רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ. זוהר חי

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי בתל-אביב-יפו (הנשיא א' גורן), בו נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול שני חלקיו של פסק בוררות (שניתנו בתאריכים 30.5.00 ו- 4.1.06), וזאת עד להכרעה בבקשה רשות הערעור שהוגשה על-ידי המבקשת במקביל. לחילופין, מציעה המבקשת להפקיד את מלוא הסכום נשוא פסק הבוררות בקופת בית המשפט או לחילופי חילופין, להפקיד אותו בחשבון נאמנות אשר ינוהל במשותף על ידי בא כוחה של המבקשת ובא כוחו של המשיב.

2.בין המבקשת, חברה ממשלתית, לבין המשיב, אדם פרטי, התקיים הליך בוררות בפניה של הבוררת עו"ד חרותה הראל. ביום 30.5.00 נתנה הבוררת את חלקו הראשון של פסק הבוררות, במסגרתו קבעה כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב בביצוע הסכם שכירות בינה לבין המשיב וכן כי ביטלה את ההסכם שלא כדין, ולפיכך היא חייבת בתשלום פיצוי. ביום 4.1.06, נתנה הבוררת את חלקו השני של פסק הבוררות, במסגרתו קבעה כי המבקשת תשלם למשיב סך של 11,000,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.97 ועד למועד התשלום בפועל. לטענת המבקשת, סך התשלום עומד כיום על כ- 22,000,000 ₪ .

3.המבקשת פנתה לבית המשפט קמא בבקשה לביטול שני חלקיו של פסק הבוררות או חלקים שלהם, מן הטעמים הקבועים בסעיפים 24(3), (7), (9) ו-(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - החוק). על פי טענות המבקשת: הבוררת קבעה קביעות בניגוד להוראות הדין ומשכך, הרי הן מנוגדות לתקנת הציבור; הבוררת פסקה בניגוד לדין המהותי; הבוררת, אשר למרבה הצער איבדה את מאור עיניה לאחר מתן חלקו הראשון של פסק הבוררות, לא יכולה הייתה לעיין במסמכים רבים שהיה בכוונתה של המבקשת להגיש ביחס לחלקו השני של הליך הבוררות ולפיכך השתנה היסוד ההסכמי מכוחו מונתה הבוררת על ידי הצדדים; חלקו השני של פסק הבוררות ניתן על ידי יועצה של הבוררת אשר כלל לא מונה לשמש כבורר במחלוקת; הבוררת פסקה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים שאינם צד להליך הבוררות, בניגוד להסכם הבוררות; הבוררת פסקה בניגוד לדיני הראיות, בניגוד להסכם הבוררות; הבוררת נהגה במשוא פנים; והבוררת פסקה שלא על פי הנטען בכתבי הטענות, בניגוד להסכם הבוררות.

4.ביום 31.10.07 דחה בית המשפט קמא (הנשיא א' גורן) את טענותיה של המבקשת וקבע כי לא התקיימה עילה לביטול פסק הבוררות, ואף אילו היה נקבע כי התקיימה עילה, לא היה בהכרח מקום לבטל את פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק. ביום 9.12.07 הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא ובמקביל הגישה לבית המשפט קמא בקשה דחופה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על ידו. ביחס לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, קבע בית המשפט קמא, ביום 19.12.07, כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין "מאחר ומדובר בחיוב כספי" ויחד עם זאת, נתן צו לעיכוב ביצוע של 21 ימים, בכדי לאפשר למבקשת לפנות לבית המשפט העליון בעניין זה. מכאן הבקשה שבפני.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשתה של המבקשת, במובן זה שסכום הכסף יופקד בחשבון נאמנות משותף שינוהל על ידי באי כוח הצדדים כנאמנים, כפי שהציעה המבקשת עצמה.

6.ככלל, בית משפט זה אינו נוהג לעכב את ביצועו של פסק דין כאשר מדובר בחיוב כספי, הואיל ולרוב ביצוע התשלום הינו מעשה הפיך [ראו למשל רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2005(2) 288, 289]. יחד עם זאת, במקרה בו משכנע המערער את בית המשפט כי במידה שיזכה בערעור יקשה עליו לגבות את סכומי הכסף ששילם בחזרה, יש מקום לאפשר את עיכוב הביצוע. אני סבור כי במקרה זה הוכיחה המבקשת כי עלול להיות קושי בגביית הסכום שאותו תשלם, היה ותתקבל בקשת רשות הערעור שאותה הגישה ובמידה שערעורה יתקבל בסופו של יום.

ראשית, הסכום שחויבה המבקשת לשלם במסגרת פסק הבוררות הינו סכום גבוה ביותר. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, השופטת ארבל בבש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ואח' תק-על 2006(4), 1515, 1519:

" העובדה כי מדובר בסכום כה גבוה מקימה את החשש כי המשיב יכלה לפחות את חלקו עד למועד הערעור באופן שיקשה על השבת הסכום במקרה והמבקשת תזכה בערעור (ראו ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , תק-על 2005(4), 2166, 2168). ואמנם, הלכה היא כי גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב מהווה שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז תק-על 2005(2), 1148). בהקשר זה יצוין כי החשש מפני אי השבתו של סכום כה גבוה אינו קושי פרטני הנוגע לאדם זה או אחר, וניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום מעין זה."

דברים אלו, שנאמרו ביחס לסך של כ-6,000,000 ₪, יפים פי כמה שעה שעסקינן בסך של כ-22,000,000 ₪.

שנית, מן הנספחים שאותם צירפה המבקשת לבקשה, לרבות תצהירו של חוקר פרטי אשר בחן את חובותיו של המשיב, עולה כי למשיב נושים רבים ותיקים פתוחים בלשכת ההוצאה לפועל, והוא חב סכומים העולים על 3,000,000 ₪. לפיכך, קיים חשש ממשי כי עם קבלת הסכום שנקבע לזכותו בפסק הבוררות, יעשה בו המשיב שימוש כדי לפדות את חובותיו.

שלישית, בהליך בוררות קודם שהתנהל בין המשיב לבין שותפו, אשר לא היה חלק מהליך הבוררות שהתקיים בין המשיב לבין המבקשת, נקבע כי על המשיב לשלם לשותפו מחצית מכל סכום כסף שיפסק לזכותו בהליכים שבינו לבין המערערת. לפיכך, קיים חשש ממשי כי עם קבלת הסכום שנקבע לזכותו בפסק הבוררות, יעשה בו המשיב שימוש כדי לשלם לשותפו מחצית מסכום זה, כפי שחויב לעשות במסגרת פסק הבוררות הנ"ל.

המבקשת העלתה טעמים נוספים לתמיכה בבקשתה, אולם נדמה כי די בשלושת הטעמים המפורטים לעיל, וממילא נוכח משקלם המצטבר, כדי להצדיק את קבלתה של הבקשה.

7.אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה. המבקשת תפקיד את מלוא הסכום שנקבע בחלקו השני של פסק הבוררות בחשבון בנק שיפתח לשם כך בבנק שזהותו תקבע בהסכמה על ידי באי כוח הצדדים, ואשר ינוהל בנאמנות על ידי באי כוח הצדדים במשותף. הסכום יופקד בפיקדון שקלי נושא ריבית מסוג שיסכימו עליו באי כוח הצדדים, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שאותה הגישה המבקשת.

פיתרון זה שומר מחד גיסא על ערכו הריאלי של הסכום שנפסק ומאידך גיסא מונע מצב בו במידה שתינתן למבקשת רשות לערער ובמידה שערעורה יתקבל, היא תמצא עצמה ניצבת בפני שוקת שבורה.

באי כוח המבקשת יעבירו בתוך 10 ימים ממועד החלטה זו אישור על פתיחת חשבון הבנק כאמור לעיל.

משלא נתבקשה תשובתו של המשיב ביחס לבקשת עיכוב הביצוע, אין צו להוצאות.

8.נוסף על האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. המשיב יגיש תשובתו לבקשה בתוך 30 ימים ממועד החלטה זו. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות).

התשובה תוגש במקביל הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשת, ותכלול התייחסות לאפשרות כי בית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות.

ב"כ המבקשת יודיע אף הוא בתוך 30 ימים ממועד החלטה זו האם יסכים כי במידת הצורך בקשתו לרשות ערעור תידון כערעור לגופו.

כן מתבקשת התייחסות הצדדים לשאלה אם ניתן לראות בדברי הבקשה ובדברי התשובה סיכומים בכתב, במידה שיוחלט לדון בבקשה כערעור לגופו.

העדר התייחסות כמוהו כהסכמה.

העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך.