ע"א 6735-23 ע"א 6735-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב-יפו (השופטת ס' יעקבי) ב-ת"א 30569-01-22 מיום 26.6.2023.

2.בתמצית יתואר, כי המבקשת – קבוצת ישראל אירופה התחדשות עירונית בע"מ (להלן: המבקשת), והמשיבה – חברת ס.א. ישראל-אירופה יזמות ושיווק נדל"ן בע"מ (להלן: המשיבה), הן חברות הפועלות בענף הנדל"ן ובפרט עוסקות בתחום ההתחדשות העירונית. המשיבה התאגדה ונרשמה בשנת 2011, ואילו המבקשת התאגדה ונרשמה בשנת 2019. המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 30 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) למתן צו מניעה אשר יורה למבקשת שלא להשתמש בשמה, מאחר שלטענתה שם המבקשת דומה לשמה עד כדי להטעות. עוד ביקשה המשיבה להורות למבקשת ולבעליה לחדול משימוש בצירוף המילים "ישראל-אירופה" בהקשר של פעילות עסקית כלשהי ולשנות את שמה הרשום אצל רשם החברות.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המשיבה בדבר פוטנציאל ההטעיה הטמון בדמיון שבין שמות החברות ועל כן הורה כי יינתן צו המניעה המבוקש בהתאם לסעיף 30 לחוק החברות; כי המבקשת תימנע מלהשתמש בכל שם הכולל את צירוף המילים "ישראל-אירופה" כל אימת שהיא פועלת בתחום ההתחדשות העירונית; כי החלטתו תומצא לרשם החברות שיפעל "כמתחייב ממנה"; וכי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 40,000 ש"ח.

מכאן הערעור והבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.לטענת המבקשת, הסיכוי לקבלת הערעור הוא "מצוין", כפי שפורט בהרחבה בערעור מטעמה ובבקשה דנן. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשת פועלת לפי השם "קבוצת ישראל אירופה התחדשות עירונית בע"מ" מזה ארבע שנים. משכך, הנזק שייגרם לה אם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי "גדול בהרבה" מהנזק שייגרם למשיבה מעיכובו עד להכרעה בערעור.

5.מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר – כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, וטעם זה כשלעצמו מצדיק את דחייתה על הסף. כן נטען כי יום לאחר הגשת הבקשה, רשם החברות שינה את שם המבקשת במרשם החברות, כך שלמעשה הבקשה ביחס לרכיב זה התייתרה. אשר לרכיב הוצאות המשפט שנפסק לטובתה, המשיבה טוענת כי המקרה דנן אינו נכנס בגדר המקרים החריגים שבהם בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע תשלומן. לבסוף, נטען כי בראי סיכויי הערעור ה"קלושים" ומאחר שמאזן הנוחות "נוטה באופן מובהק" לטובת המשיבה – דין הבקשה להידחות גם לגופה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לבחינת הבקשה שלפניי מעוגנת בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) אשר קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כלומר, לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניינו, ואין בעצם הגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק הדין (ע"א 3269/22 כהן נ' כונס הנכסים, פסקה 6 (13.6.2022)).

על המבקש לחרוג מהכלל האמור, להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים – כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שהיה ותדחה בקשתו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל (ע"א 4851/23 עמותת מוסדות הפקדתי שומרים נ' הממונה על חדלות פירעון, פסקה 2 (7.8.2023)). בין שני התנאים, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ונקבע זה מכבר, כי מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 911/23 כהן נ' אשר, פסקה 5 (29.6.2023)).

7.בענייננו, ואף מבלי שאדרש לסוגיית סיכויי הערעור, אני סבור כי המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש על מנת להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין – הן ביחס לרכיב הוצאות המשפט והן ביחס לשינוי שם החברה.

8.אשר לרכיב הוצאות המשפט, הלכה היא כי מקום בו הבקשה לעיכוב ביצוע נסובה על חיוב תשלום כספי, נדרשת תשתית ראייתית ממשית שתתמוך בטענה כי מימוש פסק הדין יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, שכן ההנחה היא שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור (ע"א 3388/22 המועצה המקומית אעבלין נ' מוסדות מר אליאס אעבלין ע.ר., פסקה 4 (30.5.2022)). הנטייה שלא להיעתר לבקשות אלו אלא במקרים חריגים נכונה ביתר שאת כאשר מבוקש עיכוב ביצוע תשלום של הוצאות משפט (ראו ע"א 8867/17 דוד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 11 (22.2.2018); ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 6 (23.8.2009)). נוכח האמור, ומשהמבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד שמתעורר בעניינה, איני רואה מקום להורות על עיכוב ביצוע תשלומן של הוצאות המשפט.

9.כאמור, אף בסוגיית שינוי שמה של החברה דעתי היא כי אין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין קמא, וזאת משני טעמים מרכזיים.

ראשית, כפי שטענה המשיבה בתשובתה, והדברים גובו היטב בנספח 4 לתשובה, רשם החברות שינה את שמה של המבקשת ל"קבוצת א.י.נ התחדשות עירונית בע"מ" ביום 28.9.2023, קרי בסמוך לאחר הגשת הבקשה דנן. משאלו הם פני הדברים, הרי שמדובר ב"מעשה עשוי", כך שהסעד המבוקש הוא בגדר השבת המצב לקדמותו ואין להורות על נתינתו במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע (ראו והשוו: ע"א 5106/20 ארביב נ' אופיר, פסקה 13 (14.9.2020) (להלן: עניין ארביב)).

שנית, מעצם מהותה של בקשה לסעד זמני מתחייב כי היא תוגש ללא שיהוי, וכאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, יש להגישה זמן קצר לאחר שניתן. כפי שנקבע לא אחת, די בהשתהותו של בעל דין בהגשת הבקשה כדי להוביל לדחייתה (ראו ע"א 7285/21 סיידה נ' זוהר ל.י חברה לבניין ויזמות בע"מ, פסקה 14 (25.4.2022)). הבקשה שלפניי הוגשה בחלוף כשלושה חודשים מיום מתן פסק הדין קמא. מדובר אפוא בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר, אשר עשוי ללמד כי המבקשת השלימה עם המצב הקיים וכי היא אינה סבורה שייגרם לה נזק כבד כתוצאה ממימוש פסק הדין בעת הזו, לא כל שכן נזק שעומד באמות המידה האמורות למתן עיכוב ביצוע פסק דין (ראו והשוו: עניין ארביב, שם).

10.לבסוף, לא ניתן להתעלם מההתנהלות הדיונית שמיוחסת למבקשת, שבעקבותיה אף הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (ראו לעניין זה את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.9.2023). כמו כן, במסגרת ההליך דנן, התבקשתי להורות על המצאת הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין למשיבה (ראו לעניין זה את החלטתי מיום 28.9.2023). מצופה אפוא מהמבקשת להקפיד מעתה על ההתנהלות הדיונית המצופה והמתבקשת מבעל דין בהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

11.סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.