ע"א 2841/18 רון דגמי נ. ליאת זידה אהרון

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים כלכליים בתל אביב (השופט ח' כבוב ) בה"פ 29095-11-16 שניתן ביום 13.3.2018, בגדרו חויב המבקש למכור את כל מניותיו במשיבה 2 - חברת פרמיום מרקט במושבה בע"מ (להלן: החברה ), למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בתמורה לסכום של 1.1 מיליון ש"ח, עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקש על פסק הדין.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש ומר אהרון זיידה אברהם (הוא בן זוגה של המשיבה

- להלן: אברהם ), שניהם בעלי ניסיון עבר בניהול מרכולים, הכירו זה את זה בשל סמיכות עסקיהם. ביום 24.9.2015 כרתו המבקש והמשיבה

הסכם לייסוד החברה להפעלת מרכול שיוקם על ידי המבקש ואברהם. המשיבה נרשמה כבעלת המניות היחידה בחברה מכיוון שאברהם היה מצוי באותה עת בהליך פשיטת רגל, ונגד המבקש ננקטו הליכי הוצאה לפועל. בין המבקש למשיבה התגלע סכסוך לגבי אופן החזקת המניות בחברה, אשר בגינו הוגשה על-ידי המבקש ביום 8.3.2018 המרצת פתיחה (ה"פ 17746-03-16) ושבסופה נקבע כי המשיבה תחזיק בחמישים אחוזים ממניות החברה, בעוד שהמבקש יחזיק בחמישים האחוזים הנותרים (להלן: ההליך הקודם ).

3.

במקביל להתנהלות ההליך הקודם, החל סכסוך נוסף בין השניים הנוגע לשורה של הסכמים לרכישת מניותיהם בחברה זה מזו, אשר בגינו הוגשה על-ידי המשיבה ביום 13.11.2016, המרצת פתיחה נוספת לבית המשפט המחוזי (ה"פ 29095-11-16). במסגרת המרצת הפתיחה, ביקשה המשיבה כי בית המשפט יצהיר כי בינה לבין המבקש נכרת הסכם המחייב את המבקש לרכוש מהמשיבה את מניות החברה שבידיה תמורת 2 מיליון ש"ח או לוותר על זכויותיו בחברה תמורת 1.1 מיליון ש"ח כמוסכם, ולחלופין תמורת 1.187 מיליון ש"ח, בהתאם להערכת השווי של החברה על-ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך הקודם. בתשובתו להמרצת הפתיחה, טען המבקש כי המשא ומתן שבין השניים לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, שכן המבקש והמשיבה לא הסכימו על מועד תשלום התמורה ועל אופן התשלום, וכי אי-הסכמה זו עולה לכדי פגם ביסוד גמירות דעת הצדדים ובדרישת המסוימות.

4.

ביום 13.3.2018 ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט שהכריע לטובת המשיבה ונקבע כי בין השניים נכרת הסכם מחייב וכי על המבקש למכור את כל מניותיו בחברה למשיבה תמורת סכום של 1.1 מיליון ש"ח, כאמור בהסכם. בית המשפט נימק בפירוט את הכרעתו בהסתמך על התרשמותו ממהימנות העדים ומהתשתית הראייתית שהניחו הצדדים לפניו.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ולצידו את הבקשה דנן לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור.

הבקשה דנן

5.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים בעיקר לאור העובדה שפסק הדין אינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה ומושכלות יסוד בדיני החוזים, לפיהם אי הסכמה בדבר מועד תשלום התמורה ואופן התשלום, יכולים להעיד על פגם ביסוד גמירת הדעת וביסוד המסוימות הנדרשים להשתכללותו של הסכם מחייב. עוד טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שקיים חשש סביר כי במידה שיעביר את מניותיו בחברה למשיבה, זו תמכור אותן לצד ג', ואז יעמוד המשיב מול "שוקת שבורה" ועלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם יתקבל ערעורו. המבקש ביסס טענתו זו על כך שבעבר הוכרז אברהם פושט רגל, ולפיכך נרשמו מניותיו בחברה על שמה של המשיבה.

6.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי פסק הדין מנומק היטב, וכי עיקר טענות המבקש מופנות כנגד קביעות עובדתיות וממצאים בדבר מהימנות עדים, שערכאת הערעור ממילא נמנעת מלהתערב בהם, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. עוד טענה המשיבה כי המבקש לא הוכיח כי להעברת המניות עלולות להיות השלכות בלתי-הפיכות שמצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין, ולא הראה כי עלולים להיווצר קשיים ממשיים בהשבת המצב לקדמותו, כגון בהיבטי מס, בהיבטים הנוגעים לניהול החברה ולקבלת ההחלטות בה, ובשל הפרשי שווי אפשריים של המניות, ככל שתידרש השבה הדדית. עוד טענה המשיבה כי בעת הזו המבקש אינו מעורב בניהול החברה, ולפיכך העברת מניותיו לא תשנה את המצב הקיים. עוד נטען כי העברת המניות נעשית בתמורה לסכום שנקבע בפסק הדין, ולפיכך, לא ייווצר כל קושי בהשבת המניות כנגד אותו הסכום. לבסוף טוענת המשיבה כי על-מנת להימנע מיצירת "תקלה משפטית" בעקבות מכירת המניות לצד ג', מתחייבת היא שלא לעשות כל דיספוזיציה במניות עד להכרעה בערעור.

7.

החברה טענה בתשובתה כי אינה רואה כל טעם לעכב את ביצוע פסק הדין, אך היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

ככלל, אין די בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק הדין עליו המבקש משיג. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח קיומם של שני תנאים, ביניהם שורר יחס של "מקבילית הכוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ( ע"א 7745/09

אטיאס נ' סלומון , פסקה 4 (26.11.2009); רע"א 2526/17

בית הספר החקלאי סליסין של בית ג'מאל נ' קדמת עדן בע"מ , פסקה 21 (25.4.2017); ע"א 1655/18 מנדלסון נ' מפרק חברת קילופי הזהב , פסקה 8 (30.05.2018) (להלן: עניין מנדלסון) ). דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים בהם פסק הדין מטיל חיוב כספי, בהם יעוכב הביצוע במקרים חריגים בלבד, שכן, ככלל, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך. לענייננו חשוב אומנם להדגיש כי ישנה הבחנה בפסיקה בין עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי גרידא, לבין עיכוב ביצוע של פסק דין המורה על העברת בעלות במניות, שכן להעברת מניות עלולות להיות השלכות שעשויות להוביל לנזק בלתי-הפיך, שיצדיקו את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו והשוו: ע"א 8147/13

ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר , פסקה 15 (25.3.2014) (להלן: עניין ונצ'ורס ); ע"א 1282/15

ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח

(1990) בע"מ , פסקה 6 (24.3.2015)). ברם, עצם העובדה שהסעד האופרטיבי שניתן בגדר פסק דין הורה על העברת בעלות במניות – אינו מטה בהכרח את מאזן הנוחות באופן אוטומטי לטובת המבקשים את עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו והשוו: עניין ונצ'ורס , פסקה 15; ע"א 9336/16 וקסמן נ' לויט , פסקה 19

(5.1.2017)).

9.

יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי דין הבקשה להידחות. שוכנעתי כי מאזן הנוחות, אשר על-פי רוב מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בשאלת עיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פסקה 8 (13.1.2015); ע"א 2264/17 רישן בניין והשקעות בע"מ נ' נתנאל , פסקה 15 (28.2.2018)), נוטה במקרה זה לטובת המשיבה.

מלבד טענתו הכללית של המבקש בדבר הליך פשיטת רגל שהתנהל בעבר נגד אברהם, לא תמך המבקש את טענתו כי מכירת המניות תגרום לו לנזק בלתי-הפיך בראיות כלשהן. יצוין בנוסף כי המבקש לא טען להשלכות בלתי-הפיכות אחרות, ממכירת המניות למשיבה מלבד החשש כי המשיבה תמכור את מניותיו לצד ג'. ואולם משעה שהמשיבה התחייבה שלא לבצע כל דיספוזיציה במניות מעת ביצוע פסק הדין ועד להכרעה בערעור, ממילא חשש זה מתאיין.

10.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. ניתן בזאת סעד זמני, בהסכמת המשיבה, לפיו תימנע המשיבה מביצוע כל דיספוזיציה במניות שיועברו אליה על-ידי המבקש במסגרת ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור דנן.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסכום של 3,000 ש"ח.