ע"א 1655/18 יעקב ברוך מנדלסון נ. עו"ד שמעון אורי, מפרק חברת קילופי הזהב

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות ) בפר"ק 2199/05 מיום 12.1.2018 בגדרו חויב המבקש להשיב לקופת הכינוס סך של 874,575 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה), וכן סך של 148,677 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה).

רקע

2.

המבקש היה בעל מניה ושותף בפועל בחברת קילופי הזהב בע"מ (להלן: החברה ). החברה הייתה בעלים של בית אריזה לירקות טריים. ביום 26.7.2005 מכר המבקש בשם החברה (על דעת עצמו בלבד) את בית האריזה לצד שלישי תמורת 874,575 ש"ח בתוספת מע"מ (148,677 ש"ח). בו ביום הפקיד המבקש את ההמחאה שהתקבלה מהצד השלישי, ללא רכיב המע"מ, בחשבון החברה, ובסמוך לאחר מכן משך סכום זה לחשבונו הפרטי. את רכיב המע"מ, אשר שולם בהמחאה נפרדת, הפקיד המבקש בחשבון בנק נוסף של החברה והוא כובד ביום 1.9.2005. ביום 26.8.2005 הוגשה בקשה לפירוק החברה, וביום 16.12.2007 מונה המשיב 3 (להלן: הכנ"ר ) למפרק הזמני. ביום 27.12.2007 מונה עו"ד אריה נח למנהל המיוחד של החברה, וביום 21.2.2008 בוטל מינוי זה ובמקומו מונה המשיב 1. בהמשך לכך, ביום 14.7.2008 ניתן צו פירוק לחברה, וביום 18.1.2009 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על הרחבת סמכויות המנהל המיוחד והורה לו לחקור את הנסיבות שהביאו לקריסת החברה, ולקבוע מי הם האחראים לכך ומה חלקו של כל אחד ואחד באחריות. ביום 10.3.2009 מונה המשיב 1 למפרק החברה (להלן: המפרק ).

3.

ביום 9.7.2015 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות נגד המבקש ונגד המשיב 2 (להלן: הבנק ). ביום 12.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' מינץ ) את הבקשה על הסף מחמת התיישנות (להלן: פסק הדין הראשון ). בפסק דין זה נקבע שהתביעה התיישנה מאחר שהאירוע אשר מתחיל את מרוץ התיישנות הוא מינוי בעל תפקיד שהתרחש בענייננו ביום 16.12.2007. המפרק ערער על החלטה זו לבית משפט זה. ביום 21.7.2016 ניתן פסק דין בערעור, במסגרתו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי פסק הדין הראשון יבוטל והתיק יוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי תוך שמירת טענות הצדדים.

4.

ביום 12.1.2018 ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין השני ), במסגרתו נקבע כי הבקשה למתן הוראות לא התיישנה וכי לא התקיים שיהוי בכל הנוגע למבקש. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקש להשיב לקופת הפירוק סך של 874,575 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה), וכן סך של 148,677 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה). ביחס לבנק נקבע כי חל שיהוי המצדיק את דחיית בקשת המפרק.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

הבקשה דנן

5.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים מאוד בעיקר לנוכח כך שפסק הדין השני מנוגד להלכה הפסוקה ולמושכלות יסוד בדיני התיישנות, וכן לפסיקה הענפה הנוגעת לדיני התיישנות בפירוק. נטען כי ראוי היה לדחות את בקשת המבקש מחמת התיישנות כפי שאף נקבע בפסק הדין הראשון. עוד טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שהמפרק הגיש בקשה בתיק הפירוק להתיר לו לפתוח בהליכי פשיטת רגל נגדו, הליך המהווה צעד קיצוני ויגרום למבקש לנזקים בלתי הפיכים וכבדים הן במישור הכלכלי והן במישור האישי.

6.

המפרק התנגד לבקשה וטען כי פסק הדין מנומק היטב ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. עוד טען המפרק כי ככלל, אין מעכבים את ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי למעט במקרים חריגים ביותר. לטענתו, מקרה זה אינו בה בגדר מקרים אלה מאחר שלא נטען מפי המבקש כי אין לו יכולת כלכלית לבצע את פסק הדין. עוד הדגיש המפרק כי הכספים שישלם המבקש יופקדו בקופת הפירוק המנוהלת על-ידי הכנ"ר, וכסף זה לא יחולק לנושים בטרם הכרעה בערעור. נוכח האמור טען המפרק כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין.

7.

הכנ"ר הצטרף לעמדת המפרק והוסיף כי המבקש לא הציג טענות ענייניות בנוגע לסיבה בגינה הוא נמנע מלשלם את הסכום שנפסק על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד הדגיש הכנ"ר כי אמנם הליכי פשיטת רגל מצרים את פעולותיו הכלכליות של חייב במידה מסוימת, אך אין בעצם טענה זו כדי להוכיח קיומו של נזק בלתי הפיך אשר לא הוכח במקרה שלפנינו. עם זאת, הסכים הכנ"ר כי ככל שהמבקש יעמיד בטוחות לתשלום החוב יהיה מקום לבחון את בקשתו.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לדון בסיכויי הערעור.

כידוע, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין, וכי על המבקש לעכב ביצוע כאמור להוכיח קיומם של שני תנאים - כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (רע"א 2526/17 בית הספר החקלאי סליסין של בית ג'מאל נ' קדמת עדן בע"מ , פסקה 21 (25.4.2017) ; רע"א 9638/17 אבו חמד נ' אסדי את בדחי אלקטרו מכניקה מערכות בע"מ , פסקה 10 (18.2.2018)). דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים בהם פסק הדין מטיל חיוב כספי, שאז יעוכב הביצוע במקרים חריגים בלבד , שכן, ככלל, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון , פסקה 4 (26.11.2009); ע"א 9386/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 4 (12.12.2017) ; ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , פסקה 7 (28.1.2018) (להלן: עניין יניב ) ) . לפיכך, נקבע כי פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב רק במקרים בהם יוכיח המבקש שביצוע פסק הדין יפגע בו באופן חמור או כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו אם יתקבל הערעור (ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016) (להלן: עניין ברזל )). עוד נקבע כי לצורך הוכחת טענות אלו יש צורך בתשתית עובדתית מפורטת ולא די בטענות בעלמא ( עניין ברזל , שם; ע"א 6240/15 לונטר נ' רו"ח זנדר , פסקה 22

(25.1.2016); עניין יניב , פסקה 7).

9.

יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך כאמור למסקנה כי דין הבקשה להידחות. שוכנעתי כי מאזן הנוחות, אשר על-פי רוב מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בשאלת עיכוב הביצוע ( ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פסקה 8 (13.1.2015); ע"א 2264/17 רישן בניין והשקעות בע"מ נ' נתנאל , פסקה 15 (28.2.2018); רע"א 653/18 פלוני נ' ד"ר אבו שקרה , פסקה 8 (17.4.2018)), נוטה במקרה זה לטובת המשיבים.

המבקש לא טען טענות ביחס למצבו הכלכלי ואף לא פירט את הנימוקים לכך שהוא נמנע מלשלם את סכום פסק הדין. הגם שהמבקש טען לנזק בלתי הפיך הגלום בפתיחת הליך פשיטת רגל כנגדו, הוא לא טען כאמור, וממילא לא הוכיח, כי אין ביכולתו לשלם את החיוב הכספי אשר הוטל עליו דבר שימנע פתיחת הליך זה כנגדו. משכך, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יגרם לו נזק בלתי הפיך. בנוסף, כבר נקבע כי אין בקיום הליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, ליצור מצב אשר אינו הפיך (ע"א 2053/16 דן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (21.3.2016); ע"א 5444/16 גהאד נ' הכונס הרשמי , פסקה 4 (23.8.2016); ע"א 2886/18 יצחק נ' תורג'מן כהן בתפקידה כנאמנת , פסקה 4 (10.5.2018)). לא זו אף זו, מתגובתו של המפרק עולה כי הכספים שישלם המבקש יופקדו בקופת הפירוק ולא יחולקו לנושים בטרם יוכרע הערעור (ראו סעיף 8 לתגובה). בכך מתאיין החשש שמא לא ניתן יהא להשיב המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

כספי המבקש אשר יופקדו בקופת הפירוק לא יחולקו לנושים עד להכרעה בערעור. במידה והמבקש ירצה להעמיד בטוחות לתשלום החוב, הוא יהיה רשאי לעשות כן לאחר שיביא העניין לפני בית המשפט המחוזי ויקבל את אישורו.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.