ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל

א.בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה ב' גילאור) מיום 5.9.06 בת"א 394/02, 890/03; בקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי (בש"א 12910/06) נדחתה ביום 19.10.06 (הנשיאה גילאור).

ב.המנוח, דוד אטיאס ע"ה, מצא את מותו בתאונת דרכים ביום 3.4.02. המשיבה 2 הייתה נשואה למנוח במועד התאונה, ומשיב 3 הוא בנם המשותף. משיבים 4 - 5 הם ילדיו של המנוח מנישואים קודמים. משיבה 6 היא אימו של המנוח.

ג.בתביעות שהגישו משיבים 1 - 3 (ת"א 394/02) ומשיבים 4 - 6 (ת"א 890/03) בגדרי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בגין הנזקים שנגרמו להם עקב התאונה, נפסקו להם סכומים כדלקמן: למשיבים 2 - 3 נפסק סך 2,692,227 ₪ בגין הפסדי תמיכה ואובדן שירותי המנוח, למשיבים 4 - 5 נפסק פיצוי בסך 711,460 ₪ בגין הפסד השתכרות ב"שנים האבודות", ואילו למשיבה 6 נפסק סכום של 123,374 ₪ בגין הפסד תמיכה.

ד.בבית המשפט קמא נתבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין באופן חלקי: ביחס למשיבים 1 - 3 סך 1,255,231 ₪ וביחס למשיבים 4 - 5 סך 648,919 ₪, זאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה ביום 8.10.06. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בנימוק כי טענות המבקשת בערעור אינן מעוררות שאלות מורכבות שטרם הוכרעו. כן נקבע, כי לא עלה בידי המבקשת להראות שלא תוכל להיפרע מן המשיבים אם תצליח בערעור.

ה.מכאן הבקשה הנוכחית.

ו.בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט באופן חישוב הפיצוי לעיזבון; באי ניכוי תגמולי הפנסיה המשולמים לתלויים; בהעמידו את גיל הפרישה של המנוח על 75 ושל המשיבה 2 על 60; ובפסיקת פיצוי בראש הנזק של אבדן שירותי המנוח. נטען, כי סיכויי הערעור טובים. אשר למאזן הנוחות: לטענת המבקשת, "ברור כי לא ניתן יהא להיפרע מהמשיבים 2 ו - 3 את הסך ... שעיכוב ביצועו מבוקש; הדבר נכון גם ביחס למשיבים 4 ו - 5" (סעיף 3א לבקשה), וכי די בסכום ששולם להם עד כה כדי להבטיח את צרכיהם עד לסיום ההתדיינות. משאלה פני הדברים, כך נטען, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. מנגד טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. זאת, נוכח העובדה כי עסקינן בפסק דין מפורט ומנומק, שכלל התייחסות לכל הסוגיות השנויות במחלוקת. נטען, כי הטענה בדבר יכולתם הכלכלית נטענה ללא כל ביסוס ואף לגופה אינה נכונה: כנטען, מצבם הכלכלי טוב ואיתן; משיבים 1 - 3 קיבלו סך 1,652,750 ₪ על חשבון פסק הדין ומשיב 3 זכאי לקבל 1/3 מעיזבונו של המנוח נוסף על הסכום שנפסק לו; כמצוות פסק הדין, יושקעו הסכומים המגיעים למשיב 3 עד הגיעו לגיל 18 (כיום בן 5); משיבים 4 - 5 ירשו 2/3 מעיזבון המנוח, הכולל חסכונות ונכסים בהיקף משמעותי וממילא מחצית מהסכום שנפסק להם יישמר בידי אימה של משיבה 5.

ז.לאחר עיון בבקשה, בתגובות, בפסק הדין ובהודעת הערעור, סבורני – לא בלי התלבטות – כי יש מקום להיעתר לה חלקית, במובן זה שחלק מן הפיצוי יוחזק בחשבון נאמנות בידי באי כוח המשיבים. ביצועו של פסק דין לא יעוכב כדבר שבשגרה, קל וחומר כאשר עסקינן בפסק דין כספי (ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ע"א 9748/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (לא פורסם) (השופטת ארבל)). על המבקש מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן נוחות. באשר לסיכויי הערעור, גם מבלי שאביע דעה קונקרטית ומגובשת, מועלות שאלות אחדות, כגון – לא רק – באשר לגיל שלגביו יחושב הפסד ההשתכרות, מבלי שכמובן אקבע כל מסמרות, וכגון באשר למהות תשלומי הביטוח, שהדעת נותנת כי יתלבנו בערעור. שיקול מרכזי בגדרי מאזן הנוחות הוא יכולתו של המשיב-הזוכה להחזיר מצב לקדמותו באם יתקבל הערעור. לעניין זה ככלל אין די באמירה כללית בדבר יכולתו הכלכלית של המשיב, ויש לתמוך את הטענה בתשתית ראייתית מספקת (ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל (לא פורסם) (השופט לוי); ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (טרם פורסם)). בענייננו, אמנם לא צורף תצהיר לבקשה (ע"א 774/04 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי (לא פורסם) (השופט גרוניס)), אולם, נטען כי האלמנה (משיבה 2) אינה עובדת והמשיבים 5-3 הם בגיל צעיר. אכן, בית המשפט המחוזי קבע, כי "למעט טענה סתמית שהאלמנה אינה עובדת כיום והמשיב 4, מן הסתם, חייל משוחרר, לא הובררו העובדות בגינן סבורה המבקשת לא תוכל להיפרע מן המשיבים. בידיעת המבקשת שמצבם הכלכלי של המשיבים איתן, לכאורה...". מאידך גיסא, דומני שכיוון שעסקינן בסכום כסף גבוה, קם חשש מסוים לפיו יתקשו המשיבים להשיבו במלואו, ככל שהמבקשת תזכה בערעורה (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז (טרם פורסם). חשש זה אינו מייחד עצמו למשיבים דנן דווקא, והדעת נותנת כי אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום בסדר גודל זה (ראו בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח נ' פלוני (טרם פורסם) (השופטת ארבל), אמנם שם בסכומים גבוהים יותר). אין זה כמובן כלל אוניברסלי, וכל מקרה ייבחן לגופו. מכל מקום, בנסיבות דידן אין חשש לפגיעה ברווחתם עד להכרעה בערעור, על פי הסכומים המשולמים מיידית. נוכח האמור יוקפא איפוא סך 500 אלף ₪ ביחס למשיבים 3-1, ו-200,000 ₪ ביחס למשיבים 5-4, וזאת כך שהסכומים ישולמו ובאי כוחם של המשיבים בהתאמה, אך יוחזקו בחשבון נאמנות על ידיהם עד להכרעה בערעור.

ח.בגדרי האמור אני נעתר חלקית לבקשה. אין צו להוצאות בהליך זה.