ע"א 473-23 ע"א 473-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 20.12.2022 בת"א 68207-02-20, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

2.המבקשים, הבעלים של שני בניינים בעיר תל אביב, התקשרו עם המשיבה בהסכם קומבינציה (להלן: ההסכם), לפיו תבצע המשיבה עבודות בנייה ושימור בבניינים, ותקבל בתמורה 25 דירות בבניינים, ואילו המבקשים יקבלו 10 דירות, סך של מיליון דולר (להלן: התמורה במזומן), וכן תמורה נוספת בהתאם לגובה הכנסות המשיבה ממכירת דירותיה (להלן: התמורה הנוספת). בסעיף 38 להסכם נקבע, בין היתר, כי המבקשים יישאו בתשלום המע"מ בגין קבלת שירותי הבנייה מהמשיבה.

3.במסגרת תביעה קודמת שהגישה המשיבה נגד המבקשים בסדר דין מקוצר (תא"ק 9255-12-17), טענה המשיבה כי המבקשים לא שילמו את מלוא המע"מ בגין שירותי הבנייה, אשר היה עליהם לשלמו לפי סעיף 38 להסכם. רשויות מע"מ העריכו את שווי שירותי הבנייה שהוענקו למבקשים בסכום של 8,600,623 ₪, ובהתאם התבקש תשלום מע"מ בסך של 1,462,106 ₪. המבקשים שילמו סכום נמוך יותר, בהתבסס על תחשיב שנדחה על-ידי רשויות מע"מ, ומשסירבו להשלימו, נאלצה המשיבה לשלם את סכום ההפרש. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבה, והורה למבקשים לשפותה בגובה התשלום ששילמה לרשויות מע"מ.

4.ביום 27.2.2020 הגישה המשיבה את התביעה שבמוקד הבקשה שלפנינו. המשיבה עתרה לשני סעדים: הסעד הראשון, נוגע לתשלום המע"מ עבור רכישת הקרקע. המשיבה טענה כי המבקשים הנפיקו חשבוניות מס עבור תשלום התמורה במזומן והתמורה הנוספת, אך לא עבור יתרת התמורה בגין רכישת הקרקע, ששולמה באמצעות הענקת שירותי בנייה. מכיוון שלא הונפקה חשבונית כאמור, נטען כי למשיבה נגרם נזק כתוצאה מאי-יכולתה לקזז את סכום המע"מ, ובגין כך התבקש סעד כספי. לחלופין, התבקש צו שיורה למבקשים להנפיק חשבונית מס כאמור. הסעד השני, הוא תשלום בסך של 385,852 ₪ בגין קנסות וריביות שנאלצה המשיבה לשלם לרשויות מע"מ עקב האיחור בתשלום חוב המע"מ בגין שירותי הבנייה, איחור שלטענתה נבע מסירובם של המבקשים לשלם את החוב במועד.

5.בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בעיקרה. אשר לטענה הנוגעת לאי-הנפקת חשבונית מס עבור רכישת הקרקע, נקבע, בין היתר, כי חלה על המבקשים חובה חוקית להנפיק חשבונית כאמור, בהתאם לסעיפים 45 ו-47(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, וכי הצדדים לא ביקשו לחרוג מהוראות הדין בהתייחס לרכיב זה. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להנפיק חשבונית מס עבור אותו חלק מהתמורה בגין רכישת הקרקע אשר התבטא בהענקת שירותי בנייה. מכיוון ששירותים אלה הוערכו על-ידי רשויות מע"מ בסכום של 8,600,623 ₪, נפסק כי "סכום זה צריך להיות כתוב בחשבונית כשסכום זה כולל את רכיב המע"מ בסך של 1,462,106". כן נפסק, כי ככל שהמשיבה תמציא למבקשים אסמכתה מרשויות המס לפיה היא לא תוכל לעשות שימוש בחשבונית זו ולהתקזז בגינה, יהיה על המבקשים לפצותה בסכום המע"מ בסך של 1,462,106 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק. אשר לטענה הנוגעת לתשלום ששילמה המשיבה לרשויות מע"מ בגין קנסות וריביות, נקבע כי הקנסות והריביות נבעו מאופן התנהלות המבקשים, שלא דיווחו לרשויות המס על השווי האמיתי של שירותי הבניה – ובהתאם, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים לפצות את המשיבה בגין כך, בסכום של 329,788 ₪ בתוספת ריבית הסכמית.

6.על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

7.לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר. עיקר טענתם הוא, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע – כך לשיטתם – כי חשבונית המס שעליהם להנפיק היא בסך של 8,600,623 ₪ כולל מע"מ, להבדיל מסכום זה בתוספת מע"מ; עמדה הסותרת את עמדת רשויות המס. כן נטען, בין היתר, כי חיוב המבקשים להנפיק את החשבונית הוא שגוי מכיוון שהמבקשים שילמו כבר את מלוא המע"מ החל על רכישת הקרקע, בשים לב לכך שחלק מן הזכויות שנמכרו היו פטורות ממע"מ. אשר למאזן הנוחות, נטען כי ככל שפסק הדין לא יעוכב, המבקשים יאלצו להנפיק למשיבה חשבונית מס שגויה, באופן שיגרור רישום שגוי בספרי המבקשים, דיווח שגוי לרשויות המס ותשלום מע"מ שגוי לרשויות. לטענת המבקשים, מדובר בהשפעה כלכלית רחבה שעלולה לגרום להם נזק בלתי הפיך.

8.המשיבה מצידה התנגדה לעיכוב הביצוע המבוקש. לטענתה, בתמצית, המבקשים לא טענו לנזק כלשהו שייגרם להם, לא כל שכן נזק בלתי הפיך, כתוצאה מן הסעד הכספי שנפסק. כל טענות המבקשים לגבי מאזן הנוחות מתמקדות רק בסעד שעניינו בהנפקת חשבונית המס, כאשר ביחס לסעד זה, לטענת המשיבה, המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק אשר לא ניתן יהיה לתיקון ככל שיתקבל הערעור.

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מורה לנו כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. כלל זה נכון ביתר שאת מקום שמבוקש לעכב פסק דין כספי, שכן ההנחה היא שככלל, כספים ששולמו ניתנים להשבה. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים, המקיימים ביניהם יחס של 'מקבילית כוחות': כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לתנאי השני, בדבר מאזן הנוחות, הוענק משקל הבכורה (לכל האמור ראו, למשל: ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023); ע"א 276/23 מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ נ' חמאד, פסקה 12 (31.1.2023)).

11.בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, המבקשים לא הראו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן המצדיק את קבלת הבקשה. אשר לסעד הכספי שנפסק, המבקשים לא העלו טענה לנזק העלול להיגרם להם כתוצאה מאי-עיכוב פסק הדין בהקשר זה, כך שממילא עניינם אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יעוכב פסק דין כספי. באשר לסעד הנוגע להנפקת חשבונית המס, טענות המבקשים לנזק בלתי הפיך העלול להיגרם להם כתוצאה מהנפקת החשבונית, נטענו בעלמא ומבלי שהוצגה תשתית עובדתית וראייתית תומכת. בתוך כך, לא הראו המבקשים כי לא ניתן יהיה לבטל את החשבונית, או שלא יהיה ביכולתם להשיב לידיהם כספים שישולמו לרשויות מע"מ (וראו: ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו. בי. אמ. טרוול בע"מ, פסקה 19 (9.4.2017)).

12.אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪.