ע"א 1668-23 ע"א 1668-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' שטמר) בת"צ 21458-03-14 מיום 31.12.2022, עד להכרעה בערעור.

2.ביום 9.6.2017, במסגרת החלטה מתוקנת, אושרה תובענה ייצוגית נגד המבקשת. ביום 31.12.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה וקבע כי המבקשת לא עמדה בהוראות הדין בדבר הנגשת תחנות רכבת ללוקים בעיוורון או בלקות ראיה; כי עליה להנגיש את תחנות הרכבת שלה כנדרש בדין; וכי עליה לפצות את חברי הקבוצה, המונים כ-27,000 איש, בסכום כולל של 13,500,000 ש"ח.

3.ביום 27.2.2023, הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לאיתור חברי הקבוצה, לתשלום הפיצוי, ולתשלום הכספים בהם חויבה כלפי המשיב ובאי-כוחו. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. זאת, בין היתר, מאחר שאם יתקבל הערעור לאחר שתשלם את הפיצוי לחברי הקבוצה, לא תהיה לה יכולת ממשית להשיב לעצמה את הכספים ששולמו; ומאחר שלחברי הקבוצה לא ייגרם נזק ממשי בשל עיכוב הביצוע. המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן עיכוב הביצוע יגרום לו ולחברי הקבוצה נזק, בדמות הפרשי ריבית והצמדה משמעותיים, לנוכח הסכום שנפסק.

4.כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה איננה מעכבת את פסק הדין מושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה גם בעניין תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, תיעשה, כידוע, בהתאם למאזן הנוחות ולסיכויי הערעור (ראו, מני רבים: ע"א 4613/20 ים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.7.2020); ע"א 7771/21 מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ נ' גרינברג, פס' 9 (24.1.2022)). אמנם, ככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, וזאת מתוך הנחה כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו, למשל: ע"א 7100/19 קימברלי – קלארק ישראל שיווק בע"מ נ' גד – מסטיי, פס' 12 (2.12.2019) (להלן: עניין קימברלי-קלארק)).

אולם בענייננו, משעה שמדובר בחיוב כספי שנפסק לטובת קבוצה גדולה של מוטבים, שההשבה מכל אחד מהם, במידה שיתקבל הערעור, תיעשה באופן פרטני, הרי שהנזק והטרחה הרבה העלולים להיגרם למבקשת אם לא יעוכב הביצוע, צפויים להיות גבוהים ומשמעותיים (ראו: ע"א 6663/21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טנה, פס' 6 והאסמכתאות שם (8.11.2021) (להלן: עניין כלל)). לעומת זאת, לא שוכנעתי כי הנזק שעלול להיגרם למשיב או לחברי הקבוצה כתוצאה מעיכוב התשלום הוא ממשי. לפיכך, שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע בכל הנוגע לפיצוי חברי הקבוצה ואיתורם, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (ראו: עניין קימברלי-קלארק, פס' 13, עניין כלל, שם).

5.אשר לסכום שנפסק כגמול ושכר טרחה, נוכח גובה הסכומים, המקים, כשלעצמו, חשש לקושי בהשבה (ראו: ע"א 5802/17 הפניקס – חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 4 (6.8.2017); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פס' 7 (1.12.2005)), הסכום הנ"ל יופקד בחשבון נאמנות של באי-כוח המשיב, וזאת עד להכרעה בערעור.

6.לנוכח כל האמור, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לאיתור חברי הקבוצה ולתשלום הפיצוי, וזאת עד להכרעה בערעור. ביחס לסכום שנפסק לטובת המשיב ובאי-כוחו, אני מורה כאמור בפסקה 5.