פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8554/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
יעקב ששון
נ ג ד
המשיבים:
1.
ינון בן יורם
2. אברהם לוי
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 19947-04-16, שניתן ביום
10.10.2016 על-ידי השופטת י' שבח.
בשם המבקש: עו"ד
יעקב גנים
החלטה
1.לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 19947-04-16, שניתן ביום 10.10.2016 על-ידי השופטת י' שבח .
2.
בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות ביחס למימון רכישה של מגרש ובניית מבנים בתחומו. על הרקע הזה ניהלו הצדדים הליך בוררות לפני השופט בדימוס דן ארבל (להלן: הבורר ).
3.ביום 21.7.2014 ניתן פסק בוררות בסכסוך. ביום 29.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי בקשה לביטול פסק הבוררות, כשהחליט להחזיר את ההליך לבורר לצורך תיקון טעות שנפלה בדרך חישוב הפיצוי שנקבע כי על המבקש לשלם למשיבים. ביום 29.2.2016 נתן הבורר פסק בוררות מתוקן, במסגרתו עודכן סכום הפיצוי.
4.המבקש לא השלים גם עם תוצאת פסק הבוררות המתוקן, ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטלו. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו כי כלל טענות המבקש הן " טענות בעלות אופי ערעורי מובהק " (פסקה 6 לפסק הדין), וכי ממילא " לא שוכנעתי כי בפסק הבוררות המתוקן נפלו טעויות, שכן הבורר צעד עקב בצד אגודל ביישמו את ההנחיות לחישוב שניתנו לו ע"י בית המשפט " (פסקה 7 לפסק הדין).
5.מכאן בקשת רשות הערעור דנא. המבקש שב על טענותיו, כשלדידו נפלו שגיאות וטעויות מתמטיות בחישוב הפיצוי שנקבע כי עליו לשלם למשיבים. לעמדתו, המשיבים הם אלו שאמורים לחוב בתשלום פיצוי עבורו, בניגוד למה שנקבע.
6.דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה מהמשיבים.
כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלות עקרוניות
שהדיון בהן בערכאה הגבוהה נדרש לשם פיתוח או הבהרת הדין, או כאשר
ההתערבות מתחייבת
משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי , פסקה 17 לפסק דיני (5.5.2010); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015) ).
המקרה דנן אינו מעורר שאלות עקרוניות, אלא הוא עוסק בשאלת חישוב סכום הפיצוי בנסיבות הקונקרטיות. המבקש סבור אמנם כי מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית הקשורה ל" שאלת הנצחת טעות סופר " – אך ברי כי אין בטענה זו כל ממש. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין בהליך או בתוצאתו. המבקש טוען נחרצות כי נפלו טעויות בהכרעה, ואולם, אף אם הייתי משתכנע שזהו אכן המצב (והמצב רחוק מכך), מובן כי " לא כל טעות, או קביעה שלכאורה ניתן היה לקבעה אחרת, עולות כדי עיוות דין "
(ראו: רע"א 1550/16 יפרח נ' נורני, פסקה 5 (1.3.2016); רע"א 7247/15 תכשיטי כפריס בע"מ נ' רוטמנס תכשיטים (2009) בע"מ , פסקה 4 (15.11.2015)).
סוף דבר - המבקש קיבל את יומו לפני הבורר ולפני בית המשפט המחוזי. אין עילה לדון במקרה פעם נוספת, חריגה, גם לפני בית משפט זה. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בכסלו
התשע"ז (7.12.2016).
ש
ו פ ט