ע"א 1256/13 הקדש טנוס ווהבא אל חאג' ואח' נ. אזורים בנין בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שטמר ), בת"א 5716-08-07, מיום 9.12.2012, עד להכרעה בערעור המבקשים על פסק הדין.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

2.

עניינו של פסק הדין, מושא הבקשה, הינו הפרת הסכם מכר זכויות במקרקעין בשטח של 19,150 מ"ר , המצויים בחלקה 1 גוש 7045, והידועים גם כ" משולש המרוני " (להלן: המקרקעין ). המקרקעין נרשמו בהסדר מקרקעין ע"ש המשיב 3 כבר בשנת 1959, ובשנת 1993 נמכרו המקרקעין למשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות ), וזאת באמצעות המשיב 5, המשמש כנאמן של המשיב 3. ביום 4.9.1997, נרשמה הודעת המבקש 1 (להלן: המבקש ) לפיה המקרקעין מוקנים לו מתוקף מעמדם כנכס נפקד, לפי חוק נכסים נפקדים, התש"י - 1950. לפי האמור בפסק הדין, הודעה דומה הוצאה על ידי המבקש עוד ביום 9.3.1969. בעקבות הודעת המבקש, הודיעו המשיבות 1 ו-2 למשיב 3 על ביטול ההסכם עקב הפרתו, וביום 5.12.2002 הגישו נגד המבקשים 3-1 (להלן: המבקשים ) ויתר המשיבים תביעת פיצויים בסכום של 21,235,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה. בהמשך, הגישו המבקשים הודעת צד שלישי נגד המשיבים 6-4, ואילו המשיבים 3 ו-4 הגישו תביעה שכנגד נגד המבקשים בטענה כי הם לא היו רשאים לרשום את הקניית המקרקעין למבקש, וכן להצהיר כי המשיב 3 הוא בעל המקרקעין.

3.

לאחר ניהול הוכחות, קבע בית המשפט, ביום 9.12.2012, כי המקרקעין מהווים נכס נפקד המוקנה למבקש, וכי עסקת המכר מבוטלת. לעניין האחריות לנזקי המשיבות, נקבע כי המשיבים 6-3, אשר ידעו כי המקרקעין מוקנים למבקש, הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם במהלך ביצוע עסקת המכר, ופעלו בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת כלפי המשיבות. גם המבקשים נמצאו כאחראים לנזק, משום שלא רשמו

את ההכרזה אודות מעמדם של המקרקעין כנכס נפקד, בלשכת רישום המקרקעין, תוך שידעו על גיבושה של עסקת המכר. בית המשפט ייחס למשיבות עצמן אשם תורם בהיקף של 40% משווי הנזק שנגרם להן, בטענה כי הן ידעו, או היו אמורות לדעת, אודות הבעייתיות במעמדם של המקרקעין, טרם שרכשו אותם. לאחר זאת, הורה בית המשפט למבקשים ולמשיבים 5-3 לשלם למשיבות, ביחד ולחוד, 60% משווי הנזק שנגרם להן, כאשר התביעה נגד המשיבה 6 נדחתה. באשר לחלוקת האחריות בין המבקשים למשיבים 5-3, נקבע כי המבקשים ישאו ב- 20% מהנזק והמשיבים 5-3 ב-80% הימנו. עוד הורה בית המשפט על תשלום הוצאות המשיבות, לרבות שכר טרחת באי כוחן, כך שהמבקשים ישלמו למשיבות 25,000 ₪, והמשיבים 5-3 ישאו בהוצאות המשיבות בסכום של 100,000 ₪.

4.

בפסק דין משלים מיום 6.2.2013, ולאחר שהמשיבות ערכו חישובי נזק, קבע בית המשפט כי הנזק המלא של המשיבה 1 עומד על

11,975,785 ש"ח ונזקה של המשיבה 2 עומד על 12,328,999 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. הובהר כי על המבקשים והמשיבים 5-3 לשלם 60% מנזקים אלו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א -1961.

5.

יצויין, כי במקביל לערעור המבקשים, הוגשו לבית משפט זה ערעור מטעם המשיבים 4 ו-5 (ע"א 1256/13) וכן ערעור מטעם המשיבות (ע"א 1257/13), על פסק דינו של בית משפט קמא.

הבקשה והתגובות לה

6.

במסגרת הבקשה, אשר הוגשה לראשונה לבית משפט קמא, התבקש בית המשפט לעכב את ביצועו של פסק הדין מיום 9.12.2012, ולחילופין התבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין, בכל הנוגע למשיבים 5-3, מהחשש שהמבקשים יאלצו לשלם גם את החיוב הכספי שהושת על משיבים אלו, ולא יוכלו להפרע מהם; לחילופי חילופין ביקשו המבקשים להורות למשיבות, כתנאי לקבלת התשלום, להצהיר " באמצעות רואי החשבון המבקרים, כאמור בדו"חות מטעמם, ובאמצעות מנהליהם ", כי יש בידן מקורות כספיים מסַפקים להשבת הכספים שיועברו אליהן, אם יתקבל ערעור המבקשים, כולו או חלקו. סעד חלופי נוסף, אשר התבקש בגדרה של בקשה זו, הינו להורות כי סכום הפיצויים, אשר המבקשים חויבו לשלם בפסק הדין, יופקד בנאמנות בידי באי כוח המשיבות, עד להכרעה בערעור, או שהסכום ישולם למשיבות בכפוף למתן בטוחות שיאפשרו את השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור מטעם המבקשים.

לדידם של המבקשים, יש להענות לבקשתם משום שמאזן הנוחות נוטה לטובתם, וקיימים סיכויים טובים כי ערכאת הערעור תקבל את ערעורם על פסק הדין. לעניין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, ציינו המבקשים, כי החיוב הכספי אשר הושת עליהם הינו חריג בהיקפו, ולאור הדו"חות הכספיים שהוצגו מטעם המשיבות, ניכר כי אלו עשויות להתקל בקושי להשיב סכום זה, במידה שתוצאות פסק הדין ישתנו במסגרת הערעור. בנסיבות אלו, דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע עשויה לגרום למבקשים, אשר הינן רשויות ציבוריות, נזק בלתי הפיך, וכתוצאה מכך ינזק הציבור בכללותו, בעוד שלמשיבות לא יגרם נזק של ממש מעיכוב ביצוע פסק הדין. אין גם מחלוקת, כך הובהר, כי המבקשים לא יתקשו בתשלום סכום הפיצויים אשר הושת עליהם, אם ידחה הערעור שהוגש מטעמם. באשר לסיכויי הערעור, טענו המבקשים, בין היתר, כי אין כל תוקף משפטי לעסקה שנערכה בין המשיבות למשיב 3, שכן זו לא קיבלה את אישורו של בית המשפט המחוזי, אישור הנדרש לכל פעולה של ההקדש. עוד נטען, כי לא היה מקום להטיל את האחריות על המבקשים והמשיבים 6-3 " ביחד ולחוד " לנזקי המשיבות, וכי המשיבות לא עמדו בחובתן להקטין את נזקיהן.

7.

בתגובת המשיבות לבקשה, נטען, כי לעניין מאזן הנוחות, לא הציגו המבקשים בדל של ראיה לכך שהמשיבה 1 לא תוכל להשיב את סכום הפיצויים בו זכתה, אם יתקבל הערעור שהוגש מטעמם, כאשר המבקשים הסתמכו בבקשתם על נתונים כספיים הנוגעים לחברת האם של המשיבה 1 בלבד. יתר על כן, הדו"חות הכספיים אשר צורפו לתגובה מעידים כי הרווח הגולמי של המשיבה 1, ושל יתר החברות המאוחדות שלה, עמד בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2012 על סכום של עשרות מיליוני שקלים. למעלה מן הצורך, פירטו המשיבות גם נתונים בדבר מצבה הכלכלי של חברת האם, ולפיהם זו הציגה בשנת 2011 רווח שנתי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים וצברה הון עצמי של מאות מיליוני שקלים. אשר למשיבה 2, צורף לתגובת המשיבות כתב התחייבות מטעם חברת אשדר חברה לבניה בע"מ (להלן: אשדר ), חברת האם של המשיבה 2,

לפיו היא מתחייבת להשיב כל תשלום שתקבל המשיבה 2 בהתאם לפסק הדין, אם וכאשר יתקבל ערעורם של המבקשים.

לעניין סיכויי הערעור, הבהירו המשיבות, כי המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענות שהעלו בפני הערכאה הדיונית, ואשר נדחו על ידה, ואין בהן כדי להצביע על על סיכויים גבוהים לקבלת ערעורם.

8.

בתשובת המבקשים לתגובת המשיבות נטען, כי המשיבה 2 לא נתנה מענה ענייני לטענה, לפיה היא לא תוכל להשיב את סכום הפיצויים שנפסק לטובתה, אם יתקבל ערעור המבקשים. לדידם של המבקשים, לא ניתן להסתפק בכתב ההתחייבות מטעם אשדר, אשר נמסר ללא תצהיר מטעם הגורם המוסמך בחברה, ומבלי שצורפו לו דו"חות כספיים, המעידים על יכולתה הכלכלית של אשדר להשיב למבקשים את הכספים שיועברו למשיבה 2, במידה שערעורם יתקבל.

המשיבים 5-3 תמכו בעמדת המבקשים, וזאת גם לאור הסיכויים הטובים, לטענתם, לקבלת הערעור שהוגש מטעם המשיבים 3 ו-4 לבית משפט זה.

9.

משהועברה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה, הגישו המשיבות תגובות נוספות לבקשה, ובמסגרת תגובתה של המשיבה 2 הובהר כי כתב ההתחייבות מטעם אשדר חתום על ידי מורשי החתימה של החברה, כפי שמעידים הפרוטוקולים מישיבות הדירקטוריון של אשדר. למען הנחת דעת המבקשים, צירפה המשיבה 2 לתגובתה כתב התחייבות נוסף, החתום גם הוא על ידי מורשי חתימה של אשדר. עוד נטען בתגובת המשיבה 2, כי לחברת אשדר חוסן כלכלי, וכי לפי הדו"חות הכספיים, אשר צורפו לתגובה, נהנתה אשדר מרווח גולמי של כ-89 מליוני ₪, בשנת 2012. בנסיבות אלו, טענה המשיבה 2 כי מדובר בהתחייבות הולמת להבטחת השבת הכספים שתקבל מהמבקשים, אם יתקבל ערעורם, ומשום כך יש לדחות את בקשתם.

בתגובת המבקשים, נטען, כי מאזן הנוחות נוטה עדיין לטובתם, שכן אין די בכתב ההתחייבות מטעם אשדר, כדי לתמוך בעמדת המשיבה 2, ועל אשדר להעמיד, לכל הפחות, ערבות בנקאית אוטונומית, אשר תבטיח את השבת הסכום שיועבר לידי המשיבה 2, במידה שערעורם של המבקשים יתקבל. עוד הדגישו המבקשים, כי על-פי הדו"חות הכספיים הרלוונטיים נהנתה חברת אשדר מ" רווח נקי זניח " בלבד, בשנת 2012. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה 1, הובהר, כי הנתונים הכלכליים " אינם מראים על יכולת פירעון במזומן של הסכומים הגבוהים שבנדון ", וכי הרווח הנקי של המשיבה 1 וחברותיה המאוחדות, על פי הדו"ח הכספי לתשעת החודשים הראשונים של שנת 2012, עומד אך על כ- 9 מיליון ₪. המבקשים הוסיפו וטענו, כי קיימים

סיכויים טובים לקבלת ערעורם, מאחר שבית משפט קמא הצביע בפסק דינו על החשש שמא המבקשות לא רק עצמו את עיניהן, באשר למעמדם של המקרקעין אותם רכשו, אלא פעלו באופן מכוון, ועל כן ישנה אפשרות כי במסגרת הערעור ייחסו למבקשות " אשם תורם של 100% והסתכנות מרצון ".

10.

המשיבה 2 השיבה לתגובת המבקשים, והביעה את התנגדותה לדרישתם החדשה של המבקשים, לפיה על אשדר להעמיד ערבות בנקאית אוטונומית לטובתם, כתנאי לביצוע פסק הדין. לשיטת המשיבה 2, המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לטענתם כי לא יוכלו להפרע מאשדר, במידה שערעורם יתקבל, והיענות לדרישתם החדשה תטיל על אשדר עלויות כספיות חריגות ובלתי מוצדקות. לאור זאת, התבקש בית משפט זה למחוק את הסעיפים הרלוונטיים בתגובת המבקשים, המפרטים את דרישתם האמורה.

דיון והכרעה

11.

כידוע, ומכוח תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, מוקנית לבעל דין, אשר זכה במשפטו, הזכות ליהנות מפירות זכייתו, בסמוך למועד מתן פסק הדין, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליו (ע"א 3368/13 אי.פי.טי מוצרי מתכת בע"מ נ' פלמר

(25.6.2013); ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה (16.5.2013); ע"א 2809/13 אזולאי נ' אוחיון (9.3.2013)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, אם הוכיח מבקש הסעד, כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל (4.6.2013); ע"א 3258/13 הד ארצי בע"מ נ' דוכין (23.5.2013); ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ (1.11.2012)).

12.

באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרשה במקומותינו ההלכה לפיה אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם למבקש, כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך (ע"א 2388/13 סולטן נ' פקיד שומה ירושלים

(2.7.2013); ע"א 7520/12 אלעד מגדלי סופר בע"מ נ' פיפין (4.6.2013); ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין (3.6.2013)). על מנת לסטות מההלכה האמורה, על המבקש להוכיח, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להחזיר את המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013) ע"א 1943/13 חברת דן מיחזור בע"מ נ' ממונה אזורי מס ערך מוסף נתניה (22.5.2013)). ודוק: המבקש אינו יכול להסתפק בטענה כללית ומעורפלת בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, על מנת לעמוד בדרישת מאזן הנוחות (ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארנברג (17.4.2013); ע"א 8227/12 י. ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ' שפטלר (3.2.2013)). אף אין די בעובדה, כי שיעור החיוב הכספי, אשר הושת על המבקש, הינו ניכר, כדי להצדיק את עיכוב הביצוע (ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני (30.5.2013); ע"א 8313/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (12.2.2011)), הגם שמדובר באחד השיקולים הרלוונטיים להכרעה בנושא מאזן הנוחות (ע"א 2976/12 בראל נ' קאופמן (26.11.2012); ע"א 8693/11 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון

המנוח ניב יבור ז"ל (7.2.2012); ע"א 9214/09 בשן נ' עיריית רמת השרון

(16.11.2009)).

עוד יש להדגיש, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ

(7.7.2013); ע"א 3326/13 חב' מעון פאר הר ציון (בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט) נ' שמואלי

(13.6.2013); ע"א 1344/13

חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ (24.4.2013)).

13.

בנסיבות דנן, יש להדרש גם לעובדה כי המבקשים הינם גופים ציבוריים, ובית משפט זה כבר קבע, כי הנזק העשוי להגרם לציבור בכללותו, כתוצאה מדחיית בקשתו של גוף ציבורי לעיכוב ביצוע פסק דין כספי שניתן נגדו, מהווה את אחד השיקולים עליהם יש ליתן את הדעת, במסגרת מאזן הנוחות (ע"א 9483/12 מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' צוילני נכסים בע"מ (10.3.2013); ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (25.8.2008); ע"א 8825/07 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ (6.12.2007)). עוד יש יסוד להנחה, כי גופים אלו לא יתקשו בתשלום חובם על פי פסק הדין, אם בקשתם לעיכוב ביצועו תענה בחיוב, ולבסוף תחליט ערכאת הערעור שלא לקבל את ערעורם (ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום (5.5.2013) (להלן: עניין נחום ); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן (1.12.2005) (להלן: עניין גורן )).

מן הכלל אל הפרט

14.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות. זאת, בעיקר מן הטעם שלא עלה בידי המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, באופן המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

המבקשים חזרו והדגישו, לאורך בקשתם ותגובותיהם, כי כרשויות המדינה הם לא יתקשו בתשלום הסכומים שנפסקו לטובת המשיבות, במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא, אף אם התשלום יעוכב עד להכרעה בערעורם, זאת, בעוד שהמשיבות לא תצלחנה להשיב את הסכומים העצומים אשר נפסקו לטובתן, ככל שערעור המבקשים יצלח. בעוד שאין מחלוקת באשר לנכונות חלקה הראשון של הטענה, אינני משוכנע, כי יש יסוד לחלקה השני. במילים אחרות, המבקשים לא הוכיחו באמצעות ראיות משכנעות כי מי מבין המשיבות לא תוכל להשיב להם את סכומי הפיצויים אשר נפסקו לטובתן, אם יתקבל ערעורם.

נקודת המוצא של המבקשים היתה, כי המשיבים 5-3 לא יוכלו לשלם למשיבות את סכום הפיצוי בו חויבו, במסגרת חלוקת האחריות בין כלל הנתבעים, ומשום כך הם נאלצים לשלם גם את חלקם של משיבים אלו, באופן המעמיד את החיוב הכספי של המבקשים על סכום של כ- 24,000,000 ₪, נכון ליום 4.2.2013. המשיבים 5-3 לא התייחסו לנקודה זו במסגרת תגובתם הלאקונית לבקשה שלפניי, ואף לא הגישו בקשה עצמאית לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגדם. ואולם, גם אם נכונה הנחה זו, אינני סבור, לאור הנתונים הכספיים העולים מתגובות המשיבות, כי לא יהיה ביכולתן להשיב סכום זה, על אף היקפו הנכבד, כאשר למעשה, כל אחת מהמשיבות תדרש להשיב כמחצית ממנו, אם יתקבל ערעור המבקשים. המשיבה 1 הצהירה, ותמכה הצהרה זו בראיות, כי נכון לחודש ספטמבר 2012 היא החזיקה בנכסים שוטפים, " הניתנים למימוש תוך זמן של עד כשנה " בשווי הקרוב למיליארד וחצי ₪, ומתוכם מאות מיליוני שקלים ב" מזומנים ושווי מזומנים " וכן " בהלוואות

ופיקדונות לזמן קצר (שכמובן גם הם ניתנים לשימוש תוך זמן קצר) ". הרווח הגולמי של המשיבה 1, נכון לתקופה האמורה, עמד על עשרות מיליוני שקלים. לאור זאת, נדמה כי המשיבה 1 לא תתקשה להשיב את סכום הכסף, אשר יועבר לה, על פי פסק דינו של בית משפט קמא, אם ישתנו תוצאותיו במסגרת הערעור.

גם חוסנה הכלכלי של חברת אשדר, אשר התחייבה על השבת סכום הפיצויים למבקשים, במידה שיתקבל ערעורם, אינו מוטל בספק. על-פי הדו"חות המצורפים לתגובת המשיבה 2, החזיקה אשדר, בשנת 2012, בנכסים שוטפים בשווי של כמיליארד וחצי שקלים וצברה רווח גולמי של כ-90 מיליוני שקלים. לפיכך, הטענה, כי מצבן הכלכלי של מי מהמשיבות, מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשים, אין לה על מה לסמוך.

15.

זאת ועוד, המבקשים טענו כי מאזן הנוחות מצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין משום שהנזק שייגרם להם, ו" לציבור כולו ", כתוצאה מדחיית בקשתם, עולה על הנזק שיגרם למשיבות, אם תתקבל הבקשה דנן ופסק הדין לא יבוצע באופן מיידי. אכן, ההכרעה בנושא מאזן הנוחות אינה תלויה אך ורק במידת יכולתו הכלכלית של הזוכה בפסק הדין, להחזיר את הגלגל לאחור, ולהשיב למבקש את הסכום שקיבל הימנו, במידה שערעורו של האחרון יתקבל. השוואת הנזקים שיגרמו למי מהצדדים, כתוצאה מקבלת הבקשה או דחייתה, מהווה נדבך נוסף בקביעת מאזן הנוחות ( ע"א 3497/13

אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (19.6.2013); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 372 (מהדורה שלישית, 2012)). ואולם, המבקשים לא פירטו, לרבות באמצעות תצהיר, אילו נזקים עשויים להגרם להם, ומכאן לכספי הציבור, כתוצאה מביצועו של פסק הדין על אתר (ראו והשוו: עניין גורן ; עניין נחום ). העובדה, כי רשויות המדינה הן המבקשות את עיכוב הביצוע, עשויה להוות את אחד השיקולים בבחינת מאזן הנוחות, אך, כפי שפורט לעיל, בכך לא סגי.

16.

עוד יש להזכיר, כי במסגרת הסעדים החלופיים המנויים בבקשה, עליה חזרו המבקשים גם בתשובתם לתגובת המשיבות, הביעו המבקשים את הסכמתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שהוא נוגע לסכומים אשר נפסקו לטובת המשיבה 1, וזאת בתנאי שתמסר הצהרה " באמצעות רואי החשבון המבקרים ומנהליה ", לפיה יש בידיה מקורות כספיים מסַפקים להשבת הסכום שתקבל מידי המבקשים, במידה שערעורם יתקבל. לא ברור אם המבקשים מחזיקים עדיין בעמדתם זו, ואולם אם כך הוא הדבר, הרי שלנוכח הנתונים הכספיים שפורטו לעיל, אינני רואה מקום לעמוד על מסירת הצהרה כאמור, כתנאי להעברת התשלום לו זכאית המשיבה 1. באשר למשיבה 2, הרי שלאור איתנותה הכלכלית המוכחת של אשדר, איני מוצא מקום להענות לבקשתם של המבקשים, אשר הועלתה לראשונה רק בתגובה שהגישו לבית משפט זה, לפיה על אשדר להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית, טרם שתזכה המשיבה 2 לקבל את סכום הפיצויים שנפסק לטובתה.

17.

סיכומם של דברים, סבורני, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, ומשום כך יש לדחות את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, אינני רואה לנכון להתייחס לסיכויי הערעור שהגישו המבקשים, קל וחומר כאשר גם המשיבים 5-4, כמו גם המשיבות, הגישו ערעורים מטעמם על פסק דינו של בית משפט קמא.

סוף דבר

18.

הבקשה נדחית.

בנסיבות דנן, אינני רואה מקום ליתן צו להוצאות.