רע"א 6731-22 רע"א 6731-22

1.בהתאם להחלטת כב' השופט ח' כבוב מיום 19.10.2022, מתבקשת הכרעה בשאלת סיווגו הנכון של ההליך הנוכחי, אשר מתייחס לשלוש החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' רבינוביץ ברון) בת"א 27728-10-14 (להלן: ההליך בבית המשפט קמא). ההחלטות הן מהימים 21.6.2022, 15.8.2022 ו- 22.9.2022. יצוין כי המערער הגיש שני הליכים ערעוריים זהים, האחד ערעור בזכות והשני ערעור ברשות, וזאת, כלשונו, "מתוך זהירות".

2.הרקע להחלטות נושא ההליכים הערעוריים הוא מחלוקת משפטית בנוגע לזכויות במקרקעין שעליהם מבנה דו-קומתי ובו חנויות ודירות מגורים (להלן: הנכס או המקרקעין). בין הצדדים התנהל הליך פירוק שיתוף במסגרתו נקבע כי פירוק השיתוף ייעשה בדרך של חלוקה בעין ורישום בית משותף. תוך כדי הליך פירוק השיתוף הגיש המערער את ההליך בבית המשפט קמא (ת"א 27728-10-14), אשר בעקבותיו הוקפא הליך פירוק השיתוף. ביום 2.11.2015 הצדדים הגיעו להסכמות במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, שלפיהן המשיבים ימכרו למערער את זכויותיהם בנכס, בהתאם לשווי שייקבע על ידי שלושה שמאים (להלן: הסכם הפשרה). עוד נקבע כי השמאים ייבחרו על ידי לשכת השמאים, ואם היא לא תמנה אותם, הם ימונו על ידי בית המשפט. הסכם הפשרה כולל הוראות שונות לגבי המידע שניתן להעביר לשמאים; המועדים למתן חוות הדעת ואופן ביצוע התשלומים לצורך רכישת הזכויות. להסכם הפשרה ניתן תוקף של החלטה, ובהתאם לכך מונו שלושה שמאים לצורך הערכת שווי הנכס. לאחר שהשמאים הגישו את חוות דעתם לבית המשפט, ולנוכח השגות הנוגעות לשומות, הצדדים הגישו מספר בקשות למתן הוראות לשמאים, לרבות שלוש הבקשות נושא הליך זה.

3.להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שמונו שמאים לשום את הנכס, המשיבים הגישו הליך נפרד שבו עתרו למתן סעד הצהרתי שלפיו הסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה בטל, או אין לאכוף אותו (ת"א 5438-10-18). טענת המשיבים הייתה כי ההסכמות הופרו על ידי המערער, בין היתר בכך שפעל להשפיע על השומות שניתנו. עוד טענו המשיבים כי מטרת הסכם הפשרה הייתה להביא לסיום מהיר של ההליכים בין הצדדים, ועיכוב הליך קבלת השומות סיכל מטרה זו. המערער טען כי טענות המשיבים נוגעות לכדאיות העסקה בלבד.

ביום 21.6.2022 התביעה נדחתה ונקבע כי ההסכמות בין הצדדים יבוצעו כך שהערכות השווי שקבעו השמאים ביחס לזכויות המשיבים במקרקעין יוצמדו למדד מחירי הדירות.

4.כאמור, ההליכים הערעוריים שהוגשו כעת מתייחסים לשלוש החלטות שניתנו בבקשות הצדדים למתן הוראות לשמאים ביחס לחוות הדעת (להלן: שלוש ההחלטות). לעמדת המערער, מאחר שמדובר בהחלטות שניתנו לאחר שהוגשו חוות הדעת של השמאים, יש בהן כדי לסיים את הדיון בתיק, ולכן נתונה לו זכות לערער על החלטות אלה. המשיבים סבורים כי מדובר בהחלטות מאוחרות לפסק הדין וטפלות לו, ולכן המערער נדרש לרשות לערער עליהן.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לסווג את שלוש ההחלטות כ"החלטות אחרות" הטעונות רשות ערעור. זאת, בין אם נאמר כי ההחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה היא פסק דין ובין אם לאו.

6.עיון בהחלטות מעלה כי שלושתן נוגעות לבקשות שונות לתיקון חוות הדעת מטעם השמאים על יסוד טענות שונות שהועלו. ההחלטות ניתנו במסגרת יישום הסכם הפשרה, שבו המשיבים התחייבו למכור למערער את זכויותיהם בנכס, בשווי שייקבע כממוצע של שלוש חוות דעת שמאיות. הסכם הפשרה קיבל, כאמור, תוקף של החלטה במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, ותוקפו אף "אושרר" הלכה למעשה במסגרת פסק הדין בת"א 5438-10-18 שדחה את הבקשה לבטלו. הסכם הפשרה קבע מנגנון של מינוי שלושה שמאים, וכל ההחלטות שניתנו לאחר מכן בעניין זה עוסקות ביישום הסכם הפשרה.

7.לטעמי, יש לראות בהחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה משום פסק דין. זאת, כיוון שהסכם הפשרה חייב את מכירת הזכויות בין המשיבים למערער בהתאם למחיר שייקבע במנגנון השמאות המוסכם. מדובר בחיוב מהותי אשר למעשה אף התבקש כסעד בתביעה לאכיפת החוזה. החיובים הקבועים בהסכם הפשרה ממצים את הזכויות המהותיות של הצדדים, והסכם הפשרה סיים את הדיון בשאלת אכיפת ההסכם המקורי. תמיכה למסקנה זו באה גם מסעיף 10 לבקשת המערער אשר בנספח 23 לבקשת רשות הערעור, שם נכתב כי: "...ביום 2.11.2015 הגיעו הצדדים להסכמות שמטרתן הייתה לסיים את ההליך שבכותרת ואת יתר המחלוקות שביניהם ביחס למקרקעין". בדומה, בפסק הדין בת"א 5438-10-18, שבו התבקש סעד הצהרתי לפיו הסכם הפשרה בטל או אין לאכפו, נכתב במפורש כי: "ביום 2.11.15, הגיעו הצדדים להסכמות במסגרת ההליך הקודם, אשר קיבלו תוקף של החלטה שהביאה לסיום ההתדיינות בהליך הקודם" (פסקה 6 לפסק הדין; ההדגשה הוּספה). למעשה, בהמשך פסק הדין נבחנו ההלכות הנוגעות לביטול הסכמים שניתן להם תוקף של פסק דין, ונקבע כי: "בחינת טענות הצדדים במקרה זה תיעשה בשים לב להלכה, וזאת תוך שימת לב לסוג הטענות שבמקרה הנדון, שעניינן כאמור בהפרת ההסכמות שניתן להן תוקף של החלטה שמשמעה סיום ההתדיינות בהליך הקודם" (פסקה 21 לפסק הדין). במצב דברים זה, בית המשפט בעצמו התייחס להחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה כאל פסק דין, וכך גם עשו בעלי הדין (ראו, למשל, בפסקה 33 לפסק הדין). ואכן, טיבם של ההליכים לאחר שניתן תוקף להסכם הפשרה היו במהותם יישום של הסכם הפשרה.

8.במצב דברים זה, כל ההחלטות המאוחרות הן החלטות שניתנו לאחר פסק דין. כפי שנקבע בפסיקה, המבחן לסיווג החלטות כאמור הוא מהותי, ובוחן האם מדובר בהחלטה טפלה לנושא המחלוקת או בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו. ככל שמדובר בהחלטה שנלווית להכרעה העקרונית, יש לראות בה "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור. ככל שמדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו, יש לראות בה פסק דין משלים או נוסף, והערעור יהיה בזכות (ראו, למשל, ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 158-157 (1993); בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד, פ"ד מט(1) 299, 307 (1995); בש"א 7697/95 אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 78, 82-81 (1996); ע"א 1318/19 שגב נ' אזוגי (8.12.2019) וההפניות שם; ע"א 1894/19 הורוביץ נ' קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת, 22.1.2020)).

9.עיון בשלוש ההחלטות מעלה כי מדובר בהחלטות שאינן נוגעות לחיוב עצמו, כלומר, לתוקפו של הסכם הפשרה או להסדרים המהותיים המנויים בו, אלא ליישום של הסכם הפשרה, במובן של השגות על הקביעות בחוות הדעת השמאיות. בנסיבות אלה, מדובר ב"החלטות אחרות", שהערעור עליהן הוא ברשות ולא בזכות.

10.מסקנה דומה מתבקשת גם אם ייקבע כי ההחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה אינה פסק דין אלא החלטה בלבד. עיון בהחלטות נושא ההליכים הנוכחיים מעלה כי מדובר בהחלטות שעוסקות ביישום של הסכם הפשרה והן אינן כוללות חיובים מהותיים. ההחלטות אמנם מאזכרות את ההסכם המקורי, אולם זאת רק לצורך דחיית ההסתמכות של המערער עליו והשבת מוקד הדיון להסכם הפשרה. על כן, אין לומר כי ההחלטות מסיימות דיון בחיוב מהותי כלשהו. לזאת יש להוסיף כי אין לומר בהכרח שאלה הבקשות האחרונות שיוגשו בנוגע ליישום חוות הדעת השמאיות. בלתי סביר להניח שעל כל החלטה שתינתן בהקשר זה תהיה זכות ערעור.

11.על כן, יש לראות את ההחלטות כ"החלטות אחרות" הטעונות רשות ערעור. משכך, אני מורה על מחיקת ע"א 6716/22 והמזכירות מתבקשת לסגור את התיק. המשך הטיפול יבוצע ברע"א 6731/22. המערער ישלם למשיבים הוצאות בסך של 1,500 ש"ח.