ע"א 2347/15 כפיר גמילי נ. עדנה דסטה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) מיום 26.2.2015 בת"א 2483-08, בגדרו נפסק למשיבה פיצוי בסך של כ- 3,600,000 ₪. המבקשים עותרים לעיכוב תשלום סך של 1,500,000 ₪ מתוך הסכום האמור.

2.

באפריל שנת 2005 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים אשר גרמה לה פגיעות רבות וקשות ביותר. בבית המשפט המחוזי בירושלים התבררה תביעתה נגד המבקשים. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) נושאת באחריות לנזקי הגוף של המשיבה לפי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הפיצוי.

3.

בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה פיצוי בסכום כולל של כ- 3,600,000 ₪. בתמצית יצוין, כי בית המשפט העמיד את נכותה הרפואית המשוקללת של המשיבה - לאחר שבחן את קביעותיהם של מומחים בשמונה תחומים שונים - על שיעור של 75%, וכן קבע כי יש לייחס לה גריעה מכושר השתכרות לעבר בשיעור של 85%, ולעתיד על בסיס נמוך יותר. השכר שנקבע לצורך החישובים הנוגעים לאבדן כושר ההשתכרות הועמד על כ- 10,000 ₪. כן נקבעו רכיבי פיצוי שונים, כמו פיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד, פיצוי בגין נסיעות לטיפולים לעבר ולעתיד וכן פיצוי בגין הוצאות רפואיות וטיפולים שונים. מהסכום הכולל הופחתו תגמולים ששולמו ושמשולמים למשיבה מהמוסד לביטוח לאומי וכן התשלומים התכופים ששולמו למשיבה עוד לפני בירור התביעה.

4.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ובצדו הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. בבקשה נטען לסיכויי ערעור טובים ולכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. כך נטען, כי הכלל שהתגבש בפסיקה הוא כי כאשר מדובר בסכום כספי משמעותי, אשר לגביו קיימת חזקה שאדם "ממוצע" יתקשה להשיבו, יש הצדקה לעכב את התשלום. הודגש, כי במקרה הספציפי עותרים המבקשים לעכב סכום של 1,500,000 ₪ בלבד, אשר אף אינו משקף את ההפחתה המלאה הנדרשת לשיטתם, מתוך הסכום הכולל שנפסק לטובת המשיבה (שהוא, כאמור, סכום של כ- 3,600,000 ₪). נטען כי חלקו הארי של הסכום יוותר בידי המשיבה, ולפיכך לא ייגרם לה נזק מעיכוב התשלום החלקי המבוקש.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור הם קלושים, שכן המבקשים לא הצביעו על טעות מהותית כלשהי שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא, וטענותיהם בערעור מכוונות נגד ממצאי עובדה ומהימנות. הודגש גם כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בגובה הפיצוי שפסקה הערכאה הדיונית. אשר למאזן הנוחות, נטען כי גם זה לא נוטה לטובת המבקשים. כך נטען, כי מאז התאונה חלפו למעלה מעשר שנים שבהן חיה המשיבה בצמצום רב, התקיימה מתגמולי המוסד לביטוח לאומי ואף נאלצה לא אחת לפנות לבן דודה על מנת שיסייע לה בהוצאותיה. הודגש כי המשיבה אף נמנעה מלקבל את מלוא הטיפולים הרפואיים להם היא נזקקה כתוצאה מהעדר יכולתה הכלכלית. כמו כן, נטען כי למבקשים לא יהיה קושי להיפרע מהמשיבה אם ערעורם יתקבל, וזאת בין היתר בשל כך שלמשיבה כבר הועבר סכום כסף משמעותי של כ- 2,000,000 ₪. לבסוף נטען כי המבקשים החליטו על דעת עצמם לעכב את תשלום הפיצוי של 1,500,000 ₪ ללא כל הצדקה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל כפי שיפורט להלן.

7.

כידוע, בעל דין המבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו הוא מערער, נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי, נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיב, שכן על דרך הכלל אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. חריג לכך הוא כאשר קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב במידה שערעורו יתקבל ( חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

372-371 (מהדורה שלישית, 2012)) .

8.

בענייננו, על פני הדברים, נראה כי סיכויי הערעור אינם בהכרח גבוהים. עיקר הטענות בערעור מופנה נגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא בנוגע לנזקיה של המשיבה, ובאלה כידוע לא נוטה ערכאת הערעור להתערב (ראו, למשל, ע"א 1429/08 חנוכייב נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ , פסקה 10 (25.9.2011) ).

9.

השיקול בדבר מאזן הנוחות, לעומת זאת, מטה את הכף במידה מסוימת לטובת המבקשים. כאמור, המשיבה זכתה בסכום כסף בלתי מבוטל (כ- 3,600,000 ₪). כבר נפסק, כי סכום משמעותי כשלעצמו, המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש מובנה שאם יתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הכספים, זאת אף בהעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי (ראו, למשל, ע"א 3617/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' פלוני (13.9.2011)). לכך נלווית העובדה, כי מקורות הכנסתה של המשיבה, אף לגרסתה, אינם רבים ומאז התאונה היא חיה בצמצום ואף נאלצה להיעזר מפעם לפעם בבן דודה על מנת לעמוד בתשלומים השוטפים. בנסיבות אלה נראה שניתן להניח כי אם לא יעוכב חלק מסכום הכסף שנפסק לטובת המשיבה, עלול להיווצר קושי בהשבת הכספים אם יתקבל הערעור. זאת ועוד, נראה שלא ייגרם נזק למשיבה מעיכוב ביצוע חלקי של התשלום, שכן אף שאין המדובר בתשלום עיתי, הרי שחלק מהפיצוי שנפסק לטובתה הוא צופה פני עתיד (בש"א 7376/06

כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (13.11.2006); ע"א 6405/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול) נ' מרקאנטי , פסקה 6 (8.11.2011) ). לכך יש להוסיף, כי בהתאם לפסק הדין הסכום שנפסק נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

10.

מכלול השיקולים האמורים מוביל לכך שיש מקום להיענות לבקשה לעכב חלק מהפיצוי שנפסק לטובת המשיבה עד להכרעה בערעור.

11.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. נוכח העיכוב בהגשת הבקשה ביחס למועד התשלום שנקבע בפסק הדין יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪.