ע"א 7019/14 שזור- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע" נ. יעקב פרג'י

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ), ב-ת"א 5559-10-09, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד פסק הדין.

אפתח בהצגה תמציתית של הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה.

2.

המבקש הינו מושב המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: האגודה , או שזור ). הקרקע של שזור מצויה בבעלות מדינת ישראל ומנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ; שבעבר נקראה: מינהל מקרקעי ישראל). הזכויות לקרקע בשזור מוסדרות במסגרת הסכם משולש, שנכרת בין: רמ"י , הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות ) ושזור , ולפיו רמ"י משכירה משבצת קרקע ל סוכנות

כגורם מיישב. הסוכנות בתורה מעניקה רשות שימוש לשזור, אשר כ"בר-רשות", מעניק רשות שימוש בנחלות לחברי האגודה (אשר מכונים "בעלי נחלות").

3.

המשיב הוא בן של בעל משק מייסד בשזור, אשר לפי הרשום ב ספרי הסוכנות ובספר י רמ"י , קיבל בשנת 1986 זכ ויות בנחלה מס' 121 בשזור כ"בר-רשות", על אף שמעולם לא היה חבר ב אגודה . לטענת המשיב, למרות שהוא מחזיק ברישיון כ"בר-רשות" – שזור מסרב להעניק לו את הזכויות, אשר כמותן ניתנו ליתר בעלי הנחלות, וביניהן: קרקע לעיבוד, מכסה לייצור ביצים, זכויות מים, חלק מפדיון זכויות שזור באגודת תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ (להלן: תנובה ) וחלק מהפיצוי הכספי שקיבל שזור בעקבות העברת שטחים של קרקע חקלאית לטובת אזור התעשייה בכרמיאל.

4.

בתאריך 11.10.2009 המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע, בין היתר, כי:

"א.

[המשיב], פרג'י יעקב, זכאי לקבל לחזקתו חלקות קרקע בגודל כולל של 30 דונם ו/או לחילופין בגודל זהה לגודלן של שאר הנחלות המצויות אצל [שזור].

ב.

[שזור] יקצה ל[משיב] את החלק היחסי של המשק בזכויות המים של האגודה, את החלק היחסי בפדיון זכויות האגודה בתנובה ככל בעל נחלה אחר, את החלק היחסי המגיע לכל בעל נחלה במכסה לייצור ביצי מאכל שנתקבלו אצלו בעבור כלל חברי האגודה, ואת החלק היחסי בפיצוי הכספי המגיע לכל בעל נחלה שנתקבל ב[שזור] בעקבות העברת שטחי קרקע חקלאית על [ידו] לטובת אזור התעשייה בכרמיאל.

ג.

המושב [צריך להיות המשיב – ח"מ ] יוכל, ככל בעל נחלה אחר, להפנות מומלץ מטעמו ל[רשות] מקרקעי ישראל על מנת שיתקשר עמו בהסכם לחכירת מגרש מגורים לתכלית הרחבת הישוב.

ד.

[שזור] יפעל להסרת צווי המניעה והעיקולים הרשומים על זכויותיו של [המשיב] בספריו של ... [ רמ"י ].

ה.

[שזור] יקצה [למשיב] זכויות מלאות בנחלה, כפי שהן קיימות אצל שאר חברי האגודה, ובכלל זה שטח בגודל של 1.7 דונם באזור הלולים עליו יוקם לול הטלה".

5.

בתאריך 14.09.2014 פסק בית המשפט קמא לטובת המשיב והצהיר כי "[המשיב] זכאי לקבל לחזקתו חלקות קרקע בגודל זהה לגודלן של שאר הנחלות המצויות אצל יתר חברי [שזור]". בהמשך לכך, הוסיף בית המשפט וקבע כי שזור יפעל בהתאם למתבקש בסעיפים ב', ד' וה' בפיסקה 4 שלעיל.

בית המשפט המחוזי הנכבד נימק את החלטתו בעיקר בכך שהמשיב הוכיח את זכויותיו בנחלה באמצעות אסמכתאות וראיות בכתב, אשר ביניהן אישורים מ רמ"י ו הסוכנות, המציינים כי על פי ספריהם – המשיב הוא בעל זכויות במעמד של "בר-רשות" בנחלה 121 בשזור.

על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי שזור, ולצידו הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

6.

בגדר הבקשה שלפני – עותר שזור לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד להכרעה בערעורו. שזור טוען כי סיכויי הערעור "גבוהים ביותר" וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.

בעניין סיכויי הערעור, שזור מעלה מספר טענות פרוצדורליות, אותן העלה גם בפני בית המשפט קמא הנכבד, שלטענתו מצדיקות קבלה של הערעור ודחיית התביעה שהוגשה נגדו על הסף. לגופו של פסק הדין, שזור טוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שהעניק למשיב את הסעדים שצוינו לעיל, מכיוון שאלה כוללים מתן זכויות השמורות לחברי שזור בלבד, כאשר המשיב – איננו עונה, כאמור, להגדרה זו. שזור מוסיף כי במסגרת הליך גירושין של המשיב מאשתו לשעבר, אשר התנהל בבית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה ב-תמ"ש 2731/01 – הוא הצהיר בעת חלוקת הרכוש, בין היתר, כי ביתו בנוי על קרקע ללא כל אמצעי ייצור. שזור טען בפני בית המשפט קמא כי הצהרותיו האמורות של המשיב מחייבות אותו בבחינת מעשה בית דין. כעת, במסגרת הודעת הערעור, שזור טוען כי בית המשפט קמא הנכבד לא התייחס לטענתו בעניין זה.

באשר למאזן הנוחות, טענתו העיקרית של שזור היא כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, ושזור יאלץ להעניק למבקש את שנקבע בפסק הדין – יגרם כאוס ונזק בלתי הפיך, תוך פגיעה: "...בכללים ובתקנות של המועצה, בתקנון האגודה...", וזאת מכיוון שהמשיב (שאיננו חבר אגודה כאמור) יזכה לזכויות השמורות באופן בלעדי לחברי אגודה, מבלי שהוא כפוף לתקנון האגודה והחלטותיה. שזור טוען עוד כי לנוכח העובדה שלמשיב לא הוענקו הזכויות שניתנו לו במסגרת פסק הדין במשך שלושה עשורים – לא יגרם לו נזק רב, ככל שיעוכב ביצועו של פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור.

7.

המשיב טוען מנגד כי סיכויי הערעור אינם טובים. לגישתו, טענותיו של שזור במסגרת הערעור הועלו גם במסגרת הדיון שהתקיים בפני הערכאה המבררת, ונדחו על ידה לנוכח מסמכים בכתב, המוכיחים את זכויותיו של המשיב בנחלה.

באשר למאזן הנוחות – המשיב טוען כי לא יגרם נזק לשזור מביצוע מיידי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתגובה לטענתו של שזור כי הענקת זכויות למשיב, אשר שמורות לחברי אגודה בלבד, כפי שהורה בית המשפט המחוזי הנכבד, תוביל לכאוס, המשיב טוען שהזיקה בין חברות באגודה לזכויות בנחלה איננה כה הדוקה, כפי ששזור טוען. המשיב מפנה בהקשר זה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1311 (מתאריך 31.12.2013), אשר ממנה ניתן ללמוד, לגישתו, על כך שיתכנו מצבים מסוימים בהם בעל נחלה לא יהיה חבר אגודה. זאת ועוד – המשיב טוען כי שזור פעל ופועל למניעת צירופו כחבר באגודה ומכך עולה כי כל כאוס שעלול להיגרם נובע ממעשיו של שזור.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובתגובה לה, בפסק-הדין מושא הערעור ובהודעת הערעור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל , בכפוף לתנאים המפורטים בפיסקה 12 שלהלן. אנמק, בקצרה, את הטעמים למסקנה זו מיד בסמוך.

9.

כלל הוא כי הזוכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, מושא הערעור (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ). ביצועו של פסק דין יעוכב רק במקרים בהם יוכח על ידי המבקש את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – כי סיכויי הערעור טובים; והשני – כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך, או יגרום לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל: ע"א 9296/03

אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח (2) 301, 304 (2003); ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלבז , פיסקה ז (8.5.2005)). בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שמשקלם של סיכויי הערעור גדול יותר, כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהפך.

10.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור כאן אינם מבוטלים. אמנם קשה לומר בשלב זה אם בית משפט זה יבחר להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בנוגע לקיומה של טעות בספרי רמ"י ובספרי הסוכנות , שכן ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בקביעות כגון דא, בעיקר כאשר הן מבוססות גם על התרשמות בלתי אמצעית מעדים (ראו, למשל: ע"פ 2285/09 אללו נ' מדינת ישראל , פיסקה י"א (24.5.2011); ע"פ 900/11 עטאללה נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (7.12.2011)). ואולם, נראה כי במסגרת הערעור – בית המשפט יידרש לדון וללבן מספרת סוגיות מורכבות, וביניהן: א) הצהרות שנמסרו על ידי המשיב במסגרת הליך הגירושין לפיהן ביתו נבנה על קרקע בהרחבה, ללא כל אמצעי ייצור חקלאים; ב) האפשרות כי יוקצו זכויות המוקנות לחברי אגודה – לתושב שאיננו חבר באגודה, והמשמעויות הנובעות מהליכה בדרך זו.

11.

באשר למישור מאזן הנוחות, נדמה שגם כאן הכף נוטה לטובת שזור. ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול לדרוש מהמשיבה לבצע חלוקה מחודשת של כלל הזכויות הניתנות לחברי האגודה, וביניהן: קרקע לעיבוד במושב, זכויות המים של האגודה, מכסה לייצור ביצי מאכל, החלק היחסי שנתקבל בידי האגודה בפדיון זכויותיה ב תנובה והחלק היחסי בפיצוי הכספי שהתקבל בעקבות העברת שטחי קרקע חקלאית של האגודה לטובת אזור התעשייה בכרמיאל . באופן טבעי, חלוקה מחודשת זו עלולה להביא להעברת חלקים מזכויותיהם של חברי האגודה – למשיב, דבר שצפוי לגרום לנזקים לאותם צדדים שלישיים, ואף יתכן שיהיה קושי בהשבה של המצב לקדמתו היה ושזור יזכה בערעור. על כן, נראה כי ראוי שחלוקה מחודשת כזו תעשה רק לאחר שיגיע ההליך לתומו ובאם פסק הדין, מושא הערעור יהפוך לחלוט.

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת . יחד עם זאת, לאור הנזקים שעלולים להיגרם למשיב, ולאור הדברים האמורים בפיסקה 15 לתגובת המשיב, לפיהם, נכון למועד הגשת התגובה שזור אפילו טרם שילם לו את ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא – צו עיכוב הביצוע איננו חל על מרכיב ההוצאות שנפסקו והוא מותנה בכך ש שזור יפקיד ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח, שתשמש כערבות לפיצוי המשיב, בגין כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממתן הצו, וזאת בנוסף לכתב ההתחייבות העצמית שכבר נמסר על ידי שזור. באם הערבות הבנקאית הנדרשת לא תומצא כאמור עד לתאריך 22.3.2015 ועד בכלל – יפקע הצו מאליו.

13.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.