רע"א 6377-23 רע"א 6377-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע'

וינברגר) מיום 17.8.2023 בע"א 35609-06-22 בגדרה דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינו ביום 4.6.2023 בת"א 22221-10-14, והורה על חילוט ערבות בנקאית שהפקיד בקופת בית המשפט לטובת המשיבה.

תמצית הרקע לבקשת רשות הערעור

1.בשנת 2014 הגישה המשיבה, חברת ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ (להלן: החברה), נגד המבקש, בעל שליטה בה לשעבר, תביעה במסגרתה טענה בעיקרו של דבר, כי על פי כרטסת הנהלת החשבונות של החברה, נטל המבקש מהחברה כספים בסכום של 1,563,299 ₪ ולא החזירם. בפסק דין שניתן ביום 20.4.2022 קיבל בית משפט השלום בקריות (השופט ש' מ' ארדמן) את התביעה בחלקה וקבע כי על המבקש לשלם לחברה סך של 936,817 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.12.13. פסק הדין התבסס בעיקרו על חוות דעת של מומחית חשבונאית שמונתה מטעם בית המשפט, לגביה הסכימו הצדדים כי חוות הדעת, לרבות החומר שהוצג למומחית על-ידי הצדדים, ישמשו כראיה היחידה בתיק. המומחית הגיעה למסקנה כי המבקש חייב לחברה סך של 708,166 ₪ בערכי קרן, ולאחר חקירת המומחית ודיון בטענותיהם הפרטניות של הצדדים, הגיע בית המשפט לתוצאה אליה הגיע (ראו: ת"א 22221-10-14; להלן: פסק דינו של בית משפט השלום).

2.ביום 31.5.2022 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום מאותו היום. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה התקבלה בחלקה, תוך שנקבע כי על המבקש לשלם לחברה סכום של 400,000 ₪ וכי תשלום סך של 730,000 ₪ יעוכב כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסכום זה בקופת בית המשפט (בהחלטה צוין כי אין מדובר בחישוב מדויק של החוב למועד זה, אלא בחישוב שנועד לצורך ההחלטה האמורה; ראו: רע"א 35402-06-22, החלטה מיום 7.7.2022).

3.ביום 4.6.2023 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי (הנשיא ר' שפירא, סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטת ת' נאות פרי) פסק דין הדוחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 35609-06-22). לאחר שבית המשפט המחוזי קיים דיון בערעור ונתן דעתו למכלול טענות הצדדים נקבע כי "לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא המבוסס היטב עובדתית ומשפטית ואין להתערב בקביעותיו או בתוצאה אליה הגיע" (להלן: פסק הדין שניתן בערעור). בהמשך לכך, ומבלי צורך להידרש לכלל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על חילוט הערבות הבנקאית שהפקיד המבקש לטובת החברה. עם זאת, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע ההחלטה עד ליום 3.8.2023 על-מנת לאפשר למבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בערעור (רע"א 35402-06-22, החלטה מיום 30.7.2023). בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה בהחלטת השופט ד' מינץ, תוך שצוין כי הערעור נדחה והמבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בערעור. לצד זאת, הורה בית המשפט על עיכוב חילוט הערובה עד ליום 9.8.2023 על מנת לאפשר למבקש לפעול להגשת בקשה לעיכוב ביצוע (רע"א 5922/23, החלטה מיום 6.8.2023).

4.ביום 8.8.2023 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיכוב ביצוע" פסק הדין שניתן בערעור, בה עתר לעיכוב חילוט הערבות הבנקאית עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבכוונתו להגיש לבית המשפט העליון. המבקש טען בבקשתו כי החברה מצויה במצב כלכלי רעוע, וכי הוא עלול לעמוד בפני שוקת שבורה ככל שתתקבל בקשתו לרשות ערעור. המבקש הפנה להליך נוסף המתנהל בין הצדדים שם נפסק לזכותו סכום של 1,232,305 ₪, בעניינו הגישה החברה ערעור וביצועו עוכב. המבקש טען כי בהתחשבנות בין הצדדים, החברה עומדת כיום על יתרת חוב כלפיו, ומאזן הנוחות מחייב עיכוב חילוט הערבות עד אשר יתבררו תוצאות ערעורה של החברה בהליך הנוסף. כן טען המבקש כי אם תחולט הערבות שהפקיד ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן מימוש הערבות משמעה מימוש בטוחות שניתנו לבנק.

בתגובתה טענה החברה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע על הסף, מאחר שזו הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. עוד עמדה החברה על כך שהתביעה התנהלה במשך כשמונה שנים וכי עומדת לה הזכות ליהנות מפירות פסק הדין שנפסק לטובתה. לגופם של דברים, טענה החברה כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא הוכיח את טענתו ולפיה מצבה הכלכלי של החברה ירוד, עד כדי חשש שאם יתקבל ערעורו, היא לא תוכל להשיב לו את סכום פסק הדין. בהקשר זה, טענה החברה, בין היתר, כי היא מנצלת רק כ-50% ממסגרת האשראי בחשבון הבנק שלה; וכי יש לה פיקדונות על סך 3,054,107 ₪ וצבר עבודות של 150,000,000 ₪ לשלוש השנים הקרובות. לנוכח האמור, טענה החברה כי לא יתעורר קושי בהשבת הכספים למבקש, אם הדבר יידרש. לסיום, עמדה החברה על כך שאין כל קשר בין פסק הדין בהליך דנן לבין פסק הדין בהליך הנוסף וטענה כי עיכובי הביצוע בשני ההליכים ניתנו מטעמים שונים.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.בהחלטתו מיום 17.8.2023, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב חילוט הערבות הבנקאית. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בהצביעו על כך שסיכויי הערעור אינם נחזים כגבוהים, שכן הטענות שפורטו בבקשה אינן מצדיקות, על פני הדברים, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עם זאת צוין כי אין צורך לקבוע מסמרות בנושא, משום שעיקר המשקל יינתן למאזן הנוחות. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הציג נתונים עדכניים שיש בהם כדי להניח תשתית ראייתית מספקת לטענתו אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה עד כי לא תוכל להשיב את סכום הערבות ככל שיידרש. מנגד, צוין כי טענות החברה באשר למצבה הכלכלי, כמפורט בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, נתמכות באישורים עדכניים שלא נסתרו, בהם אישורים על יתרת אשראי שאינה מנוצלת בחשבונה בבנק ועל פיקדונות שבבעלותה. אשר לטענת המבקש כי בשל היותו אדם פרטי, ביצוע פסק הדין יגרום להכבדה ולפגיעה קשה בו, נקבע כי זו אינה מספיקה על-מנת להצדיק את עיכוב הביצוע, ומכל מקום, זו לא פורטה דיה, לא נתמכה בראיות מספקות, והיא סותרת את טענת המבקש בדבר איתנותו הכלכלית.

6.להשלמת התמונה יצוין, כי בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו מיום 20.8.2023 על עיכוב חילוט הערבות הבנקאית עד ליום 24.8.2023, וככל שתוגש בקשת רשות הערעור, לא תחולט הערבות הבנקאית אלא בהתאם להחלטת בית משפט זה.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, דין הבקשה להידחות.

8.כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, נקודת המוצא הקבועה בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 היא כי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים, ביניהם מתקיים יחס של "מקבילית כוחות": הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקום שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי כבענייננו, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע הוא נטל כבד, שכן ככלל לא יתעורר בהקשר זה קושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל: ע"א 8776/15 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מליבו חברה לבנייה בע"מ, פסקה 7 (10.1.2016); ע"א 2612/19 מזרחי נ' דבליו בי.די טכנולוגיות בע"מ, פסקה 16 (7.5.2019); ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)).

9.באשר לסיכויי הערעור, המבקש לא העלה במסגרת הבקשה שלפניי כל טענה לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור שבכוונתו להגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אעיר בהקשר זה כי בהינתן ההלכה הפסוקה המציבה רף גבוה לקבלת בקשות רשות ערעור ב'גלגול שלישי', ולאחר עיון בפסקי הדין שניתנו, הן על-ידי בית משפט השלום הן על-ידי בית המשפט המחוזי, המושתתים על חוות דעת מומחה שאומצה בעיקרה על-ידי הערכאה הדיונית, דומה כי ניצבת לפניו משוכה גבוהה (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 3405/23 חיון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (11.06.2023); רע"א 6113/23 אדמתי עבודות הנדסיות בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 (20.8.2023)). מכל מקום, משצלח פסק הדין את ערכאת הערעור, גובר הנטל על המבקש להוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין חרף הכרעתן של שתי ערכאות שיפוטיות.

10.המבקש טוען כי קם חשש ממשי כי אם לא יעוכב חילוטה של הערבות הבנקאית, לא יעלה בידו להיפרע מן החברה ככל שיזכה בבקשת רשות הערעור שתוגש. לביסוס טענתו הפנה המבקש לדף ריכוז יתרות בנקאי וכן לנסח רשם החברות, על פיהם לחברה התחייבויות כספיות בגובה מיליוני ש"ח, ועל נכסיה מוטלים שעבודים רבים. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקש בסוגיה זו ולא ראה לקבלן, ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו זו. בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על אישורים עדכניים שצורפו על-ידי החברה שלא נסתרו, אשר כללו בין היתר, את גובה יתרת האשראי הבלתי מנוצלת בחשבון הבנק של החברה וסכום הפיקדונות שבבעלותה, וקבע כי "לא עלה בידי המבקש להניח תשתית לכאורית לטענה כי אם המשיבה תידרש להשיב לו את הסכומים שישלם לה, כולם או חלקים, לא תוכל לעשות כן". כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים שבהם מתגלה על פני הדברים שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות או התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע (ראו: ע"א 2308/20 פז חברת נפט בע"מ נ' אליהו ממן, פסקה 48 (28.8.2022); ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פסקה 11 (13.5.2012); רע"א 3798/23 זיפי אחזקות בע"מ נ' יוסי וייס, פסקה 11 (15.8.2023)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. אף לא נמצא טעם לקשור את סוגיית עיכוב הביצוע בהליך זה לתוצאות ההליך האחר, זאת לנוכח ההבדל בשלב הדיוני בו מצויים ההליכים, ובפרט לנוכח הערבות הבנקאית שהפקידה החברה בקופת בית המשפט להבטחת ביצועו של פסק הדין בהליך האמור.

אשר לטענתו של המבקש לפיה מימוש הערבות יאלץ אותו לממש נכס מקרקעין שבבעלותו. ככלל, הצורך לממש נכסים לשם קיום חיוב כספי, כשלעצמו, אינו מהווה סיבה מספקת לעיכוב הביצוע, אלא בכפוף להוכחת נסיבות מיוחדות החורגות מן ההכבדה הנובעת ממימוש הנכס, כגון מקרים בהם חילוט הערבות יוביל להתמוטטותו הכלכלית של החייב או למכירת נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כגון דירת מגורים (והשווה: ע"א 6647/98 גנן נ' פ"ש תל אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 190 (1999); ע"א 6000/23 מוסך יוסי קוסטה בע"מ נ' משולש תל יפו בע"מ, פסקה 8 (20.8.2023)). בענייננו לא הונחה כל תשתית עובדתית לקיומן של נסיבות מיוחדות כאלה, והמבקש – הטוען לאיתנות כלכלית – אף לא הוכיח כי אין ביכולתו לפרוע את החוב מבלי לממש את הנכס האמור. בנסיבות אלה, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי גם מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה לעיכוב חילוט הערבות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה – איני עושה צו להוצאות.