רע"א 3405-23 רע"א 3405-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט) מיום 4.4.2023 בע"א 39331-12-22, שבמסגרתו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ת' לוי יטח) מיום 10.11.2022 בת"א 48502-12-17, בגדרו ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין הצדדים (להלן: הסכם הפשרה).

2.יסוד הבקשה דנן במחלוקת בין המבקש לבין המשיבה, "מגדל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: המבטחת). לטענת המבקש, ביום 23.8.2006 הוא נפגע בתאונת עבודה, ובהתאם לדיווח בסיס השכר של מעבידי המבקש – שילמה לו המבטחת על-פי פוליסת הביטוח, סך של 206,581 ש"ח. בעקבות פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת א' שומרוני-ברנשטיין) מיום 24.12.2015 בב"ל 57285-07-13, שבמסגרתו נקבע כי בסיס השכר של המבקש גבוה מזה שדווח כאמור, הגיש המבקש תביעה כספית נגד המבטחת בסך של 111,209 ש"ח. במסגרת דיון ההוכחות בפני בית משפט השלום ביום 10.12.2022, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו המבטחת תשלם למבקש סך של 10,000 ש"ח, בתמורה לוויתורו על תביעתו. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו עתר לביטול הסכם הפשרה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי טענות המבקש, לפיהן נפלו פגמים בהסכמתו בשל לחץ שהופעל עליו והטעייתו על-ידי המבטחת, מופנות כנגד הרכיב ההסכמי בהסכם הפשרה; כי מקום הטענות הנ"ל בתביעה נפרדת לביטול פסק הדין; וכי בניגוד לטענת המבקש, בית משפט השלום לא שגה באופן ניהול ההליך המשפטי ובהחלטות הביניים שנתן במסגרתו. כמו כן, השית בית המשפט המחוזי על המבקש הוצאות לטובת המבטחת בסך 10,000 ש"ח (להלן: ההוצאות).

3.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי הליך הערעור הוא המתאים להעלאת טענותיו בדבר ביטול הסכם הפשרה; כי אף אם יגיש תביעה נפרדת, קביעות בית המשפט המחוזי – השגויות מבחינה עובדתית ומשפטית – מאיינות את סיכויי תביעתו; כי בית המשפט המחוזי לא נימק כראוי את פסק-דינו; וכי השתת ההוצאות לא הייתה מוצדקת.

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.הבקשה דנן נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות והפרטניות של המקרה, ואינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, אינני סבורה כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות דין. לפיכך, כאמור, דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך, אעיר כי אף לגוף הדברים, לא ראיתי כי נפל פגם כלשהו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקיו.

6.סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.