים, הרי שבענייננו מדובר בהוצאות בסכום העולה פי שניים על תקרת הכיסוי הביטוחי, כך שאין מדובר בהוצאות "סבירות". בהמשך לאמור, נטען כי חיוב זה, העולה משמעותית על תקרת הביטוח, עלול להביא להשלכות רוחב בדמות הגדלת דמי הביטוח המשולמים על-ידי המבוטחים.

7.אשר למאזן הנוחות, נטען כי לא צפוי להיגרם לתובעים כל נזק מעיכוב הביצוע, בשים לב גם לכך שלא מבוקש לעכב את מלוא הסכום שנפסק לטובתם. מנגד, נטען כי ככל שתידחה הבקשה ויתקבל הערעור, יתעורר קושי להשיב את המצב לקדמותו בשל גובה הסכום המדובר, העומד על מאות אלפי שקלים, ומאחר שהתובעת היא קטינה שאינה משתכרת.

8.התובעים מצדם מתנגדים לבקשה. לטענתם, פרשנות המבקשת להוראת סעיף 66 אינה עולה בקנה אחד עם לשונו, אשר אינה מתייחסת רק להוצאות ההגנה של המבוטח, אלא גם להוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל אחריותו. כן נטען כי הוראה דומה מצויה גם בתנאי הפוליסה. באשר לשאלת הסבירות של סכום ההוצאות שנפסק, נטען כי זו אינה צריכה להיבחן בהתייחס לתקרת הכיסוי הביטוחי; וכי ההוצאות שנפסקו סבירות ביחס לסכום הפיצוי הכולל שבו חויב המשיב 10 כלפי התובעים. לגבי מאזן הנוחות, נטען כי טענת המבקשת ולפיה התובעים יתקשו להשיב את הכספים, נטענה בעלמא ומבלי שהוגש תצהיר – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.המשיב 10 מתנגד אף הוא לבקשה, ומצטרף לעמדת התובעים בכל הנוגע לחיובי המבקשת בסכום הביטוח וכן בסכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו לחובתה. המשיבה 4 הודיעה כי אין לה התנגדות לעיכוב הביצוע המבוקש; ואילו המשיבות 7-6 הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

10.לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

11.כידוע, עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בעל הדין המבקש עיכוב ביצוע נדרש להוכיח כי לערעורו סיכויים טובים להתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני התנאים האמורים מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שתנאי אחד מתקיים באופן מובהק יותר, כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של התנאי השני. מקום שמדובר בפסק דין כספי, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע הוא נטל כבד, שכן בדרך-כלל לא יתעורר בהקשר זה קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ, פסקה 7 (10.1.2016); ע"א 2612/19 מזרחי נ' דבליו בי.די טכנולוגיות בע"מ, פסקה 16 (7.5.2019)).

12.בענייננו, מבלי לטעת מסמרות לגבי סיכויי הערעור, דומה כי חיובה של המבקשת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות התובעים וכן שיעור החיוב – מעוררים שאלות ראויות לדיון, שעניינן בפרשנות סעיף 66 ותנאי הפוליסה (וראו בעניין זה: ירון אליאס דיני ביטוח 1279-1278 (מהדורה שלישית, 2016)). בשים לב לטענות הצדדים בעניין זה, וכן להיעדרו של דיון מפורט בנושא בפסק הדין מושא הערעור, הנני סבורה כי לא ניתן לבטל את סיכויי הערעור בהקשר זה. באשר למאזן הנוחות, אמנם המבקשת לא הציגה ראיות שיש בהן כדי לשכנע בטענתה בדבר קושי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור. עם זאת, מן העבר השני, נראה כי הנזק הצפוי להיגרם לתובעים מעיכוב הביצוע איננו רב, משנפסק להם סכום של כ-1.4 מיליון ₪, שאת ביצועו לא מבוקש לעכב (וראו: ע"א 2998/22 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלונית, פסקה 8 (7.6.2022)).

13.לנוכח שיקולים אלה, ראיתי כאמור לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע בחלקה, באופן שמחצית החיוב בגין שכ"ט עו"ד והוצאות התובעים שעל המבקשת לשלם בשלב זה (ללא שכ"ט עו"ד העתידי החל על הסכום המוקפא), יעוכב עד להכרעה בערעור. זאת, בכפוף לכך שהסכום המעוכב יופקד בידיה הנאמנות של באת-כוח המשיבים 3-1 (התובעים), ויועבר למשיבים 3-1 רק לאחר ההכרעה בערעור ובכפוף לתוצאותיו.