ע"א 2715/20 המועצה המקומית אעבלין נ. מוסדות חינוך מר אליאס - אעבלין

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי ) בת"א 887-01-16 מיום 31.3.2020 בגדרו נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של 409,000 ש"ח.

רקע

2.

המשיבה, עמותת מוסדות חינוך – מר אליאס אעבלין (להלן: העמותה ), הגישה תביעה כספית נגד המבקשת, המועצה המקומית אעבלין (להלן: המועצה ), על סך של כחמישה מיליון ש"ח. בתביעה נטען כי העמותה מפעילה מזה שנים רבות בית ספר יסודי, שהוא מוסד חינוך מוכר לא רשמי, בתחום שיפוטה של המועצה, וכי משכך העמותה זכאית לסכום הנתבע בגין הוצאות חינוך ותקציבים שיועדו לה עבור השנים 2013-2008 מכוח סעיף 11 א(א) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ד-1953. העמותה הגישה חוות דעת חשבונאית כדי לתמוך בטענותיה.

3.

המועצה חלקה על גובה הסכום הנתבע, ובחוות דעת חשבונאית מטעמה הודתה בחבותה לעמותה בסך של 409,000 ש"ח בלבד בגין השנים הרלוונטיות. לצד זאת, העלתה המועצה טענת קיזוז בגין חובות קצובים של ארנונה והיטלי ביוב ומים. בישיבת ההוכחות הראשונה העלתה המועצה לראשונה טענה נוספת אותה העלתה אף בסיכומיה ובגדרה כפרה בהיות בית הספר היסודי מוסד חינוך מוכר לא רשמי.

4.

בפסק דינו החלקי מיום 31.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את טענת המועצה לפיה בית הספר הנדון אינו מוסד חינוך מוכר לא רשמי, וקבע כי טענה זו מהווה שינוי חזית . בית המשפט המחוזי הדגיש כי המועצה עצמה הודתה בהזדמנויות שונות בכך שבית הספר הוא אכן מוסד חינוך מוכר לא רשמי.

אשר לתביעה הכספית של העמותה – בית המשפט המחוזי קבע כי אין לאמץ איזו מחוות הדעת החשבונאיות שהגישו הצדדים, וציין כי בכוונתו למנות מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיגיש חוות דעת בשאלה החשבונאית שבמחלוקת. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענת הקיזוז שהעלתה המועצה, בקבעו כי טענה זו מרחיבה את היריעה העומדת בבסיס עילת התביעה הנוכחית (המתייחסת לבית הספר היסודי בלבד), וכי ממילא התשתית הראייתית שהונחה בנדון אינה מספיקה כדי לקבוע את חבותה של העמותה בחוב ארנונה לשנת 2013. כן צוין, כי דרכן של בעלות הדין לברר טענותיהן בנדון במסגרת דיונית מתאימה פתוחה בפניהן.

לבסוף הורה בית המשפט המחוזי למועצה לשלם לעמותה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 409,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, שכן אף בהתאם לחוות הדעת שהגישה המועצה עצמה זהו הסכום שהיא חייבת לעמותה.

5.

המועצה הגישה ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה שלפניי. בערעורה של המועצה נטען כי בית המשפט המחוזי צריך היה להכריע בטענת הקיזוז. כן נטען כי לא היה מקום לדחות את טענת המועצה לפיה בית הספר היסודי אינו מוסד חינוך מוכר לא רשמי, שכן אף אם מדובר היה בהרחבת חזית הרי שזו עברה ללא התנגדות. לבסוף נטען, כי לא היה מקום להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, וכי בית המשפט המחוזי צריך היה לאמץ את חוות הדעת החשבונאית שהוגשה על-ידי המועצה.

הבקשה דנן

6.

בבקשת עיכוב הביצוע טוענת המועצה כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח שגיאות יסודיות שנפלו בפסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי ביצועו של פסק הדין יגרום למועצה נזק חמור ובלתי הפיך, וזאת נוכח מצבה הכספי הקשה של המועצה, בין היתר בשל משבר נגיף הקורונה. נטען כי תשלום החוב לפי פסק הדין החלקי הוא למעלה מיכולותיה הכספיות של המועצה, וכי ביצועו יוביל לפגיעה באספקת השירותים החיוניים לתושבי המועצה. לתמיכה בטענה זו צירפה המועצה תצהיר של גזבר המועצה. עוד נטען, כי עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי לא צפוי לגרום נזק ממשי לעמותה, שכן היא אינה זקוקה לסכום שנפסק בדחיפות. בהקשר זה הודגש כי מדובר בסכום הנתבע ביחס לשנים 2013-2008, ואשר העמותה הגישה תביעה לגביו רק בשנת 2016, מה שמוכיח, לטענת המועצה, כי לא מדובר בכספים הנדרשים לפעילותה השוטפת של העמותה.

7.

העמותה מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע. לטענתה, הערעור חסר סיכוי, שכן מדובר על פסק דין חלקי לתשלום סכום שאינו שנוי במחלוקת, הנובע מהוראת חוק מפורשת, ואשר המועצה הודתה בקיומו. עוד נטען, כי אף אם יתקבל ערעורה של המועצה, לא תהא כל מניעה להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב את הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי. לעומת זאת, כך נטען, עיכוב ביצוע פסק הדין יכביד על העמותה ויפגע בתלמידיה ובעובדיה.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

הכללים המנחים בעניין עיכוב ביצוע פסק דין, ובפרט פסק דין כספי, בתקופת הערעור ידועים: ככלל, אין די בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק הדין עליו המבקש משיג. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח קיומם של שני תנאים, ביניהם שורר יחס של "מקבילית הכוחות" – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים שבהם פסק הדין מטיל חיוב כספי, לגביהם נקבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב במקרים חריגים בלבד, שכן, ככלל, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)).

10.

עוד נקבע בפסיקה כי ככלל, קשיים כלכליים של מי שחויב בתשלום על-פי פסק דין, אינם מצדיקים, לכשעצמם, את עיכוב התשלום וביצוע פסק הדין (ראו: ע"א 1207/18 טכנולוגיות

סטאוויז בע"מ נ' אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ (4.3.2018); ע"א 8053/17 מלמד נ' ליבוביץ , פסקה 7 (5.3.2018)), וכי רק כאשר הוכח על-ידי המבקש כי יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, יהיה מקום להיענות לבקשה (ראו: ע"א 4265/20 שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הקודחים שבת בע"מ , פסקה 12 (8.7.2020)).

11.

יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה, כאמור, לפיה יש לדחות את בקשת המועצה.

המועצה כלל לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אם בסופו של דבר יתקבל ערעורה, העמותה לא תוכל להשיב לה את הסכום בו חויבה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. אוסיף עוד כי כל שנטען על ידי המועצה הוא כי הוצאת הסכום האמור לעת הזו, כאשר המועצה (ולא העמותה) מצויה בחסרון כיס, עלול להוביל לפגיעה בשירותים שהיא מספקת לתושביה, ובמובן זה הנזק שיגרם יהיה בלתי הפיך. ואולם, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הביצוע, במיוחד בנסיבות בהן מדובר בחוב שאף לשיטת המועצה היא חבה בו מכוח חוק, ומשכך אין ספק כי עליה לשאת בו. ייתכן שבסופו של דבר, ואיני מביעה כל עמדה בנדון, טענת הקיזוז של המועצה תתקבל אף היא, אך לשם כך עליה למצות את ההליכים המשפטיים, ואין בכך כדי למנוע ממנה בשלב הזה לשלם את החוב המוסכם אותו היא חבה לעמותה.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המועצה תישא בהוצאות העמותה בסך של 2,000 ש"ח.