ע"א 6240/15 אל רד אחזקות בע"מ נ. רו"ח זנדר פנחס ז"ל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטגדי ), ב-ת"א 1433/08 – עד להכרעה בערעור.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע עובדתי

2.

חברת מזרח (להלן: החברה ), שעסקה ב קבלנות בנין , נוסדה על ידי אדם בשם זלמן , שאיננו צד להליך שבפני. משנת 1992 ועד לשנת 2006 זלמן היה מנהלה, ובעל המניות היחיד בה (למעט מניה אחת שהוחזקה על ידי אשתו). לחברה היה חשבון בבנק הפועלים, סניף פנקס תל אביב, חשבון מס' 152200 (להלן: חשבון בנק הפועלים ) וכן חשבון נוסף, שנפתח בשנת 2000, בבנק מזרחי, סניף טרפון בני ברק, חשבון מס' 107450 (להלן: חשבון בנק מזרחי ). במקביל לפתיחתו של החשבון בבנק המזרחי – פתח זלמן גם חשבון פרטי באותו הסניף בבנק המזרחי, חשבון מס' 107442 (להלן: החשבון הפרטי ).

החברה חתמה על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל התחייבויותיו של זלמן לבנק המזרחי, וסמוך לפתיחת ה חשבון בבנק מזרחי , העמיד בנק המזרחי ל זלמן הלוואה ב חשבון הפרטי בסך 800,000 ש"ח, לתקופה של 12 חודשים. סכום זה הופקד כפיקדון כספי בחשבון ה חברה , כאשר הפיקדון משמש כבטחון להחזר ההלוואה (להלן: הפיקדון ). עד

שנת 2006 ההלוואה חודשה מדי שנה, בסכום של 860,000 ש"ח, וגם הפיקדון הועמד על אותו סכום. בנוסף ל פיקדון , החברה חתמה גם על "כתב קיזוז מיוחד", המעניק לבנק המזרחי זכות קיזוז (בלבד) מ הפיקדון .

בתאריך 01.01.2006 החברה ו זלמן חתמו גם על מסמך שכותרתו: "פיקדון כנגד הלוואה ( Back To Back )", שבו נקבע מפורשות כי ההלוואה שניתנה ב חשבון הפרטי הועמדה כנגד הפיקדון – המופקד ב חשבון בבנק מזרחי (שהוא, כזכור, חשבון שבבעלותה של החברה ). במסמך זה נקבע עוד כי: "לבנק מוקנית זכות שעבוד, משכון, חזקה, עיכבון, Banker's Lien וקיזוז על כל הכספים המוחזקים בפיקדון" (ראו: פיסקה 18 לפסק הדין מושא הבקשה שבפני).

1.

המשיב 1 (להלן : רו"ח

זנדר ) היה רואה החשבון החיצוני של החברה משנת הקמתה, ועד לשנת 2006. במסגרת תפקידו הוא ביקר את הדו"חות הכספיים השנתיים של החברה עד שנת 2005 (כולל).

2.

בשנת 2005 פירסם זלמן מודעה לחיפוש משקיע ב חברה . מטעמיו שלו, מספר הטלפון ש זלמן מסר במודעה היה של רו"ח זנדר . המבקש

(להלן: לונטר ) , שהינו הבעלים של חברת לונטר השקעות בע"מ (שלאחר המקרים מושא התביעה שינתה שמה ל"אל-רד אחזקות בע"מ", ולפיכך, לשם הנוחות, היא תקרא להלן: חברת אל-רד ) ראה את המודעה, יצר קשר עם רו"ח

זנדר – והלה קישר בינו לבין זלמן .

3.

לונטר גילה התעניינות בהשקעה ב חברה ולשם קבלת דו"ח בדיקה על החברה –

לונטר

פנה לחברת דן אנד ברדסייט (להלן: ד.א.ב ) וכן לרואה חשבון אברהם קרלמן (להלן: רו"ח קרלמן ) כדי שיכינו בעבורו חוות דעת על החברה . לשם הכנת חוות הדעת רו"ח קרלמן פנה ל רו"ח זנדר כדי לקבל מסמכים שונים, שבהם דוחו"ת הביקורת שערך רו"ח זנדר , שהאחרון שבהם היה הדו"ח לשנת 2004, שנערך בחודש נובמבר 2005 .

דו"ח הבדיקה של ד.א.ב נערך בתאריך 05.12.2005, וחוות הדעת של רו"ח

קרלמן ניתנה בתאריך 18.12.2005. הדו"ח מטעמה של ד.א.ב העריך את סיכון ההתקשרות עם החברה, בהשוואה לענף, כסיכון מעט גבוה מהממוצע בענף, ואת מצבה הכלכלי של החברה כ"סביר". כן פירט הדו"ח רשימה ארוכה של פיגורים בתשלומים ומספר תביעות משפטיות שהחברה מעורבת בהן, וכן ציין את קיומו של שיעבוד הרובץ על נכסיה של החברה – לטובת בנק הפועלים. בחוות הדעת של רו"ח קרלמן צויינו, בין היתר, הדברים הבאים:

" על פי ממצאי בדיקתנו אנו מתקשים להמליץ על השקעה בחברה במבנה הנוכחי שלה .

מאידך, ע"פ שיחות שקיימנו איתך והתרשמותנו מקשריך האישיים עם בעלי המניות בחברה, התענינותך בפעילות החברה, מעורבותך הקיימת בתחום התשתיות וכוונתך להיות מעורב בניהול החברה, ניתן לבחון חיובית את ההתקשרות בזהירות הנדרשת, תוך התייחסות להסתייגויות ולנושאים הבעייתיים שנמצאו במהלך הבדיקה שערכנו שיפורטו להלן..." (ההדגשה במקור – ח"מ ).

בדו"ח של רו"ח קרלמן נמנו בין הנושאים הבעייתיים: חובו של זלמן ל חברה , חוב לרשויות המס, וכן הדגשים שהופיעו בדו"ח של ד.א.ב – התביעות המשפטיות והפיגורים בתשלומים לספקים, כמו גם השיעבוד על נכסי החברה לטובת בנק הפועלים. לשם השלמת התמונה יצוין כי לונטר טען שבזמנים שונים נמסר לו על ידי הבנקים, בעל פה או בכתב, כי החברה היא לקוחה נאמנה שלהם, המקיימת את התחייבויותיה, וחלק מהאירועים הבעיתיים שנזכרו הוכחשו על ידי נציגי הבנקים.

4.

בחודש ינואר בשנת 2006, נחתם הסכם השקעה בין ה חברה ו זלמן לבין לונטר ו חברת אל-רד (להלן: הסכם ההשקעה ). בין היתר הוסכם כי החברה תקצה ל לונטר מחצית ממניותיה, נוכח רצונו להיכנס כשותף ל חברה , ואילו לונטר יעמיד ל חברה הלוואת בעלים בסך של 2 מיליון ש"ח. עוד הוסכם כי החל מהיום הקובע (01.01.2006) – לונטר ימונה כמנהלה של ה חברה , יצורף כמורשה חתימה בשני חשבונות הבנק של החברה: החשבון בבנק הפועלים , וה חשבון בבנק המזרחי , ויערוב אישית כלפי הבנקים.

5.

בתאריך 28.12.2005, עוד לפני החתימה על הסכם ההשקעה – לונטר העביר סכום של 500,000 ש"ח מחשבון בנק שבבעלותו ל חשבון בבנק הפועלים . הלוואה ראשונית זו עוגנה בהסכם שנערך בתאריך 26.12.2005 בין לונטר לבין זלמן ו החברה , ובו הוסכם כי ההלוואה הראשונית ניתנת על ידי לונטר עקב בקשת צד ב' (שהיו למעשה החברה ו זלמן ) – ולצורך תזרים המזומנים.

6.

לאחר חתימתו של ההסכם – בתאריך 17.01.2006 הועבר סכום נוסף, בסך של מיליון ש"ח מחשבון בנק שבבעלותה של חברת אל-רד – ל חשבון בבנק הפועלים . בתאריך 18.01.2006 לונטר הצטרף כמורשה חתימה ב חשבון בבנק הפועלים וחתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום – להבטחת חובות החברה לבנק. יתרת הסכום שהוסכם להעבירו (500,000 ש"ח) הועברה בתאריך 10.04.2006, מחשבון בנק שבבעלותה של חברת אל-רד

לחשבון חדש שנפתח עבור החברה – בבנק הבינלאומי (להלן: חשבון בבנק הבינלאומי ).

7.

בתאריך 02.07.2006 בפגישה בה נכח גם זלמן , צורף לונטר כמורשה חתימה גם ב חשבון בבנק המזרחי , ובאותו המעמד לונטר ו חברת אל-רד חתמו על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום להתחייבויות החברה כלפי בנק המזרחי.

8.

בחודש אוגוסט 2006 לונטר רצה להשתמש ב פיקדון לכיסוי התחייבויות מסוימות של החברה , ואזי, לטענתו, הסתבר לו, לראשונה, כי הפיקדון משועבד. משכך נערכה פגישה בין לונטר לבין זלמן ו רו"ח זנדר , שבעקבותיה, בתאריך 24.08.2006, נחתם הסכם נוסף, במסגרתו הוסכם שסכום הלוואת הבעלים ש לונטר העמיד לחברה יופחת לסך של 1.15 מיליון ש"ח, החברה תשיב לו את יתרת הסכום ששולם (סך של 850 אלף ש"ח) – בצירוף ריבית, ו זלמן ידאג לשחרור השיעבוד שהוטל על כספי הפיקדון (להלן: ההסכם השני ). לטענתו של לונטר – ההסכם השני לא קוים על ידי החברה ו זלמן .

9.

לקראת סוף שנת 2006 לונטר התבקש לחתום על חידוש של שיעבוד הפיקדון . לונטר סרב, ולאחר שההלוואה לא נפרעה על ידי זלמן – בנק מזרחי מימש את השיעבוד על הפיקדון לשם פרעון ההלוואה.

בסמוך לכך, לונטר פנה ל זלמן

וביקש לבטל את הסכם ההשקעה , ולצאת מ החברה – בתמורה להחזר סכום ההשקעה והשבת המניות. זלמן הסכים לביטול הסכם ההשקעה , ואף פעל כדי לחפש משקיע אחר, ואולם הניסיון לא צלח. לפיכך, בתאריך 19.05.2007 נערך הסכם להעברת מניותיו של

לונטר –

ל זלמן , בין: לונטר ו חברת אל-רד לבין: זלמן ו החברה (להלן: הסכם להעברת המניות ). לטענתו של לונטר מיד בסמוך לכך זלמן הודיע לו כי הוא איננו מסוגל לממש את ההסכם להעברת המניות , וכי הוא מוותר על מניותיו ב חברה , ובתאריך 30.05.2007 זלמן חתם על שטר העברת מניותיו ל חברת אל-רד (אז חברת לונטר השקעות ) . מיד לאחר מכן זלמן יצא מן הארץ, ובהמשך הוא אף הוכרז כפושט רגל. לאחר מכן החברה נקלעה לקשיים כלכליים וחשבונה הוגבל. בשנת 2007 החלו הליכי כינוס נכסים של החברה , ובינואר 2008 ניתן צו לפירוקה.

10.

על רקע הדברים הנ"ל הוגשו שלוש התביעות, שהן מושא הבקשה לעיכוב ביצוע שבפני, ואלו התביעות:

א.

לונטר ו חברת אל-רד הגישו תביעה נגד: רו"ח זנדר , בנק המזרחי, ובנק הפועלים, בטענה כי אלה התרשלו והפרו חובות נאמנות שונות כלפיו בכך שגרמו לו להשקיע ב חברה . לטענתו הם גרמו לו, עקב מחדליהם, לנזקים שסכומם הכולל עומד על מעל 4.5 מיליון ש"ח, כאשר "מטעמי אגרה" סכום התביעה הועמד על סך של 3,500,000 ש"ח.

ב.

בנק המזרחי תבע את לונטר ו חברת אל-רד , בדרישה כי הם יפרעו את חובותיה של החברה בגין ערבותה לחובו הפרטי של זלמן , ובגין ערבותם של לונטר ו חברת אל-רד לסכום נוסף של 174,672 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה). יצוין כי בנק המזרחי מסר הודעת צד שלישי ל רו"ח זנדר , הנשענת על טענותיהם של לונטר ושל חברת אל-רד

נגדו.

ג.

בנק הפועלים הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד לונטר בשל ערבותו לחובה של החברה . חוב החברה עמד על פי הנטען על סך של מעל 4.7 מיליון ש"ח, והתביעה הוערכה לצרכי אגרה על סך של 2,500,001 ש"ח. לונטר הגיש בקשת רשות להתגונן, שהתקבלה והפכה לכתב הגנתו. לטענתו של לונטר – הבנק עצמו התרשל כלפיו, כפי שנטען בתביעה שהוגשה על ידו ולא גילה לו את כל הפרטים הרלבנטיים לערבות. עוד נטען כי הוא ערב יחיד, כמשמעו בסעיף 19 ל חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות ), ולפיכך הוא פטור מערבותו, בין השאר, מאחר שבכתב הערבות שחתם מולם בתאריך 18.01.2006 – לא נקוב סכום קצוב.

לשם השלמת התמונה יצוין כי לאחר תום ניהול הליך ההוכחות בתביעות שאוחדו – רו"ח

זנדר נפטר (ולכן ההתייחסות אליו מכאן ואילך תהיה כאל רו"ח זנדר ז"ל).

פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד

11.

תביעתם של לונטר ו חברת אל-רד נגד: רו"ח זנדר ז"ל , בנק המזרחי, ובנק הפועלים – נדחתה, וזאת מכיוון שבית המשפט המחוזי הנכבד מצא כי לא הוכח שבנק הפועלים ובנק מזרחי הפרו חובות זהירות, או הציגו מצגי שווא כלפי לונטר ביחס להחלטתו להשקיע ב חברה , וכי ממילא לא קיים קשר סיבתי עובדתי, או משפטי בין מעשיהם לבין הנזקים שנגרמו ל לונטר . עוד נקבע כי רו"ח

זנדר ז"ל הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כרואה חשבון מבקר, וכי היה עליו לציין בדוחו"ת הכספיים של החברה את קיומו של ה פיקדון המשמש להבטחת פרעון חוב שאיננו מחובות ה חברה . יחד עם זאת נפסק כי גם הפרה זו איננה מקימה לתובעים עילה של רשלנות, מכיוון שלא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי, או המשפטי שבין מחדלו זה של רו"ח זנדר ז"ל לבין החלטתו של לונטר להיכנס כמשקיע וכשותף בחברה , ואף לא בין עצם ההשקעה ב חברה

לבין התמוטטותה והנזקים שאירעו בעקבות כך. כן נפסק כי מכיוון ש לונטר בחר להתעלם מאותות האזהרה שהועלו בחוות הדעת שהזמין טרם כניסתו ל חברה

ומן הנתונים שהוצגו לו על קשייה הכלכליים של ה חברה , וכן לא ערך בדיקת נאותות מקיפה ויסודית יותר קודם שהשקיע ב חברה – יש לו אשם תורם

מלא לכל נזק שנגרם לו.

12.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה גם את תביעתו של בנק המזרחי נגד לונטר ו חברת אל-רד , וכן את הודעת צד ג' שמסרו ל רו"ח זנדר ז"ל , זאת מכיוון שהבנק לא יידע את לונטר ואת חברת אל-רד בדבר קיומו של ה פיקדון המשועבד להבטחת פירעון הלוואה פרטית – ובכך הוא הפר את חובותיו כלפי לונטר ו חברת אל-רד כערבים, שכן מחובתו למסור לערב כל פרט מהותי הנוגע לערבות. לפיכך, נקבע כי לונטר ו חברת אל-רד משוחררים מערבותם כדי הנזק שאי מתן ההודעה גרם להם, ובתוך כך גם מתשלום חובו הפרטי של זלמן .

13.

באשר לתביעתו של בנק הפועלים – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי פעולותיו של לונטר עובר למינויו כמנהל בחברה, והעובדה שהמניות הוקצו לו, מלמדות על כך שבמועדים הרלוונטיים הוא אכן היה "בעל עניין בתאגיד", כמשמעו בסעיף 1 ל חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 – ומכיוון שכך, על פי הוראות סעיף 19 ל חוק הערבות ,

לא ניתן לראות אותו כ"ערב יחיד".

14.

נוכח קביעותיו האמורות – בית המשפט המחוזי הנכבד חייב את לונטר בתשלום הסכום שננקב בכתב תביעתו של בנק הפועלים, בתוספת ריבית והצמדה, כמו גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 150,000 ש"ח. לונטר ו חברת אל-רד חויבו גם בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נוספים בסכום כולל של 220,000 ש"ח, על פי הפירוט הבא: 50,000 ש"ח ל רו"ח זנדר ז"ל ; 100,000 ש"ח לבנק הפועלים ו-70,000 ש"ח לבנק מזרחי (סכום שהוא למעשה 100,000 ש"ח שנפסקו כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לבנק המזרחי, בקיזוז 30,000 ש"ח, שנפסקו לחובת בנק המזרחי בתביעה שלו, שנדחתה כאמור).

15.

על פסק הדין הנ"ל – המבקש ו חברת אל-רד הגישו ערעור לבית משפט זה, ובצד הערעור המבקש (בלבד) הגיש בקשה, אותה הכתיר "דחופה" לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפני.

16.

בתאריך 16.09.2015 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה הנ"ל, וכן קבעתי כי ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב, ארעית, עד למתן החלטה אחרת. בתאריך 01.11.2015 איפשרתי למבקש להגיש תגובה קצרה לתגובות המשיבים, שהוגשו בהתאם להחלטתי האמורה .

עתה לאחר שהבאתי את עיקרי העובדות הרלבנטיות וסקרתי את השתלשלות ההליכים שננקטו – אעבור לתיאור תמציתי של טענות הצדדים.

טענות הצדדים בבקשה

17.

לטענת המבקש סיכויי הערעור גבוהים, בגין טעויות שנפלו, לשיטתו, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מה גם ש"מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. במישור אחרון זה המבקש טוען כי האירועים, מושא התביעה, גרמו לו למשבר כלכלי חמור, וממילא אין לו יכולת לעמוד בחיוב שהושת עליו בפסק הדין. כן נטען כי כדי לנסות ולהשתקם מבחינה כלכלית – המבקש פנה ללימודי משפטים, ומאז שנת 2012 הוא עובד כעורך דין עצמאי, ועל כן חדלות הפירעון אליה יכנס ללא ספק באם יגבה החיוב שהושת עליו בפסק הדין – תוביל לפקיעת חברותו בלשכת עורכי הדין, ולפיכך הליכי המימוש יפגעו לא רק בו ובמוניטין שלו, אלא גם בלקוחותיו. לפיכך, לשיטתו, אם לא תתקבל בקשתו לעיכוב הביצוע – יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו באם ערעורו יתקבל.

בנוסף, המבקש סבור כי הסיכויים שערעורו יתקבל – טובים. בהקשר זה המבקש טוען כי פסק הדין נעדר התייחסות להפרת חובת הגילוי המוגברת שהיתה מוטלת, לשיטתו, על בנק הפועלים, בנוגע לאי עמידתה של החברה בחיוביה עובר להשקעתו בה. לשיטתו, מדובר בשגיאה, שיש לה השפעה מכרעת על התוצאה שהתקבלה בפסק הדין, ואשר מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. כן הצביע המבקש על מספר שגיאות עובדתיות ומשפטיות נוספות, שנפלו, להבנתו, בפסק הדין, מושא הערעור, ושיש בקיומן כדי להעיד על סיכויי הצלחת הערעור. בין היתר נזכרו בהקשר זה הטיעונים הבאים:

(א)

הקביעה לפיה למבקש רשלנות תורמת מלאה – איננה מתיישבת, לשיטתו, עם הקביעה לפיה רו"ח זנדר ו בנק המזרחי התרשלו בפעולותיהם, רשלנות שיש בה, לטענתו, כדי לבטל את אשמו התורם המלא, או חלקו, ככל שאכן יש לו אשם כאמור.

(ב)

המבקש סבור כי אין בסיס לקביעה לפיה לא הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לנזקים שנגרמו לו.

(ג)

לטענת המבקש בית המשפט המחוזי שגה בעת שקבע כי הוא איננו "ערב יחיד", כהגדרתו ב חוק הערבות .

18.

המשיבים גורסים כי אין מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין בנסיבות, ועל כן יש לדחות, לגישתם, את הבקשה. לטענתם, מהותה של הבקשה נוגעת למתן סעד של עיכוב ביצוע חיוב תשלום כספי, שככלל אין לעכבו, אלא במקרים חריגים ונדירים, שאלו, לשיטתם של המשיבים, אינם מתקיימים בנידון דידן. עוד נטען כי סכום החיוב הכספי הוא לא שיקול מכריע נגד הכלל שלא לעכב ביצוע פסק דין כספי. לגישתם, אין להתחשב בגובה החיוב במיוחד בנסיבות העניין, שכן אין מדובר בסכום שיש בו כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש, ולפיכך גם לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו, במקרה בו הערעור יתקבל. המשיבים טוענים כי האמור לעיל נכון ביתר שאת באם יתברר כי אכן יש ממש בטענותיו של המבקש, שלפיהן הוא איננו יכול לעמוד בתשלום החיוב שהושת עליו. לטענתם במצב כזה, אם ערעורו ידחה, הוא ממילא לא יוכל לעמוד בתשלום חובו בתוספת ריבית והצמדה, ואף קיימת סכנה כי הוא עלול לנסות להבריח נכסים בתקופת הביניים (זאת, לטענתם, בניגוד למשיבים עצמם, שהם תאגידים פיננסיים, ו רו"ח זנדר ז"ל שהיה מבוטח, ועל כן הם יוכלו להשיב בנקל את הסכום באם ידרשו לכך). הנה כי כן לשיטת המשיבים – מאזן הנוחות נוטה לכיוון של דחיית הבקשה.

ביחס לסיכויי הערעור המשיבים טוענים כי אלו קלושים, שכן על פי תפיסתם הערכאה המבררת ביססה את הכרעתה על עובדות שאינן שנויות במחלוקת, וכלל טענותיו של המבקש זכו להתייחסות מפורטת ומנומקת במסגרת פסק הדין. המשיבים סומכים, איפוא, את ידיהם על הכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד ונימוקיו, וסבורים שבדין הוא הגיע לקביעות הבאות: האחריות הבלעדית לאירועים רובצת לפתחו של המבקש, שבחר להתעלם מן הסיכונים הברורים שבהתקשרות ב הסכם

ההשקעה ; המשיבים לא התרשלו, במשמעות המשפטית של המושג, בכל האירועים נשוא התביעה, ואף לא הפרו כל חובה המוטלת עליהם. כמו כן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין הנזקים שנגרמו, לבין פעולותיהם.

19.

המשיבים 1 ו-2 הוסיפו כי פסיקת ההוצאות לטובתם היא חלק נפרד, ויש להבחין בינה לבין החיוב שנקבע בגין תביעתו של בנק הפועלים (באשר לכך לונטר טען כי לא ניתן להבחין בין הסכומים, וכי עיכוב שיקבע רק לגבי חלק מן הסכום יהיה בבחינת העדפת נושים).

אעבור עתה לליבון הדברים.

דיון והכרעה

20.

זכותו של בעל דין עומדת לו ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. לפיכך ככלל הגשת ערעור על פסק הדין איננה מובילה לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). במסגרת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין – על מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד – סיכויי ההצלחה בערעור; ו השני – מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וזאת באם ביצוע פסק הדין עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או שביצועו יגרום לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל: (ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פיסקה 13 (7.1.2013); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש (11.8.2015) (להלן: עניין בש ); (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1103, 1106 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן )). ע"א 2946/15 רשבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פיסקה 5 (09.06.2015); ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י פיסקה 9 (09.03.2015)). בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שסיכויי הערעור נראים כגבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך.

זאת ועוד – ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 370 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין ); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015) (להלן: עניין שחאדה ); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014)).

יתרה מזאת – ככלל, בפסק דין כספי, אשר ניתן להניח לגביו כי לא יהיה קושי להשיב את המצב שנוצר ממימושו – לקדמותו באם יתקבל הערעור, הנטיה היא שלא לעכב את הביצוע, ובפרט כאשר ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער במקרה שיזכה בערעור (ראו: גורן , בעמ' 1156; ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301 (2013); ע"א 4779/09 שעבאן נ' פקיד שומה רמלה פיסקה 12 (29.7.2009); ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת פיסקה 7 (8.2.2009) (להלן: עניין מריסאת ); בן-נון וחבקין , בעמ' 371). ודוק: הנטל להוכיח כי אם אכן יבוצע פסק הדין יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את מצב הדברים לקדמותו, או שלא ניתן יהיה להיפרע מן המשיבים – מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, ועליו לבסס את טענותיו בהקשר זה בתשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן (ראו: עניין בש ; עניין מריסאת ). גם התחשבות במצבו הכלכלי של המבקש או באפשרות להתמוטטותו הכלכלית בעקבות ביצוע פסק הדין נעשית רק במקרים חריגים, בתנאי שהמבקש מניח תשתית עובדתית מספקת באשר לנזקים שנטען שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין (ראו: גורן , בעמ' 1119; ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' עו"ד שפירא ,כונס נכסים (22.7.2015) (להלן: עניין טיטלבאום )).

מן הכלל אל הפרט

21.

בהתחשב בעקרונות שפורטו לעיל, ולאחר עיון בבקשה שלפני ובתגובות הצדדים – אינני סבור כי המבקש עמד בנטל להוכיח כי נסיבות העניין הן כאלו המצדיקות את עיכוב ביצוע מלוא פסק הדין. משכך הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה בלבד , ואבאר ואפרט להלן.

22.

במישור של מאזן הנוחות – דומה כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה משמעותית לטובתו, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית , המבקש לא הציג תשתית עובדתית מספקת במישור זה, שיש בה כדי להראות כי אפילו מימוש חלקי יגרום לו נזק בלתי הפיך, אם בסופו של יום יתקבל הערעור שהגיש יחד עם חברת אל-רד . בדומה, אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה פעולות, אשר יינקטו נגדו יגרמו בוודאות לקריסתו, וזאת מבלי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקש אמנם צירף תצהיר, ובו נמנו הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותם של המשיבים, ואולם אין בכך כדי ללמד על מצבו הכלכלי הנוכחי, או כדי להוכיח את טענתו לפיה תשלום ולו חלקי של פסק הדין יוביל אותו בהכרח לכדי חדלות פירעון.

שנית , המבקש לא העלה כל טענה לפיה לא יוכל להיפרע חזרה מן המשיבים, במידה שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל. ממילא דומה כי בענייננו לא קם חשש כזה, שכן המשיבים הינם תאגידים בנקאיים מבוססים ובשמו של רו"ח זנדר ז"ל הוצהר כי הוא היה מבוטח (ובמקרה שלו מדובר רק בהוצאות שנפסקו).

לפיכך, ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש – יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד (עיינו והשוו: עניין טיטלבאום ; עניין שחאדה ; החלטת העיכוב ב-ע"א 4340/06 עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (21.04.2010)).

23.

קביעתי הנ"ל מתבססת גם על סיכויי הערעור. בהקשר זה ומבלי לקבוע מסמרות, אבהיר כי לא התרשמתי שעלה בידו של המבקש להראות כי סיכויי הצלחת ערעורו גבוהים במרבית הנקודות שהעלה ברמה הנדרשת בנסיבות, בהתחשב בעיקרון "מקבילית הכוחות", שפורט בפיסקה 22 שלעיל ושיקולי מאזן הנוחות. קביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד מבוססות על ממצאים עובדתיים שונים, ומעוגנות לכאורה בדין

) באשר לטענתו של המבקש כי יש לראותו כערב יחיד – עיינו והשוו למבחנים שנקבעו לאחרונה ב-ע"פ 3506/13

דוד הבי נ' מדינת ישראל (12.01.2016), התומכים לכאורה בגישה שנקט בית המשפט המחוזי הנכבד). יחד עם זאת טענותיו של המבקש באשר לאשם התורם שלו וכן באשר לחובת הגילוי של בנק הפועלים כלפיו עובר לחתימת הערבות מול הבנק ראויות להיבחן.

24.

נוכח כל האמור לעיל הנני מורה על עיכוב מחצית החיוב הכספי שהושת עליו בפסק הדין (למעט ההוצאות שנפסקו). תשלום ההוצאות שנפסקו – לא יעוכב.

בנסיבות העניין מצאתי שלא להשית הוצאות בבקשה זו.