ע"א 6393/19 אבראהים ג'ולאני נ. מהא ברקאת

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) בת"א 22514-03-16 מיום 30.6.2019 בגדרו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקש לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ולתשלום סכומים הנובעים מכך.

2.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

בסופו של דבר, וחרף טענות המבקש בנדון, פסק הדין הטיל חיוב כספי על המבקש, וקבע כי עליו לשלם סכומים שונים למשיבה (בסך שעל פי הבקשה עולה על חמישה מיליון ש"ח). כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי. לעניין זה נקבע כי בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי רק במקרים חריגים, שכן, ככלל, הנזק אשר ייגרם מדחייתה של בקשה מעין זו אינו בלתי-הפיך (ראו: ע"א 1655/18 מנדלסון נ' מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 8 (30.5.2018)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בה בגדר מקרים חריגים אלה.

3.

אוסיף עוד כי בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, ככלל, אם הוכיח המבקש קיומם של שני תנאים מצטברים אשר שורר ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני (5.5.2019)). בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור בשלב זה, נראה כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי השיקולים הרלוונטיים מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. המבקש לא הצביע על נזק ממשי שייגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין, מלבד הטענה הכללית לפיה יש "למנוע סיטואציה בה ייאכף חוזה עוד בטרם שמיעת ערעורו של המבקש ובטרם דיון בהשגותיו". ואולם, כאמור, הכלל הוא שהגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור.

4.

לצד האמור, בתשובתה לבקשה, הסכימה המשיבה בהגינותה כי החיובים הכספיים שהוטלו על המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יופקדו בקופת בית משפט זה, וכי העברתם למשיבה תעוכב עד לאחר ההכרעה בערעור. משכך, המבקש רשאי להפקיד את הסכום בו חויב בפסק הדין בקופת בית משפט זה בתוך 60 יום. אם יעשה כן, העברת התשלום למשיבה תעוכב עד להחלטה אחרת בערעור.

אין צו להוצאות.