ע"א 442/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ. טל עמי

1.

ביום 26.4.02 נפגע המשיב בע"א 442/09, הוא המבקש ברע"א 621/09 (להלן - המשיב ), בתאונת דרכים עת שרכב על אופנוע. השימוש באופנוע היה מבוטח באותה עת על-ידי המבקשות בע"א 442/09, הן המשיבות ברע"א 621/09 (להלן - המבקשות ). ביום 30.11.08 פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) למשיב פיצויים בסך של כ-5.4 מיליון ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין ובד בבד הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב 2.5 מיליון ש"ח מסך הפיצויים שנפסקו. ביום 5.1.09 נעתר בית משפט קמא לבקשה באופן חלקי והורה כי מתוך הסכום שנפסק יעוכב סך של מיליון ש"ח עד להכרעה בערעור. זאת, בכפוף להתחייבות המבקשות כי יפצו את המשיב בגין הפרשי הצמדה וריבית וכל נזק שייגרם לו בגין הסכום המעוכב. על החלטה זו נסובות הבקשות שלפניי. המבקשות הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה, בגדרה ביקשו כי יעוכב סכום של 2.5 מיליון ש"ח מכספי הפיצויים. כלומר, הן אינן מסתפקות בעיכוב של מיליון ש"ח. המשיב, מצידו, הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשה טען

המשיב כי אין מקום לעכב ביצוע של סכום כלשהו. לבקשת הצדדים, מאוחד בזאת הדיון בשתי הבקשות.

2.

לא מצאתי כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי באשר לגובה הסכום שעוכב. האיזון שערך בית המשפט בין האינטרסים של הצדדים הינו איזון ראוי, המביא בחשבון את שיקולי מאזן הנוחות. זאת, בהתחשב בכך שסכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת המשיב (כ-5.5 מיליון ש"ח) הינו סכום גבוה, המעלה חשש מובנה מכך שהמבקשות לא תוכלנה לגבות אותו חזרה במידה ויתקבל ערעורן (ראו, ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל (לא פורסם, 8.5.2005); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם, 13.11.2006)). במסגרת השיקולים יש לתת משקל גם לעובדה כי חלק משמעותי מסכום הפיצויים נועד לספק את צרכיו העתידיים של המשיב, כך שאין הוא זקוק למלוא הסכום בעת הזו (ראו, רע"א 655/03 קלוץ נ' ע.נ. רוזנברג בע"מ (טרם פורסם, 24.6.2003)). עם זאת, מאחר שהמבקשות לא תמכו טענותיהן באשר למצבו הכלכלי של המשיב בתצהיר, הרי שאינני רואה מקום להגדיל את הסכום המעוכב מעבר לזה שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי.

בנוסף, בהתחשב בכך שהמבקשות כבר שילמו למשיב כ-4 מיליון ש"ח, אין לומר כי למשיב ייגרם נזק משמעותי כתוצאה מעיכוב חלקי של פסק הדין כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

3.

מצאתי כי יש מקום לקבל את טענת המבקשות לעניין התנאי שנקבע על-ידי בית המשפט לעיכוב הביצוע. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשות להתחייב לפצות את המשיב בגין הפרשי הצמדה וריבית וכל נזק שייגרם לו בגין הסכום המעוכב. אמנם, לבית המשפט המורה על עיכוב ביצוע פסק דין נתונה הסמכות להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים על-פי שיקול דעתו (תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אולם, בית המשפט המחוזי לא נימק בצורה מספקת מדוע נקבע התנאי למתן עיכוב הביצוע. אף המשיב לא נתן הסבר ראוי לצורך בתנאי הנזכר ואין זה כלל ברור מהם הנזקים עליהם חלה ההתחייבות האמורה.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות הערעור נדחות ככל שהדבר נוגע לסכום המעוכב. התנאי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי לעיכוב הביצוע מבוטל. אין צו להוצאות.