פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1318/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
ירון שגב
נ ג ד
המשיבים:
1. דניאל אזוגי
עו"ד
2. א.ג.ש.
יעוץ
פיננסי
בע"מ
3. מאור אזוגי
4. צבי גולדפינגר
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט לעניינים כלכליים בתל אביב-יפו מיום 2.8.2018 בת"א
33657-05-17, שניתן על ידי השופטת ר' רונן
בשם המבקש:
עו"ד נטלי ואחנין
בשם המשיבים 1, 3
ו-4:
עו"ד לירון כהנא
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים כלכליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן ) בת"א 33657-05-17 מיום 2.8.2018, בגדרו נקבע כי על המבקש להגיש הצעת
BMBY ( Buy Me Buy You ) למשיבים .
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש והמשיבים 4-3 הם בעלי מניות (להלן: בעלי המניות ) המחזיקים בחלקים שווים בחברת א.ג.ש. ייעוץ פיננסי בע"מ, היא המשיבה 2 (להלן: החברה ). המשיב 1, עו"ד במקצועו, הוא אביו של המשיב 3. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים בטענה לקיפוחו כבעל מניות בחברה, וזאת על רקע פיטוריו מהחברה בשנת 2015. המבקש טען, בעיקרו של דבר, כי הפיטורין נעשו בניסיון להדירו מניהול החברה וממעורבות בה, ולפיכך עתר להסרת הקיפוח ולביצוע הליך היפרדות בדרך של מכירת מניותיו של המבקש לבעלי המניות.
3.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קיפוח. כמו כן, נקבע כי אין אפשרות ממשית לכך שהצדדים ימשיכו להחזיק במשותף במניות בחברה, ולפיכך אין מנוס מלהפריד ביניהם. בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיש למשיבים הצעת BMBY , במסגרתה יציג הצעת מחיר לרכישת מניותיהם של בעלי המניות בהתאם להערכתו את שווי החברה כולה בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין (להלן: ההצעה ), והמשיבים יחליטו האם ברצונם למכור את מניותיהם למבקש או לרכוש את מניותיו בהתאם להערכה האמורה (להלן: מנגנון ההיפרדות ). בנוסף, צוין כי המבקש רשאי לפנות למשיבים לקבלת החומר הדרוש לו לצורך ההצעה.
4.
לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשות שונות לבית המשפט המחוזי, במסגרתן הלין על מנגנון ההיפרדות והעלה קשיים ביישומו; וכן עתר לקבלת מסמכים נוספים הדרושים לו לשם גיבוש ההצעה ולמינוי בעל תפקיד חיצוני לבחינת שוויה של החברה. בהחלטתו מיום 10.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות האמורות.
5.
בהמשך לכך, מאחר שהמבקש לא הגיש את ההצעה כאמור בפסק הדין, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט כנגד המבקש בשל אי קיום הוראות פסק הדין. בהחלטתו מיום 8.4.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי והורה למבקש לפעול בהתאם לפסק הדין בתוך 7 ימים, שאם לא כן – יישא בקנס בסך 2,000 ש"ח בגין כל יום איחור.
6.
המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
7.
במסגרת הבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וזאת משום שעצם פיטוריו מהחברה מהווה קיפוח כהגדרתו בחוק ובפסיקה. כן טוען המבקש כי הוא אינו מעוניין ברכישת המניות בחברה, שמצבה הכלכלי רעוע, ומשכך מנגנון ההיפרדות אינו רלוונטי ואינו ישים. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי דחיית הבקשה תסב למבקש נזק בלתי הפיך, וזאת מכיוון שהוא ייאלץ להגיש הצעה לרכישת המניות בחברה בעוד שהוא אינו מעוניין בכך, ומבלי שהונח בפניו המידע הנחוץ לצורך הגשת ההצעה.
בתגובתם טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, הן משום השיהוי שדבק בהגשתו, אשר בגינו הגישו המשיבים בקשה לסילוק הערעור על הסף, והן לגופם של דברים. כן נטען, כי המערער לא הוכיח כי דחיית הבקשה תסב לו נזק בלתי הפיך, שכן אף אם ירכוש את מניותיהם של בעלי המניות בחברה, הרי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בהקשר לכך, נטען כי הותרת החברה במעין "מצב ביניים" שבו לא ברור בידי מי יהיו בעלי המניות בחברה, מסב למשיבים נזק רב.
דיון והכרעה
8.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
כלל נקוט הוא כי אין די בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין, ועל המבקש עיכוב כאמור להוכיח קיומם של שני תנאים, אשר שורר ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 1655/18 מנדלסון נ' מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 8 (30.5.2018); ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)). באופן קונקרטי יותר, ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על העברת בעלות במניות, בית משפט זה קבע זה מכבר כי עצם העובדה שפסק הדין הורה על העברת בעלות במניות אינה מטה, בהכרח, את הכף אל עבר עיכוב ביצוע פסק הדין, ועל המבקש להוכיח כי לביצוע פסק הדין עשויות להיות השלכות הגורמות לו נזק בלתי הפיך (ראו: עניין דגמי , שם; ע"א 375/19 ברון נ' לוינסון , פסקה 3 (30.1.2019); והשוו: ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ , פסקה 6 (24.3.2015)).
9.
יישום ההלכות שפורטו לעיל על ענייננו מוליך למסקנה, כאמור, כי דין הבקשה להידחות. מאזן הנוחות, אשר ניתן לו מעמד בכורה בפסיקה (ראו: עע"מ 8805/18 רשות מקרקעי ישראל נ' גרציאני , פסקה 8 (30.12.2018), נוטה לעבר דחיית הבקשה. המבקש לא תמך את טענתו כי הגשת ההצעה למשיבים, ואף רכישת המניות על-ידו, יסבו לו נזק בלתי הפיך, אשר אינו ניתן לריפוי באמצעות השבת הכספים לידיו אם יתקבל הערעור. כמו כן, המבקש לא הצביע בבקשתו על כך שאם יתקבל ערעורו יהיה לו קושי להיפרע מהמשיבים. יתר על כן, שוכנעתי כי בנסיבות העניין, הנזק שיגרם למשיבים מעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן עוד ביום 2.8.2018 וטרם מומש, גובר על הנזק שעלול להיגרם למבקש מדחיית הבקשה. לפיכך, כאמור, משמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, אין מקום להיעתר לבקשה. נוכח מסקנה זו לא ראיתי צורך להידרש לסיכויי הערעור.
10.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבים 4,3,1 בסכום כולל של 6,000 ש"ח, וכן יגיש את ההצעה למבקשים, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתוך 7 ימים מהיום.
ניתנה היום, ה' בניסן
התשע"ט (10.4.2019).
ש ו פ ט ת