רע"א 8015/15 פיורץ לייב נ. אורן ציודחמום בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 27796-10-13 והפ"ב 28530-07-12, שניתן ביום 25.10.2015 על ידי השופט ב' צ' גרינברגר . בפסק הדין נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 8.5.2012.

רקע

1.

בין מר פיוריץ ( המבקש ) וחברת קרייטק בע"מ שבבעלותו ( המשיבה 2 ), לבין חברת אורן ציוד חימום בע"מ ( המשיבה 1 ), נתגלעו מחלוקות ביחס לחוזה שנכרת ביניהם לפעילות עסקית משותפת. על רקע זה נערך בין הצדדים הסכם בוררות, עליו חתמו מן העבר האחד בנו של המבקש, ומן העבר השני מנהלה של המשיבה 1. בפסק הבוררות חויבה המשיבה 2 בסך של 813,901 ש"ח לזכות המשיבה 1. ביום 17.5.2012 נשלחה לצדדים "הבהרה" מהבורר, בגדרה צוין כי אף שפסק הבוררות נוקט בשמה של המשיבה 2 כמי שחייבת בחוב, הכוונה היא כי החוב חל במלואו גם על המבקש, "ביחד ולחוד".

2.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, בטענה כי הוא עצמו לא היה צד להסכם הבוררות, ולכן לא ניתן להחיל עליו "ביחד ולחוד" את חובה של המשיבה 2. הבקשה לביטול פסק הבוררות התבססה על עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(1)-24(4) ו-24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ), כאשר בין היתר נטען כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף המחייב את המבקש באופן אישי; הבורר לא נתמנה כדין לדון בעניינו של המבקש; לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו לפני הבורר; ועצם חיובו האישי מנוגד לתקנת הציבור.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע, כי הסכם הבוררות נחתם בידיעתו ובהסכמתו של המבקש. הוסף ונקבע, כי לשון כתב המינוי ברורה ומפורשת והיא מעידה כי גם משפחת פיוריץ היא צד לבוררות ולא רק המשיבה 2 [כך נכתב בכתב המינוי: " הננו ממנים בזה את מר אלי קרשטיין... כבורר בינינו לבין משפחת פיוריץ "]. עוד הוטעם, כי מסקנה זו נלמדת גם מעדותו של הבורר, וכן מהתנהגותו של המבקש לאחר הליך הבוררות. בית המשפט סיכם, כי גרסת המבקש " מלאת פרצות ופרכות, ואינה סבירה בעיני. זאת במיוחד כאשר מנגד ניצבת עדות הבורר המבהירה את נקודת המוצא של המעורבים בבוררות, שהמבקש הוא אשר יישא אישית בחובה של קרייטק... " [פסקה 45 לפסק הדין]. נוכח האמור קבע בית המשפט כי המבקש היה צד להסכם הבוררות, כי הבורר היה מוסמך לדון בסכסוך שבינו לבין המשיבה 1, וכי לא מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות לפי איזו מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק. כן השית בית המשפט על המבקש הוצאות משפט ושכ"ט לטובת המשיבה 1 בסך של 30,000 ש"ח.

4.

בקשת רשות הערעור דנא הוגשה כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמסגרתה שב המבקש על טיעוניו שפורטו מעלה. נטען, כי בנסיבות העניין היה מקום לבטל את פסק הבוררות, וכי בית המשפט שגה כשלא עשה כן. כן נטען, כי המקרה מעורר שאלות משפטיות חשובות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. בין יתר הטענות שהועלו, שב ומדגיש המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו עובר ל"הבהרה" שהוציא הבורר ביום 17.5.2012 ביחס לפסק הבוררות.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

הבקשה רחוקה עד מאוד מאמת המידה לקבלת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, שכן אין היא מעוררת כל שאלה עקרונית, משפטית או ציבו רית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וכן אין היא מצדיקה התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [השוו: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי , פסקה 17 (5.5.2010); רע"א 8283/14 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ , פסקה 11 (29.6.2015); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015)]. הטענות העולות בבקשה מתמצות, בסיכומו של דבר, בפרשנות הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים. מובן כי בירורה של סוגיה זו אינו חורג מנסיבות המקרה הפרטניות, ואינו מעורר שאלות משפטיות עקרוניות כלשהן. אף לגופו של עניין, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כל פגם ביחס להכרעה בסוגיה זו.

למעלה מכך, הטענות המועלות על ידי המבקש הן בעלות גוון ערעורי מובהק , כאשר רובן ככולן עוסקות בקביעות של עובדה ומהימנות אשר נקבעו על ידי הבורר ועל ידי בית המשפט המחוזי. כפי שהדגשתי במקרה דומה: " הלכה היא, והדברים ידועים, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, בייחוד כאשר מדובר בערכאה היושבת לדין כ"גלגול שלישי", ולבטח כאשר מדובר בהליכי בוררות בהם עילות ההתערבות מוגדרות ומצומצמות. בקשה זו, מתעלמת אפוא לחלוטין מפסיקה עקבית של בית משפט זה, אשר קובעת כי במצב הדברים שמתקיים במקרה הנדון לא תינתן רשות ערעור..." . [רע"א 3082/15 ברדוגו נ' מונסגו , פסקה 5 (17.8.2015)]. גם מסיבה זו, דין הבקשה להידחות.

אציין, בשולי הדברים, כי גם טענת המבקש לפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו עובר ל"הבהרה" שהוציא הבורר לגבי פסק הבוררות, אינה מצדיקה לקבל את הבקשה. אמנם, דיני הבוררות מכירים בזכות תגובה לצדדים טרם תיקון פסק בוררות על ידי הבורר [סעיף 22(א) לחוק], ובהחלט ייתכן כי היעדר מתן זכות תגובה כאמור יצדיק במקרים מסוימים את ביטול פסק הבוררות [סעיף 24(4) לחוק]. ואולם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי – ובנקודה זו לא ראיתי לנכון לשנות מקביעתו – לבית המשפט נתונה הסמכות שלא להורות על ביטול הפסק אם הוא סבור כי לא ייגרם בכך עיוות דין [סעיף 26(א) לחוק]. בנסיבות העניין דומני כי אמנם מוצדק היה לקבוע שאין לבטל את פסק הבוררות כולו אך מן הטעם שלא ניתנה למבקש זכות תגובה עובר ל"הבהרה". הדברים קיבלו מענה מפורט גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [פסקה 56 לפסק הדין].

6.

נוכח האמור הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.