ע"א 3388/22 המועצה המקומית אעבלין נ. מוסדות מר אליאס אעבלין

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.4.2022 (כב' השופטת א' אלון ), ב-ת"א 69155-12-18, בגדרו נפסק כי על המבקשת, המועצה המקומית אעבלין (להלן: המבקשת ), לשלם למשיבה סכום כולל של 781,037 ש"ח (בהתאם לפסיקתא אשר נחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.5.2022).

2.

במוקד המחלוקת בין הצדדים שאלת זכאותה של המשיבה, עמותה המפעילה בית ספר יסודי בתחום שיפוטה של המבקשת (להלן: בית הספר ), לסכום הנתבע, וזאת בגין הוצאות חינוך ותקציבים המגיעים לה עבור השנים 2014 ו-2018-2016 בהתאם לסעיף 11א(א) לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי נדרש תחילה למחלוקת בדבר היותו של בית הספר מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי (להלן: מוכש"ר ). לעניין זה, נקבע שנוכח הקביעות שבפסק הדין החלקי שניתן בתביעה כספית קודמת שהגישה המשיבה (ת"א 887-01-16, להלן: פסק הדין החלקי ו- התביעה הראשונה , בהתאמה), עליו הוגש ערעור שנדחה (ע"א 2715/20) – המבקשת ויתרה על טענתה כי בית ספר זה אינו נחשב כמוכש"ר, וכי הדבר בעל נפקות לצרכי הקמת "מעשה בית דין". בשלב שני, בית המשפט נדרש לסוגיית סכום החוב, ולאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט נקבע כי המבקשת נדרשת לשלם למשיבה תוך 30 יום מפסק הדין סכום כולל של 781,037 ש"ח. זהו הסכום אשר מבוקש בבקשה שלפניי לעכב את תשלומו.

3.

במישור סיכויי הערעור, נטען כי קיימת בפסק הדין טעות משפטית קשה ויסודית, שהובילה את בית המשפט המחוזי לא להכריע בפלוגתא ביחס להיותו של בית הספר, מוכש"ר. על כן, ומאחר שבערעור התבקש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה בפלוגתא לגופה, נטען כי סיכויי הערעור טובים עד מאוד. במישור מאזן הנוחות – טוענת המבקשת כי חיובה לשלם את הסכום שנפסק יפגע באופן ממשי ביכולתה לספק את השירותים הציבוריים הנדרשים לתושבי היישוב, נוכח הגרעון בו היא מצויה. מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה לאחר המועד שנקבע לתשלום פסק הדין, באופן המעיד על חוסר תום לב; כי סיכויי הערעור ממילא אינם טובים; ואף כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, היות שמצבה הכלכלי של המשיבה טוב ולא קיים כל חשש שלא תוכל להשיב את הסכום במלואו ככל שהערעור יתקבל.

4.

הלכה היא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018; ע"א 839/21 הקר נ' חברת קלמטיס אוברסיז בע"מ , פסקה 5 (15.2.2021)). על המבקש לחרוג מכלל זה, לשכנע בדבר התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; השני – כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. בין שני התנאים מתקיים יחס המכונה "מקבילית כוחות" (ע"א 2114/22 ג'מל נ' רן פינגרר כונס הנכסים לנכס הפש"ר אריה לנדאו , פסקה 6 (4.5.2022)); מבין שני התנאים הללו, הוענק משקל הבכורה לשיקול מאזן הנוחות (ע"א 1010/22 סמואל גרופ בע"מ נ' תדהר ייזום והשקעות נדל"ן בע"מ , פסקה 7 (24.2.2022)). עוד נפסק, שכאשר הבקשה לעיכוב ביצוע נסובה על חיוב תשלום כספי,

כבענייננו, נדרשת תשתית ראייתית ממשית כדי לתמוך בטענה כי מימוש פסק הדין יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, שכן ההנחה היא שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה המבקש בערעור (ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' מפרק ריט טכנולוגיה בע"מ (בפירוק) וריט וויירלס בע"מ , פסקה 14 (2.6.2019)).

5.

במקרה זה, אף מבלי להידרש לשיקול סיכויי הערעור, ניכר כי מאזן הנוחות מצדיק את דחיית הבקשה. המבקשת אינה טוענת דבר ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה, אלא מתמקדת במצבה הכלכלי הרעוע שלה. אולם, הכלל הוא שמצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין (רע"א 6280/14 שרית טישלר נ' יוסי חטיאל , פסקה 3 (6.10.2014)). חריג לכלל זה, חל מקום בו בהעדר עיכוב ביצוע קיימת סכנה להתמוטטותו הכלכלית. בענייננו, טענה שכזו לא נטענה על ידי המבקשת, וממילא לא הונחה תשתית עובדתית שיכולה לתמוך בטיעון מסוג זה (ראו גם החלטת השופטת י' וילנר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי שניתן בתביעה הראשונה, ע"א 2715/20 המועצה המקומית אעבלין נ' מוסדות חינוך מר אליאס – אעבלין , פסקה 11 (14.12.2020)).

6.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח.