ע"א 5802/17 הפניקס - חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 19.6.2017 ותוקן ביום 3.7.2017 (ת"א 49370-12-12, השופטת נ' נצר ).

2.בשנת 1997, בעת שהייתה בת 13 חודשים, נדרסה המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) על-ידי סבה בעת שהסיע את רכבו לאחור, וכתוצאה מכך נגרמו לה פגיעות גוף קשות ביותר. ההליכים המשפטיים בעניין התנהלו בין המשיבה (וכן המשיב 2, אביה, כמיטיב) לבין המבקשים, הפניקס חברה לביטוח ואבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ. בעיקרו של דבר, הצדדים נחלקו רק בשאלה של היקף הנזק.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי נכותה הרפואית של המשיבה כוללת היצרות קשה של מפרק ה- SIJ ; הארכת יתר של רגל שמאל; וכן צלקות גוף נרחבות. נכות זו הועמדה על-ידי בית המשפט המחוזי על כ-27.75%. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא ניתן לשלול את האפשרות שצירופם של אלו עלול להוביל בסופו של דבר להאצת הופעתם של שינויים ניווניים בעמוד השדרה של המשיבה ולהתגברות כאבים בגב התחתון. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי פסק למשיבה סך של כ-433,200 שקל בגין נזק מיוחד (סכום שכלל פיצויים בגין עזרת הזולת בעבר, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות) וכן סך של כ-901,738 שקל בגין נזק כללי (סכום הכולל הפסד השתכרות, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות ניידות לעתיד ונזק לא ממוני). מנגד, בית המשפט המחוזי ניכה מסכומים אלה את התשלום התכוף ששולם למשיבה. כמו כן, הוא פסק כי המשיבה זכאית להוצאות משפט בסך 10,000 שקל וכן לשכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מסכום הפיצויים בצירוף מס ערך מוסף.

4.ביום 18.7.2017 המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נטען כי יש להפחית את סכום הפיצויים שנפסקו. בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע שנסבה על סך של 675,175 שקל מתוך הסכום הפסוק, וזאת עד למתן הכרעה בערעור. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, זאת בשל שורה של טעויות שנפלו, לשיטת המבקשים, בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי תחם באופן שגוי את התקופה שבה הייתה המשיבה זקוקה לעזרה מוגברת, וכי העריך ביתר את הנזקים שנגרמו לה, הן מבחינת ההזדקקות לעזרת הזולת והן מבחינת היקף הוצאות הניידות שלה, תוך התעלמות מהשיקום המוצלח שעברה המשיבה ומכך שהיא מנהלת חיים נורמליים בדומה לשאר בנות גילה. כמו כן, נטען בערעור כי ממצאים שונים שבגינם נפסקו למשיבה פיצויים לא הוכחו כדבעי, וכי קיימת חפיפה בין הפיצויים שנפסקו בגין ראש הנזק של עזרת הזולת לבין הפיצויים שנפסקו בגין הוצאות ניידות.

5.המבקשים סבורים כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם נוכח החשש שאם יזכו בערעור לא יוכלו להיפרע מהמשיבים, שיעשו להערכתם שימוש בחלק ניכר מהסכום, או יכלו את כולו. לעניין זה מדגישים המבקשים כי שיעורו הגבוה של הפיצוי שנפסק מגביר חשש זה. המבקשים מדגישים כי בקשתם החלקית ביחס לסכום שנפסק מבטיחה כי מרב הסכום יועבר למשיבה ממילא כבר בעת הזו, כך שעיכוב ביצוע חלקי לא צפוי אפוא לגרום לה פגיעה.

6.ביום 18.7.2017 הוריתי למשיבים על הגשת תגובה. בתגובתם, טוענים המשיבים כי בפועל הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת לכ-95% מהסכום שבמחלוקת, כעולה מהודעת הערעור. עוד עומדים המשיבים על כך שהערעור נסב על קביעות עובדתיות מובהקות, ומכאן שסיכוייו להתקבל נמוכים. כמו כן, מדגישים המשיבים כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, וכי אין בסיס לחשש שמעלים המבקשים כי לא יוכלו להיפרע מהמשיבים במידה והערעור יתקבל.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

8.אכן, הכלל הוא שפסקי דין יש לבצע מבלי להמתין לתוצאות הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכלל זה תקף ביתר שאת מקום בו מדובר בפסקי דין שהסעד הניתן בהם הוא סעד כספי (ראו למשל: ע"א 4196/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' סאלם , פסקה 6 (26.7.2006); ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן , פסקה 5 (10.1.2008); ע"א 3359/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 8 (9.5.2017) (להלן: עניין המאגר הישראלי לביטוח רכב )). יחד עם זאת, הפסיקה קבעה חריגים לכלל זה, שבהם ייטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב ביצוע. על מקרים אלה נמנים מצבים שבהם הסעד הכספי שנפסק הוא משמעותי (ראו: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005); עניין המאגר הישראלי לביטוח רכב , בפסקה 8), ובמיוחד כאשר מדובר בעיכוב ביצוע חלקי, אשר אינו צפוי לפגוע באופן משמעותי בזוכה (ראו למשל: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור , פסקה 10 (24.10.2014) (להלן: עניין מור )). לא אחת הוחלו עקרונות אלה בעניינם של פסקי דין שבהם נפסקו פיצויים בגין נזקי גוף שנועדו ממילא לשימושם של התובעים במשך שנים ארוכות (ראו למשל: ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל , פסקה ח' (8.5.2005); עניין מור ).

9.המקרה שבפני הוא מבחינות רבות מקרה מעורר התלבטות. אכן, הבקשה נסבה על סכום שאינו מבוטל ואף כזה שמיועד לשימושה של המשיבה במשך אריכות חייה. עם זאת, אין מדובר בסכום גדול מאד, וסיכויי הערעור מעוררים שאלות בשים לב לכך שהם נסבים על ממצאי עובדה. כאשר אני מביאה בחשבון את כל אלה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, אך זאת ביחס לסכום קטן יחסית מן הסכום שנפסק, כזה שלא יעלה על כ-25% מן הסכום שבמחלוקת. בנסיבות העניין ולנוכח מעמדה של המבקשת כחברת ביטוח, לא ראיתי מקום לחייבה בהפקדת ערבות להבטחת נזקיה של המשיבה.

10.סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי, במובן זה שיעוכב ביצוע תשלום סך של 150,000 שקל בלבד מתוך הסכום שעליו הורה בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. הצו שניתן בהחלטתי מיום 18.7.2017 מבוטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.