עע"מ 816-23 עע"מ 816-23

1.לפניי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' נד"ב) בת"צ 38784-07-11, ת"צ 62350-03-14, ת"צ 56955-05-18, ת"צ 53163-07-11, ת"צ 62380-03-14, ת"צ 73963-10-18, ת"צ 45629-08-11 ות"צ 54650-10-18, מיום 1.12.2022, עד להכרעה בערעורים.

רקע בתמצית

2.ביום 27.3.2013 אושרו תובענות ייצוגיות נגד המבקשות. ביום 1.12.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את התובענות וקבע כי המבקשות גבו ריבית ביתר על תשלומי חובה, מעבר למותר על-פי הדין, בשעה שחייבו את חברי הקבוצה ב"ריבית דריבית". בית המשפט חישב את סכום גביית היתר על בסיס חוות דעת מומחה מטעמו, והורה על השבת סכום זה לחברי הקבוצה. נקבע כי לא עומדות למבקשות הגנות שיפטרו אותן מההשבה; וכי שיעורי הגמול ושכר הטרחה יעמדו על 3% ו-16% מסכום ההשבה, בהתאמה.

3.ביום 27.2.2023 הגישו המבקשות ערעורים לבית משפט זה, ובצדם בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בערעורים. המבקשות טוענות כי סיכויי הערעורים טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. זאת, מאחר שאם לא יעוכב התשלום לחברי הקבוצה, יהיה קושי ממשי בהשבתו במידה שיתקבלו הערעורים; ולנוכח גובה הסכומים שנפסקו כגמול וכשכר טרחה. המשיבים טוענים כי סיכויי הערעורים קלושים, אך אינם מתנגדים לעיכוב ביצוע התשלום שנקבע לטובת חברי הקבוצה. עם זאת, המשיבים טוענים כי אין לעכב את תשלום הגמול ושכר הטרחה, מאחר שהמבקשות לא הצביעו על תשתית ראייתית המעידה כי המשיבים או באי-כוחם יתקשו בהשבת הכספים במידה שיתקבלו הערעורים, ומאחר שלא מדובר בסכומים גבוהים במיוחד.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובתגובות המשיבים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

5.כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה איננה מעכבת את פסק הדין מושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה גם בעניין תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, תיעשה, כידוע, בהתאם למאזן הנוחות ולסיכויי הערעור (ראו, מני רבים: ע"א 4613/20 ים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.7.2020); ע"א 7771/21 מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ נ' גרינברג, פס' 9 (24.1.2022)).

6.בכל הנוגע לתשלום הסכום שנפסק לטובת חברי הקבוצה, בהיעדר התנגדות מצד המשיבים, אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום ההשבה לחברי הקבוצה עד להכרעה בערעורים.

7.באשר לתשלומי הגמול, כידוע, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, וזאת מתוך הנחה כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו, למשל: ע"א 7100/19 קימברלי – קלארק ישראל שיווק בע"מ נ' גד – מסטיי, פס' 12 (2.12.2019)). בענייננו, סכומי הגמול שנפסקו לטובת המשיבים בעע"מ 816/23, המשיבים בעע"מ 818/23 והמשיב 2 בעע"מ 819/23, עומדים על כמה עשרות אלפי שקלים לכל אחד מהם, ונעים בין 11,500 ש"ח לבין 130,000 ש"ח, לערך. בהינתן סכומים אלו, ובהיעדר ראיות קונקרטיות מצד המבקשות לגבי קושי צפוי בהשבתם במידה שיתקבלו הערעורים, לא שוכנעתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקשות מתשלום הגמול למשיבים אלו הוא ממשי. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הגמול למשיבים בעע"מ 816/23, למשיבים בעע"מ 818/23 ולמשיב 2 בעע"מ 819/23 – נדחית.

8.לעומת זאת, סכום הגמול שנפסק לטובת המשיב 1 בעע"מ 819/23 הוא גבוה משמעותית, ומקים, כשלעצמו, חשש לקושי בהשבה במידה שיתקבל הערעור (ראו: ע"א 5802/17 הפניקס – חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 4 (6.8.2017); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פס' 7 (1.12.2005)). לפיכך, אני מורה על הפקדת סכום הגמול שנפסק לטובת המשיב 1 בעע"מ 819/23, בחשבון נאמנות של בא-כוחו, עד להכרעה בערעור; וזאת למעט סך של 130,000 ש"ח, שישולם בהתאם להוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

9.אשר לשכר הטרחה שנפסק לטובת בא-כוח המשיב 1 בעע"מ 819/23, ולשכר הטרחה המצטבר שנפסק לטובת בא-כוח יתר המשיבים – לא ראיתי צורך להידרש לסיכויי הערעורים, וזאת נוכח גובה הסכומים שנפסקו, אשר מקים חשש אינהרנטי לקושי בהשבת הסכומים במידה שיתקבלו הערעורים, כאמור. לפיכך, אני מורה על הפקדת סכומים אלו בחשבונות נאמנות של באי-כוח המשיבים, עד להכרעה בערעורים.

10.סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקאות 9-6.