רע"א 4782/17 רינה מנדלסון נ. יעקב ואלעזר אברהמי ,חברה לבנייה בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 58522-09-16, הפ"ב 5910-09-16 והפ"ב 23840-09-16, שניתן ביום 4.4.2017 על-ידי השופטת י' שבח ; וכן על החלטת בית המשפט המחוזי המאוחרת לפסק הדין, מיום 14.5.2017.

1.הצדדים ניהלו הליך בוררות דו-שלבי על רקע סכסוך שעניינו בהסכם קומבינציה שכרתו בשנת 1999. השלב הראשון של הבוררות הוקדש לשאלת החבות. במסגרת זו נפסק כי החברה הקבלנית "יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבניין בע"מ" הפרה באופן יסודי את הסכם הקומבינציה (להלן: החברה הקבלנית ). השלב השני הוקדש לשומת הנזק, ובגדרו - במסגרת פסק בוררות משלים שניתן על-ידי הבורר החליף השופט בדימוס דן ארבל - נפסקו סכומים שונים בגין ההפרה. לאחר שניתן פסק הבוררות המשלים, הגישו הצדדים בקשות שונות לבית המשפט המחוזי. בקשה אחת הוגשה מטעם רוב בעלי המקרקעין שהיו זכאים לקבל פיצוי מהחברה הקבלנית. אלו עתרו לביטולו החלקי או לתיקונו של פסק הבוררות המשלים, ולמתן אפשרות להבאת ראיות חדשות בהליך. בקשה שנייה הוגשה מטעם מיעוט בעלי המקרקעין. אלו עתרו לאישור פסק הבוררות המשלים. בקשה שלישית הוגשה מטעם החברה הקבלנית. זו עתרה לביטולו המלא של פסק הבוררות המשלים.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות לביטול ולתיקון פסק הבוררות המשלים. בית המשפט קבע כי רוב הטענות שהועלו בהקשר זה הן טענות בעלות גוון ערעורי מובהק, באופן שאינו מגבש עילה להתערב בפסק הבוררות המשלים מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). כך למשל, הוטעם, כי טענות שונות שהעלו המבקשים, שעניינן בכך שלכאורה הבורר חרג מסמכותו כאשר קיזז מנזקיהם סכומים יחסיים ששולמו להם על ידי יזם חלופי שנכנס בנעלי החברה הקבלנית, הן טענות ערעוריות שאינן מצדיקות התערבות מצדו. באותו האופן נמצא כי טענות שהועלו בנושא היקף חבותם של בעלי החברה הקבלנית כערבים גם הן טענות ערעוריות, שאף אינן נכונות לגופן. קביעות דומות נקבעו גם ביחס לטענות שהעלתה החברה הקבלנית. לצד זאת, דחה בית המשפט את הבקשה שהוגשה להגשת ראיות נוספות בהליך, וזאת מהנימוק שבקשה זו הוגשה באופן מאוחר והייתה צריכה להיות מוגשת בהליך הבוררות. כפועל יוצא אישר בית המשפט את פסק הבוררות המשלים.

3.לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישו הצדדים בקשות נוספות לפתחו. בעקבות כך ניתנה ביום 14.5.2017 החלטה נוספת על-ידי בית המשפט המחוזי, שעסקה בין היתר במימוש ערבות בנקאית שהפקידה החברה הקבלנית בתיק בית המשפט; בבקשה לתיקון פסק הדין שהגישו רוב בעלי המקרקעין; בבקשה למתן פסיקתא; ובבקשה להטלת עיקולים. בקצרה בלבד ייאמר כי בית המשפט אישר את הבקשה למתן הפסיקתא תוך הכללת מספר שינויים שהתבקשו בה על-ידי רוב בעלי המקרקעין. לצד זאת, קיבל בית המשפט את הבקשה שהוגשה לתיקון פסק דינו, וזאת ביחס לתיקונים טכניים שהתבקשו בו, אך לא לגבי הוצאות המשפט.

4.על רקע זה הוגשה בקשת רשות הערעור דנא מטעם רוב בעלי המקרקעין. כאמור לעיל, הבקשה מופנית הן נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי והן נגד החלטתו העוקבת. בעלי רוב המקרקעין מעלים טענות רבות בבקשתם, לרבות הטענה כי היה מקום לבטל או לתקן את פסק הבוררות בשל כך שהבורר חרג מסמכותו; הטענה כי אישור הפסיקתא אינו עולה בקנה אחד עם פסק הבוררות; והטענה כי בית המשפט המחוזי שגה במספר קביעות שקבע, בין היתר לעניין היקף חבותם של בעלי החברה הקבלנית כערבים.

5.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת תשובה מאת המשיבים. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלות עקרוניות שהדיון בהן בערכאה הגבוהה נדרש לשם פיתוח או הבהרת הדין, או אשר מחייבים התערבות ערעורית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו: רע"א 3082/15 ברדוגו נ' מונסנגו , פסקה 5 (17.8.2015); רע"א 1550/16 יפרח נ' נורנ י , פסקה 5 (1.3.2016)). ודוק, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי הדן בענייני בוררות, ולצורך בחינת בקשת רשות ערעור כדוגמת זו המונחת לפנַי, השאלה העיקרית שיש לבחון אינה האם נפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי טעויות כאלה ואחרות, אלא האם המקרה מצדיק התערבות מיוחדת וחריגה בשל עקרוניותו, כלליותו או השלכות הרוחב שעשויות להיות לו. בנסיבות המקרה, לא הוצגה כל שאלה משפטית שטעונה פיתוח או הבהרה, ואף לא הוכח כי מתעוררות שאלות עקרוניות, כלליות או בעלות השלכות רוחב. הלכה למעשה, המבקשים עותרים לכך שייערך דיון נוסף בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנושא הסכסוך. בכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

6. יובהר

כי מקרה זה אינו מצדיק התערבות ערעורית גם משיקולי "צדק" או "עיוות דין". כאמור, השאלה הטעונה בחינה לצורך מתן רשות ערעור אינה האם בית המשפט המחוזי צדק או טעה בקביעות אלה או אחרות - והדברים נכונים גם בעת בחינת עילת ההתערבות מ"שיקולי צדק". בחינת המקרה דנן מלמדת כי המבקשים קיבלו את יומם בהליכים לפני הבורר ולפני בית המשפט המחוזי; כי פסק הדין וההחלטה העומדים במוקד בקשת רשות הערעור הם מפורטים ומנומקים, ובחלקם הם גם נעתרים לבקשות שונות שהגישו המבקשים; וכי גם תוצאת ההליך אינה נחזית להיות תוצאה בלתי סבירה, באופן שניתן לומר עליה כי היא מקפחת את המבקשים או גורמת להם עוול במידה כזו העולה כדי "עיוות דין". אמנם, המבקשים אינם מרוצים מחלק מההחלטות שנתקבלו בהליכים, אך בנסיבות המפורטות מעלה, תחושה זו - אף אם הייתה נכונה בחלקה - רחוקה מאוד מלגבש עילת התערבות (ראו למשל: רע"א 3810/16 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ , פסקה 5 (11.12.2016)).

נוכח האמור הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.