ע"א 8640-22 ע"א 8640-22

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) מיום 7.10.2022 בפר"ק 2152-01-20, עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינו.

2.פסק הדין ניתן במסגרת הליך לפירוק עמותת מ.צ.י.ל- מנהיגות צעירה ישראלית לעליה (ע"ר) (להלן: העמותה). ביום 20.1.2021 ניתן צו פירוק זמני, והמשיב 1 מונה כמפרק זמני של העמותה (להלן: המפרק). ביום 22.4.2021 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, החל מכוחו של סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980. בבקשה נתבקש לחייב את מייסד העמותה, מר יוסף יעקב ניזרי, הוא המבקש בבקשה שלפניי – להשיב לקופת העמותה סך של 2,029,600 ₪ שנטל מהעמותה, לפי הנטען, שלא כדין.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. בפסק הדין צוין כי אין חולק על כך שהמבקש קיבל את הכספים מן העמותה, והשאלה שבמוקד הדיון היא האם הכספים התקבלו כדין. גרסתו של המבקש הייתה כי הוא זכאי היה לקבל את הכספים כהחזר בגין הלוואות שנתן לעמותה לפני כ-25 שנה, אשר נוצלו לבניית בניין בירושלים שנועד לשמש כמשכן העמותה. גרסה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי לא הונחה על-ידי המבקש תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתו לפיה הלווה כספים לעמותה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי גם לוּ נמצאה אחיזה לטענה זו, לא ניתן להכשיר את אופן התנהלותו של המבקש, שנטל לכיסו כספים מכספי העמותה ללא החלטת מוסדות העמותה, ומבלי שהדבר דווח ואושר על-ידי רשם העמותות; כל זאת שנים רבות לאחר שניתנו לכאורה ההלוואות, אשר לא דווחו אף הן לרשם העמותות. בהמשך לקביעות אלה, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להעביר לידי המפרק את הכספים שנטל, בסך של 2,029,600 ₪, בתוספת ריבית.

4.על פסק הדין האמור הגיש המבקש ערעור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

5.המבקש סבור כי סיכויי הערעור גבוהים. בהקשר זה נטען, בתמצית, כי הראיות שהגיש מובילות למסקנה כי הכספים שנטל מן העמותה הם בגדר השבת הלוואה שנתן לעמותה, וכי בנסיבות אלה גם אם נפלו ליקויים פרוצדוראליים מסוימים בהליך השבת הכספים, עדיין לא ניתן להתייחס לנטילת הכספים כאל שימוש "שלא כהוגן" בכספי העמותה. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, זאת לאור מצבו הרפואי כפי שתואר בבקשה, ומצבו הכלכלי הקשה. במישור הכלכלי, טען המבקש כי אין לו ולרעייתו כספים זמינים, והם נעזרים בסיוע כלכלי ובקצבאות על מנת להתקיים – כאשר כל רכושם מתמצה בדירת מגורים יחידה, שאותה הם משכירים לאחרים ובכספי השכירות שוכרים לעצמם דירה אחרת. לטענת המבקש, ככל שתידחה בקשתו, הדרך היחידה למימוש פסק הדין היא על-ידי מכירת דירת המגורים האמורה, באופן העלול להותיר אותו ואת רעייתו ללא קורת גג, תוך פגיעה במצבו הבריאותי. כן צוין, כי על חלקו של המבקש בדירה נרשם עיקול לטובת המשיבים, ולפיכך מובטחת יכולתו להשיב את הכספים ככל שיידחה הערעור.

6.המפרק התנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים ביותר, נוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי המייחסות למבקש לא רק חוסר תום לב אלא מרמה של ממש, שעה שהמבקש עצמו אישר כי משך את הכספים מן העמותה ללא כל דיווח וללא אישור. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקש נמנע מלפרט ואף לא הוכיח בראיות, מה נעשה עם הכספים אותם נטל מהעמותה שלא כדין, זמן קצר טרם כניסתה להליכי פירוק בשנת 2020. כן נטען כי המבקש לא הוכיח די הצורך את מצבו הכלכלי הנטען, מקום שלא תמך את בקשתו בתדפיסי חשבון בנק ופירוט של הוצאות, הכנסות ונכסים. בנסיבות אלה, נטען כי יש לדחות את טענתו לפיה משמעות פסק הדין היא פינויו מדירת מגוריו. מנגד, נטען כי הנזק שייגרם למפרק מעיכוב הביצוע הוא כבד, שכן קיים חשש שעד להכרעה בערעור מצבו הכספי של המבקש לא יאפשר לו לשלם את הסכום בו חויב.

7.המשיב 2, רשם העמותות, הצטרף להתנגדות המפרק לבקשה על נימוקיה. רשם העמותות הוסיף וטען כי סיכויי הערעור נמוכים, מקום שבית המשפט המחוזי שלל את גרסת המבקש בצורה חד משמעית, תוך שנקבע כי מחדלו אינו טכני בלבד אלא מהותי. בנוסף, נטען כי אין בידי המבקש ראיות ממשיות המוכיחות כי הלווה לעמותה כספים. לגבי מצבו הכלכלי של המבקש, נטען כי אין בבקשה כל טיעון עובדתי מגובה באסמכתאות, היכן נמצא היום סכום של שני מיליון ₪ אותו נטל המבקש מן העמותה, אף שלטענת המבקש הוא עשה בסכום זה שימוש לצרכים שונים ולא נותר ממנו דבר. כן נטען כי המבקש לא עמד בנטל להוכחת טענתו כי השבת הסכום בו חויב תוביל למכירת דירת המגורים שבבעלותו.

8.המשיב 3, הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תמך אף הוא בדחיית הבקשה, תוך שהצטרף לעמדת רשם העמותות.

9.להשלמת התמונה יצוין, כי למבקש ניתנה הזדמנות, לבקשתו, להגיש תשובה קצרה לתגובות המשיבים – במסגרתה שב בעיקרו של דבר על טענותיו לעניין מצבו הכלכלי והרפואי הקשה, תוך שצירף אסמכתאות נוספות למצבו הכלכלי. כן טען כי הסכום שניטל מן העמותה הוצא לסילוק חובותיו, לכיסוי הוצאותיו ולתמיכה בילדיו.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.נקודת המוצא היא כי בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (ע"א 109/20 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקאות 12-11 (12.3.2020); תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). עצם הגשת הערעור אינו מעכב אפוא את פסק הדין שעליו מערערים, ובעל הדין המבקש עיכוב ביצוע נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים; והשני, אשר לו מוענק מעמד בכורה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 11 (9.2.2023)). מקום שמדובר בפסק דין כספי, גוברת נטיית בית המשפט שלא לעכב את ביצועו, וזאת מן הטעם שבדרך-כלל סעד כספי הוא בר-השבה. על המבקש לטעון אחרת, הנטל להוכיח כי ביצוע פסק הדין יפגע בו באופן חמור, או לחלופין כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו אם יתקבל הערעור. טענות אלה יש לתמוך בתשתית עובדתית מוצקה (ראו: ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים, פסקה 18 (20.1.2016)).

12.בענייננו, המבקש לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו לעניין מאזן הנוחות. המבקש הציג ראיות חלקיות בלבד בנוגע למצבו הכלכלי, באופן שלא מאפשר לקבל תמונה מלאה, בין היתר, באשר להכנסות ולנכסים שלו ושל בני משפחתו. בתוך כך, נמנע המבקש מלהציג ראיות בדבר השימוש שעשה, כך לפי טענתו, בכספים אותם נטל מן העמותה רק לפני שנים אחדות, בסכום העולה על 2 מיליון ₪. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענתו לפיה אי-היעתרות לבקשה לעיכוב הביצוע עלולה להביאו לכדי מכירת דירתו באופן שיגרום לו נזק בלתי הפיך (וראו: ע"א 936/22 טבצ'ניק נ' אלנקיב, פסקאות 16-15 (1.3.2022)). באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות, דומה כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בפסק דינו – בכל הנוגע לתשתית הראייתית שהציג המבקש ולאופן שבו נטל את הכספים מן העמותה – מציבות בפניו משוכה גבוהה.

13.אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.