ע"א 9214/09 יעקב בשן נ. עיריית רמת השרון

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני), אשר דחה את תביעת המבקשים כי יוצהר שגזר הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בעמ"ק 5690/00 מדינת ישראל נ' חיים לוי (לא פורסם, 9.5.05) אינו חל עליהם, וחייבם בהוצאות משפט בסך 7,500 ₪, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת למרכיב ההוצאות שבפסק הדין.

1.

המבקש 2 ואדם נוסף בשם חיים לוי (להלן : לוי ) הינם בעלי מניות של חברה שבבעלותה מקרקעין בעיר רמת השרון (להלן: המקרקעין ), שעליה מצויה מסעדת "לויקו מושיקו" (להלן: המסעדה ). המבקש 1 שהינו בנו של המבקש 2, משמש כאחד ממנהלי המסעדה לאורך שנים, לאחר שהחליף בתפקיד זה את אביו. בשנת 2000 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת השרון כתב אישום

נגד המבקש 2 ולוי, המייחס להם עבירה של ניהול עסק ללא רישיון. בהסכמת המדינה, נמחק שמו של המבקש 2 מכתב האישום בשל גילו המבוגר ומשנטען כי הוא אינו מעורב עוד בניהול המסעדה. בחודש מאי 2005 ניתן גזר הדין בהליך נגד לוי (להלן: גזר הדין ), שלפיו נאסר עליו להוסיף בהפעלת המסעדה ונקבע כי אף אדם לא ינהל עסק טעון רישוי במקרקעין ללא רישיון. עוד נקבע בגזר הדין כי שוטרי משטרת ישראל ופקחי רמת השרון יהיו רשאים להיכנס למקרקעין כדי להבטיח ציות להוראות הצווים, לרבות סגירה פיסית של המסעדה. על גזר דין זה הגיש לוי ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נתקבל בחלקו. במסגרת פסק הדין בערעור נקבע כי גזר הדין יעוכב עד שיתברר גורלה של תוכנית מפורטת החלה על המקרקעין.

2.

דעתם של המבקשים לא הייתה נוחה מגזר הדין, והם ראו לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה כי יורה למדינה ולבית המשפט לעניינים מקומיים להצהיר כי גזר הדין אינו חל עליהם. עתירה זו נדחתה על הסף על-ידי בית משפט זה (בג"צ 9323/05, כב' השופטים ד' ביניש, א' גרוניס ומ' נאור), בקובעו, בין היתר, כי מדובר בעתירה תיאורטית וכי התנהלותם של העותרים לוקה באי ניקיון כפיים. חודש נוסף חלף והמבקשים באו בתביעה נשוא בקשה זו, שעיקרה, כאמור, עתירה למתן הצהרה כי גזר הדין אינו חל עליהם. בית המשפט דחה את התביעה על הסף לאחר שקבע כי אינו מוסמך לספק הבהרות לפסק דין שניתן על-ידי רשות שיפוטית אחרת ומשמצא כי פסק הדין שניתן בעתירתם של המבקשים בבג"צ מקים מעשה בית הדין בנוגע לטענות שהעלו בפניו. עוד פסק בית המשפט כי האופן שבו הוגשה תובענתם של המבקשים, חודש ימים בלבד לאחר פסק הדין בבג"צ ותוך העלאת אותן טענות, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ומהווה חוסר ניקיון כפיים מצדם. את פסק דינו חתם בית המשפט, כאמור, בחיוב המבקשים בהוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 בתוספת מע"מ (להלן: ההוצאות ). בחלוף כחודש וחצי, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה בו ביום. המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, ובד בבד הגישו את בקשה לעיכוב ביצוע חיובם בהוצאות, המונחת – כאמור לפניי.

3.

במסגרת הבקשה, טוענים המבקשים כי נוכח סיכוייו הגבוהים של הערעור, ומאזן הנוחות יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא. באשר להיבט הראשון טוענים הם כי שגגה יצאה מלפניו של בית המשפט המחוזי בדחותו את תביעתם על הסף, לדבריהם, ללא ביסוס ראייתי וללא הצדקה בנסיבות העניין. לטענתם, היות שהמבקש 2 נמחק מכתב האישום לבקשת המשיבה, ומשהמבקש 1 כלל לא נטל חלק בהליך הפלילי, לא היה מקום לייחס להם אי ניקיון כפיים בהגשת התביעה לבית המשפט המחוזי. עוד גורסים המבקשים כי בהחליטו לדחות את תביעתם על הסף, חסם בית המשפט בפניהם את ההזדמנות לנהל בפניו דיון משפטי תוך הבאת ראיותיהם וטענותיהם. בהתייחס להיבט השני, טוענים המבקשים כי נוכח סיכויי הערעור הגבוהים, פוחת משקלו של שיקול מאזן הנוחות ולכן יש לעכב את ביצוע פסק הדין בשאלת ההוצאות, הגם שהינו כספי.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), כאשר עיכוב ביצוע, לא כל שכן כשמדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין שעניינו בחיוב כספי, יינתן אך במקרים חריגים (ראו למשל ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (לא פורסם, 1.12.05); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל (לא פורסם, 27.10.03)). על מנת להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, יבחן בית המשפט את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. שיקולים אלה מצדיקים שניהם במקרה הנוכחי את דחיית הבקשה אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. מבלי לקבוע מסמרות, לא מצאתי כי המבקשים הצביעו על סיכויי הצלחה בולטים

בערעור. בצד האמור, מאזן הנוחות נוטה בבירור לחובת המבקשים. לא קיים חשש אמיתי שיימנע מן המשיבה להשיב את הסכום שישולם לה במידה והמבקשים יזכו בערעור. המשיבה הינה רשות ציבורית שחזקה עליה כי תקיים את המחויבות המשפטיות שיוטלו עליה (ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום נ' משרד התעשייה והמסחר (לא פורסם, 4.3.98)). על רקע עובדה זו, ומשסכום החיוב שבו מדובר אינו גבוה באופן חריג (על שיקול זה ראו ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז (לא פורסם, 8.5.05)), יש לדבוק בכלל המורה על ביצועם של פסקי דין עם הינתנם.

מכלול השיקולים מורה, איפוא, על דחיית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.