פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3082/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
קוטי ברדוגו
נ ג ד
המשיב:
יעקב מונסנגו
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי
בחיפה מיום 25.03.2015 בהפ"ב
27525-01-15 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ר' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד נעמאן נאסר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהפ"ב 27525-01-15, שניתן ביום 25.3.2015 (סגן הנשיא ר' שפירא ). בפסק הדין נדחתה תובענת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן ביום 30.11.2014 על ידי עו"ד מאיר דואק (להלן: הבורר ).
רקע
2.
המבקש הגיש לבית משפט השלום בנהריה תביעה נגד המשיב, על רק סכסוך עסקי ביניהם. בית משפט השלום העביר את הסכסוך לבוררות, בשל קיומו של סעיף בוררות בהסכם שנחתם בין הצדדים. בפתח הליך הבוררות הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה על הסף, וזאת בטענה כי קיים הסכם פשרה מחייב שנחתם בין הצדדים ביום 9.11.2009 (להלן: הסכם הפשרה ). המבקש מצדו גרס כי אין מקום להיעתר לבקשה, הואיל והחתימה המופיעה בהסכם הפשרה אינה חתימתו אלא חתימה מזויפת. על רקע זה, הסכימו הצדדים כי הבורר ייפנה לקבלת חוות דעת ממומחית גרפולוגית, אשר תבחן את שאלת אמיתות החתימה על הסכם הפשרה. חוות הדעת שהוגשה על ידי המומחית קבעה כי החתימה על הסכם הפשרה היא חתימתו של המבקש, קביעה
שאומצה על ידי הבורר. לצד זאת, דחה הבורר מספר טענות נוספות שהעלה המבקש כלפי תוקף הסכם הפשרה, כגון הטענה כי הוסף עמוד להסכם הפשרה בניגוד לידיעתו, תוך שקבע כי קיימים ממצאים המעידים ההיפך. כך, לדוגמה, ציין הבורר, כי קיימים מסמכים וראיות אשר תומכים בגרסת המשיב לגבי נסיבות החתימה על הסכם הפשרה, וזאת לעומת סתירות אשר נמצאו בגרסה הנגדית של המבקש. על יסוד האמור, קבע הבורר כי הסכם הפשרה הינו בעל תוקף מחייב כלפי הצדדים, ועל כן הוחלט לדחות את תביעת המבקש על הסף.
3.
תובענה שהגיש המבקש לביטול פסק הבוררות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. ראשית , דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו במסגרת הליך הבוררות. בהקשר זה נקבע, כי במהלך הבוררות הסכים המבקש לצמצום גדר המחלוקת לעניין נקודתי בלבד, מה גם שממילא התייתר הצורך בשמיעת מכלול טענותיו משעה שנקבע כי יש לדחות את תביעתו על הסף. שנית , בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה יש לבטל את פסק הבוררות משום שהבורר לא הכריע בעניינים שהובאו בפניו, וזאת תוך שצוין כי המחלוקת הרלבנטית שנדרשה הכרעה בנסיבות העניין – דהיינו, המחלוקת בדבר אמיתות החתימה על הסכם הפשרה – הוכרעה כדבעי באופן מפורט ומנומק. שלישית , בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה הבורר חרג מסמכותו. בעניין זה, נקבע כי הבורר הכריע בסכסוך בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי הצדדים, ובהתאם להחלטת בית משפט השלום אשר הפנה את הסכסוך לבוררות. לצד זאת, קבע בית המשפט כי אין עילה לביטול פסק הבוררות גם לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, משום שלא נמצאה עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור. על יסוד המפורט לעיל נדחתה תובענת המבקש לביטול פסק הבוררות.
הבקשה
4.
כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, ובמסגרתה שב המבקש על מרבית טענותיו. לעמדת המבקש, בית המשפט שגה בקביעותיו לכל אורך הדרך, ובפרט שגה בקבעו כי אין לבטל את פסק הבוררות מחמת כך שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו לפני הבורר. לא למותר לציין כי במסגרת הבקשה טוען המבקש בגלוי מגוון רב של טענות , אשר מופנות כלפי קביעות הבורר בענייני מהימנות ועובדה, כאשר לשיטתו הפגמים שנפלו בקביעות אלה חייבו אף הם את ביטול פסק הבוררות. כך לדוגמה, מפרט המבקש מדוע לדעתו נפלה טעות מהותית בקביעה כי חתימתו על הסכם הפשרה לא זויפה, כמו גם בקביעה כי לא הוספו עמודים להסכם הפשרה בניגוד לידיעתו. עוד מפרט המבקש על השקרים והסתירות הקיימים לדידו בגרסת המשיב אשר הוצגה לפני הבורר, אשר מלמדים על היעדר מהימנותו של המשיב, ומצדיקים אף הם את ביטול פסק הבוררות. מסיבות אלה, סבור המבקש כי התערבותו של בית משפט זה נדרשת על מנת למנוע "עיוות דין", ולכן ישנה עילה למתן רשות ערעור.
דיון והכרעה
5.
דין הבקשה להידחות מכל וכל, אף ללא צורך בקבלת תשובה.
כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבו רית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו, למשל: רע"א 8283/14 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ , פסקה 11 (29.6.2015); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015) והאסמכתאות המובאות שם].
הבקשה אינה עומדת באמת המידה האמורה. ראשית ייאמר, כי הטענות המועלות במסגרת הבקשה עוסקות בעיקרן בקביעות הבורר ובית המשפט המחוזי בסוגיית תוקפו של הסכם הפשרה, ומובן כי בכך הן אינן חורגות מנסיבות המקרה הפרטני של הצדדים, ואינן מעוררות כל שאלה בעלת השלכת רוחב או היבט עקרוני. בנוסף, בנסיבות העניין לא התרשמתי כי נפל פגם כלשהו בפסק הבוררות או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לבטח לא פגם במידה העולה כדי "עיוות דין". בהקשר זה, מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קביעות הבורר בוססו היטב על חומר הראיות שהובא לפניו, וגם לגופן הן אינן מגלות טעות.
יתר על כן, הטענות העולות במסגרת הבקשה הן טענות בעלות גוון ערעורי מובהק, כאשר המבקש עצמו מדגיש בגלוי כי מרביתן עוסקות בקביעות מהימנות ועובדה אשר נקבעו על ידי הבורר, ונבחנו גם על ידי בית המשפט המחוזי. לא למותר להדגיש בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי כבר העיר למבקש בסיום פסק דינו, כי: "המבקש העלה טענות שאינ[ן] מסוג הטענות שנבחנות במסגרת בקשה לביטול פסק בורר אלא טענות שעניינן ערעור על החלטה/פסק דין
[...] המבקש ערער על קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים שהתבססו על ראיות שהביא המשיב, חוות דעת מומחית בתחום הגרפולוגיה שמינה הבורר, היעדר ראיות מטעם התובע/המבקש ששינה את גרסתו באופן שהצביע על היעדר מהימנות. במצב דברים זה מדובר בקביעות שבית המשפט הדן בערעור אינו מתערב בהן. ציינתי את האמור למעלה מן הצורך מאחר ואין מדובר, בהליך זה, בערעור אלא בבקשה לביטול פסק בורר" . והנה, הלכה למעשה, במסגרת בקשה זו מעלה המבקש טענות בעלות אופי זהה, באופן שמתעלם ביודעין ובגלוי מהערת בית המשפט המחוזי. מעבר לכך – אף לגופן של הטענות – הלכה היא, והדברים ידועים, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, בייחוד כאשר מדובר בערכאה היושבת לדין כ"גלגול שלישי", ולבטח כאשר מדובר בהליכי בוררות בהם עילות ההתערבות מוגדרות ומצומצמות. בקשה זו, מתעלמת אפוא לחלוטין מפסיקה עקבית של בית משפט זה, אשר קובעת כי במצב הדברים שמתקיים במקרה הנדון לא תינתן רשות ערעור, כמו גם מהערה מפורשת של בית המשפט המחוזי. אף על פי כן, בחר המבקש להגיש את בקשתו לבית משפט זה, באופן שהצריך השקעת משאבים בבחינתה ומתן החלטה, ואשר מעכב מטבע הדברים את הטיפול בהליכים תלויים ועומדים אחרים.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות לטובת המשיב. ואולם, נוכח כל האמור לעיל המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' באלול התשע"ה (17.8.2015).
ש ו פ ט