פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8053/17
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המערער:
דוד מלמד
נ ג ד
המשיבים:
1. ציונה ליבוביץ
2. אזר חודה
3. נתן אנג'ל
4. ירון איתן
5. אמא זאנא
6. רותי בראון
7. רות רוזנטל
8. מיכאל בר דב
9. ישראל ברק
10. רות ברק
11. מיכאל גאוזמן
12. יצחק ויסבלך
13. יצחק זוהר
14. שמעון זיר
15. מיכאל חיידקוב
16. ביילי טורג'מן
17. רפאל טלמון
18. רוזין כהן
19. כרמלה אשכנזי
20. סורין אשכנזי
21. יוסף לידסקי
22. טליה ליבנת
23. איתי מעוז
24. רותם ענר
25. שלמה פררה
26. קונולינה פיטר
27. שרה קסטיאל
28. חנניה קסטיאל
29. צח קריאו
30. רונית רוטנברג
31. רפאל רם
32. מנצור רדואן
33. דליה שחר
34. משה תירוש
35. ג'אמל סילבי
36. בילגורי קרול
37. זוהר רן
38. יוסף ניסטנפובר
39. דניאל רובין
40. אבי כנר
41. פביאן ביתן
42. אפולו בית השקעות וניהול פיננסי
בע"מ
43. נתן מלמד
44. אילן מורגן
45. אפולו אחזקות בע"מ
46. איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח
בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע פסק
הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 24088-08-13 מיום 11.7.2017
שניתן על-ידי השופטת ד' קרת מאיר
בשם המערער:
עו"ד איל גונן
בשם המשיבים 41-1:
עו"ד מימון אביטן
בשם המשיב 43:
עו"ד רמי פרגן; עו"ד שי
מורלי
בשם המשיבה 46:
עו"ד עידן אשכנזי
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר ) בת"א 24088-08-13 בגדרו חויב המבקש בפיצוי המשיבים 41-1 בסך של למעלה מ-2 מיליון ש"ח.
2.
המשיבים 41-1 (להלן: המשיבים ) הגישו תביעה נגד המבקש ונגד המשיבים 46-42 בגין מעשה מרמה והונאה שבוצע באמצעות חברות זרות שהיו רשומות למסחר בזמנים הרלוונטיים לתובענה בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט בגרמניה. המשיבים טענו כי הם נתנו את אמונם במבקש, שהיה בעל רישיון לייעוץ השקעות ולניהול תיקי השקעות, והתירו למשיבה 42, אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ, לנהל את כספם באמצעותו. עוד נטען כי המבקש ניהל והשקיע את כספם במניות חברות קש על-פי הוראות שקיבל, משניים אחרים, נתן מלמד (להלן: נתן ) ואילן מורגן (להלן: מורגן ), הם המשיבים 43 ו-44. יוער כי מורגן הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד (ת"פ (ת"א) 32224-01-15 מדינת ישראל נ' מורגן (1.4.2015)).
בכתב הגנתו הכחיש המבקש את המיוחס לו, וטען כי פעל בתום לב, כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על התרמית הנטענת.
3.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד המבקש וקבע כי הוא התרשל בהתנהלותו כיועץ השקעות סביר ואף הפר את חובות האמון המוטלות עליו בכך שנמנע מהפעלת שיקול דעת עצמאי ורכש מניות בניגוד לדעתו המקצועית. בנוסף לכך, נדחתה הודעת צד ג' ששלח המבקש לחברת הביטוח שלו, היא המשיבה 46 (להלן: חברת הביטוח ), ונקבע כי הוא אינו זכאי לתגמולי הביטוח המקצועי לנוכח התנהלותו הרשלנית והפזיזה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ונתן יישאו, יחד ולחוד, בסכום הכולל של נזקי המשיבים בסך של 2,029,580.5 ש"ח ובהוצאות המשיבים בסכום של 250,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המבקש חויב גם בהוצאות חברת הביטוח בסך של 120,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
4.
ביום 19.10.2017 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וביום 12.2.2018 הגיש בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה דנן.
בבקשה טוען המבקש כי התקשה למצוא עבודה במשך תקופה ארוכה מאז האירועים נשוא הערעור, וכי הוא עובד מזה זמן כמורה לחשבון במשרה ארעית. לטענת המבקש הוא ומשפחתו מתקיימים ממשכורתו הנמוכה משתי עבודות ומקצבת נכות של אשתו, ומתגוררים בדירה שקיבלה אשתו במתנה מסבתה המנוחה. כן נטען כי עד לאחרונה הסתפקו המשיבים בעיקולים זמניים שהוטלו על זכויותיו של המבקש בדירה זו ועל זכויותיו בדירה נוספת שקיבל בירושה ביחד עם אחיו ואחותו (זכויות הכפופות לזכותה של אחותו של המבקש להתגורר בדירה זו עד אחרית ימיה), ולכן האמין המבקש כי המשיבים ימתינו לתוצאות הערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטרם יפעלו לביצועו. ואולם, כך נטען, לא מזמן פתחו המשיבים תיק הוצאה לפועל נגד המבקש ונגד נתן לביצוע פסק הדין והחלו לנקוט בהליכי גביה כנגדם.
לטענת המבקש, לנוכח טעויות בולטות שנפלו בפסק הדין, סיכויי הערעור להתקבל טובים. כן צוין בבקשה כי אף המשיבים עצמם הגישו ערעור על פסק הדין בכל הנוגע לדחיית תביעתם כנגד חברת הביטוח, וכי הדבר מחזק אף את סיכויי הערעור שהגיש המבקש. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש לנוכח מספר המשיבים הגדול, כך שאם יזכה המבקש בערעורו יתעורר קושי לאתר את כולם ולגבות חזרה את הסכום הנדון. המבקש שב וטוען כי מצבו הכלכלי קשה, וכי הנזקים שיגרמו לו אם ייאלץ לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין לאלתר יהיו עצומים ובלתי הפיכים.
5.
המשיבים טענו בתשובתם כי יש לדחות את הבקשה שהוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים. עם זאת, המשיבים הסכימו כי מימוש דירת המגורים של המבקש, עליה הוטל עיקול, יעוכב, וזאת בכפוף לאיסור ביצוע כל דיספוזיציה בדירה. המשיבים טוענים כי הכלל הוא כי אין מעכבים ביצוע פסק דין כספי, וכי ממילא סיכויי הערעור שהגיש המבקש קלושים. אשר למאזן הנוחות נטען כי המשיבים הם ברובם אנשים מבוגרים, המנסים להשיב את כספם במשך למעלה מחמש שנים, וכי המבקש לא הוכיח את טענתו לפיה לא יוכל לגבות את כספו אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו. עוד נטען כי הליכי הוצאה לפועל הם הליכים ארוכים ומורכבים, ויש להניח שעד שיהיה ניתן לממש את נכסיו של המבקש יעבור עוד זמן רב.
6.
נתן הגיש אף הוא תשובה לבקשה, ובה טען כי הוא אינו מתנגד לה. חברת הביטוח בתשובתה התנגדה לבקשה וטענה כי אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי, וכי אין בכוונת חברת הביטוח לפעול למימוש דירתו של המבקש, בכפוף לכך שתיאסר כל דיספוזיציה בדירה.
7.
לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בעיקרה, מלבד בכל הנוגע לפעולות מימוש זכויותיו של המבקש בדירת המגורים שלו.
ככלל, קשיים כלכליים של מי שחויב בתשלום על-פי פסק דין, אינם מצדיקים, לכשעצמם, את עיכוב התשלום וביצוע פסק הדין (ראו: ע"א 1207/18 טכנולוגיות סטאוויז בע"מ נ' אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ
(4.3.2018)). בענייננו, המבקש אמנם טען כי מצבו הכלכלי קשה, אך לא ביסס את טענתו לפיה אם יימשכו הליכי הגבייה כלפיו ובסופו של יום הוא יזכה בערעורו הוא לא יוכל להיפרע מהמשיבים. מספרם של המשיבים מוגבל, זהותם ידועה, כך שאף אם הדבר יהיה כרוך במאמץ מסוים מצד המבקש, לא שוכנעתי כי יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיהיה בכך צורך.
8.
בניגוד לכך, לנוכח ההלכות בדבר ההגנה על דירת מגורים ולנוכח הסכמת המשיבים וחברת הביטוח להימנע ממימוש דירתו של המבקש עד להכרעה בערעורים, אני מורה על עיכוב פעולות למימוש דירת המגורים של המבקש, בכפוף לכך שהמבקש יימנע מעשיית כל דיספוזיציה בדירה (ראו והשוו החלטה בעניין בקשתו של נתן לעיכוב ביצוע: ע"א 7058/17 מלמד נ' ציונה ליבוביץ ו-40 אח'
(20.11.2017)).
סוף דבר: הבקשה נדחית בעיקרה, ומתקבלת אך במובן זה שפעולות למימוש דירת המגורים של המבקש יעוכבו עד להכרעה בערעור.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח באדר התשע"ח (5.3.2018).
ש ו פ ט ת