פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
177/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
שותא שללאשוילי
נ ג ד
המשיבים:
1. זבולון עדירן בע"מ
2. ניסים שובל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 6.12.2015 בהפ"ב 9978-11-15 שניתן על ידי כבוד
השופטת ב' טולקובסקי
בשם המבקש:
עו"ד רועי תמיר;
עו"ד אילון עישר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהפ"ב 53155-06-15 ובהפ"ב 9978-11-15, שניתנו בימים 24.9.2015 ו-6.12.2015 בהתאמה, על-ידי השופטת ב' טולקובסקי .
עובדות
1.
בין הצדדים נתגלע סכסוך בקשר עם ביצוע הסכם שנכרת ביניהם לעבודות בנייה של בית מגורים. על רקע זה, ובהתאם לסעיף בוררות שנכלל בהסכם, פנו הצדדים להליך בוררות. המבקש טען כי המשיבה התרשלה בבנייה, ואילו המשיבה טענה כי היא לא התרשלה וכי המבקש חייב לה כספים. ביום 14.5.2015 ניתן פסק בוררות על-ידי הבורר שהוסכם, הוא המפקח על ביצוע הבנייה בפרויקט, מר ניסים שובל (להלן: הבורר ). בפסק הבוררות התקבלו טענות המשיבה, ונקבע כי על המבקש לשלם לה סכום של 383,699 ש"ח (להלן: פסק
הבוררות ).
2.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות ובגדרה טען לקיומן של עילות הביטול לפי סעיפים 24(1), 24(2), 24(3), 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). המבקש טען, בהתאמה, כי פסק הבוררות ניתן בהעדר הסכם בוררות בר תוקף, לכאורה כיוון שהוא לא הבין שיש סעיף בוררות בהסכם בשל כך שאינו דובר השפה העברית; כי הבורר נתמנה שלא כדין; כי הבורר פעל ללא סמכות; כי הבורר לא העניק לצדדים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא ראיות, כאשר הוא התעלם לחלוטין מחוות דעת של מהנדס מומחה, בה נקבע כי המשיבה אחראית לליקויי הבניה; ולבסוף, כי הבורר פעל במשוא פנים וניגוד עניינים, כיוון שהיה מצוי בקשר קודם עם המשיבה.
3.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.9.2015, נדחו כל טענות המבקש, פרט לטענה שלפיה הבורר התעלם מחוות דעת המהנדס שהוגשה מטעמו. בית המשפט קבע כי קיים הסכם בוררות תקף וכי הבורר נתמנה כדין, כאשר נאמר כי חזקה על המבקש כי הבין את תוכן ההסכם עליו חתם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לבורר הייתה סמכות להכריע בסכסוך, וכי אין לקבל את הטענות בדבר משוא פנים מצדו והיותו מצוי בניגוד עניינים. בהקשר האחרון, פורט כי טענות המבקש התבססו בעיקר על מכתב שנחתם על-ידי הבורר ביום 31.12.2014, בגדרו אישר הלה כי המשיבה ביצעה את הבנייה שעמדה במוקד המחלוקת בהתאם לתוכניות. נאמר כי בנסיבות אלה, וכאשר היה קיים קשר מקצועי בין הבורר לבין הצדדים מתוקף היותו מפקח על הבנייה, אמנם ייתכן כי לא היה רצוי למנותו לתפקיד הבורר. ואולם נאמר, כי הצדדים הסכימו על מינויו מתוך ידיעתם על אותם הקשרים, ובנסיבות אלה אין עילה להתערב במינוי זה או בהכרעת הבורר. עם זאת, ולמרות שמרבית טענות המבקש נדחו, קיבל בית המשפט את טענת המבקש כי קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, שעניינה אי מתן הזמנות נאותה לצדדים להשמיע את טענותיהם, וזאת משום שהבורר לא התייחס לחוות דעת המהנדס שהוגשה מטעם המבקש, ואשר עשויה הייתה להיות לה חשיבות במקרה דנן. על כן החליט בית המשפט להשיב את העניין לבורר לצורך השלמת פסק הבוררות. יצוין כי משהגיע בית המשפט לתוצאה זו, הוא לא ראה לנכון לדון בפירוט בעילות הביטול הנוספות שנטענו, לפי סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות.
4.
ביום 1.11.2015 ניתן פסק בוררות משלים במסגרתו הבהיר הבורר כי חוות הדעת של המהנדס, אשר הוגשה מטעם המבקש, הועברה אליו לראשונה רק לאחר שנתן את פסק הבוררות. הבורר הוסיף כי אף לגופו של עניין, לאחר שעיין בחוות הדעת, לא מצא לנכון לשנות מהכרעתו הקודמת (להלן: פסק
הבוררות
המשלים ).
5.
ביום 4.11.2015 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים. בקשה זו הומצאה למבקש כדין ביום 8.11.2015. ביום 25.11.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת תשובה לבקשת האישור של פסק הבוררות. ביום 6.12.2015 דחה בית המשפט את הבקשה שהוגשה להארכת המועד. בית המשפט ציין כי הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר חלוף המועד של 15 ימים ממועד הבקשה לאישור פסק הבוררות, וזאת בניגוד לסעיף 27(א) לחוק הבוררות ולתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968. כן ציין בית המשפט, כי גם לגופו של עניין הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, מה גם שלא צורף תצהיר לאימות הטענות שהועלו בה. בהמשך לאמור, ועוד באותו היום, ניתן פסק דינו של בית המשפט לפיו אושר פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.
טענות המבקש
6.
המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2015; וכן בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטתי מיום 11.1.2016. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, וכן בבקשה להוספת ראיות נוספות בערעור, החלטתי לדחות גם אותן, הכול כפי שיפורט.
7.
בפתח בקשת רשות הערעור נטען כי " בעקבות חקירה פרטית שהזמין המבקש, נודע לו ביום 21.12.2015, כי בין הבורר לבין המשיבה קשר והיכרות ארוכי שנים, אשר הוסתרו מבית המשפט קמא ומן המבקש, הן לפני מינויו כבורר, הן במהלך הליך הבוררות והן במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק בורר ". בהמשך מבהיר המבקש כי הלכה למעשה בקשת רשות הערעור מתמקדת בעניין זה בלבד . המבקש מבסס את טענתו כי יש לבטל את פסקי דינו של בית המשפט המחוזי ואת פסקי הבוררות, בין היתר, על ההלכה
שנקבעה לאחרונה ברע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (1.12.2015), (להלן: עניין
מושקוביץ ), במסגרתה הוכרה, לראשונה, האפשרות לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך. המבקש מוסיף וטוען כי קיימת עילה למתן רשות ערעור, נוכח הצורך לתקן את עיוות הדין שנגרם לו.
דיון והכרעה
8.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה, וזאת מהסיבות החילופיות הבאות:
ראשית , בקשת רשות הערעור כלל לא הייתה אמורה להיות מוגשת לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט המחוזי. הלכה למעשה מדובר בבקשה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות המבוססת על עובדות חדשות שנתגלו לכאורה לאחר שאושר פסק הבוררות. בנסיבות אלה, למבקש עמדה הזכות להגיש בקשה חדשה לביטול פסק הבוררות, בתוך 45 ימים החל מיום גילוי העובדות החדשות הנטענות , וזאת לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. בקשה חדשה כאמור לא צריכה הייתה להיות מוגשת לבית משפט זה, והטעם לכך ברור: אין זה אפשרי ואף לא רצוי שבית משפט זה יתפקד כערכאה דיונית דה-פקטו, ויערוך בירור עובדתי ביחס לעובדות חדשות [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 1131-1130 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); וכדוגמאות להליכים כאמור, ראו: רע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל (18.4.2010); רע"א 3959/10 וינברג נ' דורון (15.11.2010)]. למותר לציין כי גם בעניין מושקוביץ עליו מתבסס המבקש, הערכאה הדיונית היא שערכה את הבירור העובדתי, ולא בית משפט זה.
יפים לעניין זה דברים שנפסקו על-ידי בית משפט זה (הרשם ש' צור ) במקרה דומה, בו הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בהליך בוררות, המבוססת על "עובדות חדשות" שנודעו למבקש לאחר מתן פסק הדין [ בש"א 491/89 מוסקוביץ נ' ברלין , פ"ד מד(2) 177, 180 (1990)]:
"המקום הנכון לבירור טענותיו של המבקש הוא בבית המשפט המחוזי במסגרת תביעה מתאימה לביטול החלטת בית המשפט. כשם שבית המשפט של הדרגה הראשונה הוא המוסמך לדון בתביעה לביטול פסק-דין הנותן תוקף להסכם שבין הצדדים ... כך מוסמך
הוא לדון בתביעה
לביטול פסק-דין סופי שהוציא תחת ידו ... ויש גם טעם מעשי לדבר. בית המשפט בדרגת הערעור דן אך ורק במסכת העובדתית כפי שנפרשה במהלך הדיון לפני
בית המשפט קמא ... אכן, מוסמך בית המשפט
לערעורים להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור לגבי עובדות שאירעו לאחר
מתן פסק הדין בדרגה הראשונה ... אך הלכות אלה
עניינן בראיות שנתגלו כל עוד תלוי ועומד הליך הערעור . בנסיבות בהן לא קיים הליך ערעור או שהליך הערעור הסתיים ועניין לנו בפסק-דין סופי – הרי הדרך הנכונה להביא לביטול הפסק היא בהגשת תביעה לבית המשפט המוסמך...".
"
שנית , אף אם ניתן היה להגיש את הבקשה במישרין לבית משפט זה, הרי שהיא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לקבלת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, משפטית או ציבו רית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואף המבקש אינו טוען כך. בנוסף, הבקשה אינה מצדיקה התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי גם משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [השוו: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי , פסקה 17 לפסק דיני (5.5.2010); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015)]. המבקש מנסה להתבסס, בעיקרו של דבר, על ההלכה שנקבעה בעניין מושקוביץ , ועל שינוי המצב המשפטי שחל בעקבותיה. ואולם , הלכה זו כלל אינה רלבנטית לענייננו. בעוד שבעניין מושקוביץ דובר באפשרות לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של אחד הצדדים בלבד , הרי שבמקרה דנן טענתו העיקרית של המבקש היא כי הבורר הפר את חובת הגילוי שהוטלה עליו. למותר לציין כי ההלכות הדנות באפשרות לבטל פסק בוררות על יסוד הפרת חובת הגילוי מצד הבורר אינן חדשות כלל ועיקר [לדיון רחב, ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקאות 144-120 (5.12.2010)] . למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופו של עניין איני סבור כי המקרה דנן מעורר חשש ממשי מפני עיוות דין. בית המשפט המחוזי קבע, כקביעה עובדתית, כי הצדדים ידעו על אודות הקשרים המקצועיים של המפקח עמהם מתוקף תפקידו בהליכי הבנייה, והסכימו על מינויו אף על פי כן [פסקה 30 לפסק הדין מיום 24.9.2015]. בנסיבות אלה, אף אם הייתה מוגשת בקשה לביטול פסקי הבוררות לבית המשפט המחוזי כנדרש, נדמה כי סיכוייה לא היו גבוהים.
9.
נוכח כל האמור – דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בשבט התשע"ו (19.1.2016).
ש ו פ ט