פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6280/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
שרית טישלר
נ ג ד
המשיבים:
1. יוסי חטיאל
2. טלי פולק
3. איילת כהן ,עו"ד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 18.08.2014 בתיק
עא
023160-06-14
בשם המבקשת:
עו"ד חיים אייזנקוט
החלטה
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 23160-06-14, כב' השופט ע' עיילבוני ), שלא לעכב ביצוע פסק דין. במקביל, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבר"ע.
1.
המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה כספית על סך של כמיליון ש"ח כנגד המשיבים, המבוססת על הסכם לרכישת מגרש בכפר תבור ובניית שני בתים בשטחו – עבור המבקשת ועבור משיב 1 – על ידי האחרון העוסק ביזמות בניין. על פי הנטען, זכויות המבקשת במגרש נושלו שלא כדין ובמרמה על ידי המשיבים. בפסק דינו, דחה בית משפט השלום את תביעת המבקשת במלואה, וחייבה בהוצאות משפט בסכום של 65,000 ש"ח.
על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בו. בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, ואולם נקבע כי ככל שהמבקשת תשלם למשיבים סך של 20,000 ש"ח ממועד מתן ההחלטה, יתרת החיוב הכספי תופקד בקופת בית המשפט עד ליום 30.9.2014, אלא אם הערעור יוכרע קודם לכן. ככל שלא ישולם הסך האמור במועד – לא יעוכב פסק הדין. להשלמת התמונה יצוין כי סכום זה לא שולם במועד. כמו כן, הדיון בערעור קבוע לחודש ינואר 2015. מכאן הבקשה הנידונה.
2.
כלל מושרש הוא, כי על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין לשכנע את בית המשפט בשני אלה: כי סיכויי ערעורו טובים המה, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו, כך שאי עיכוב פסק הדין יסב לו נזק שאינו בר תיקון או יקים קושי ממשי להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל, ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל
(4.6.2013); ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ
(1.11.2012)). מקום שבו מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, קיימת נטייה ברורה שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים, וזאת משום שהנחת המוצא היא כי כספים ששולמו ניתנים ככלל להשבה (ראו, למשל, ע"א 2388/13 סולטן נ' פקיד שומה ירושלים
(2.7.2013); ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין
(3.6.2013)). על אחת כמה וכמה אמורים הדברים משעה שהחוב הפסוק הוא בגין הוצאות (ראו, למשל, בע"מ 8811/12 פלונית נ' פלונית (18.12.2012), בפסקה 6).
3.
עיקר הבקשה דנא נוגע למאזן הנוחות, והוא נסוב סביב הטענה כי אי עיכוב הביצוע יביא את המבקשת לקריסה כלכלית ויסב לה נזק בלתי הפיך. הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של המערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, יש מקרים שבהם יש לשקול את האפשרות כי אי העיכוב יביא להתמוטטות כלכלית, ולהורות על עיכוב ביצוע, וזאת בכפוף לשלושה תנאים מצטברים: ראשית, על המבקש להניח, באמצעות תצהיר, תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם; שנית, עליו לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל; ושלישית, יש להתחשב גם בפגיעה האפשרית העלולה להיגרם לזוכה מן העיכוב (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997)).
אמנם, המבקשת הציגה בסיס מסוים למצבה הכלכלי הקשה, אך לא פירטה פירוט מלא. יתר על כן, התנאי בדבר סיכויי הערעור לא הוכח די צרכו. מבלי לטעת מסמרות, לא שוכנעתי שסיכויי הערעור גבוהים במידה הנדרשת, כדי להצדיק את החריג בדבר מתן עיכוב תשלום הוצאות משפט. על פני הדברים, החיוב בהוצאות על ידי בית משפט השלום מבוסס על התמשכות ההליכים ועל קביעות עובדתיות. התייחסותה של המבקשת לסיכויי הערעור אף היא חסרה. יש להוסיף, כי החיוב בהוצאות הופחת לנוכח מצבה הכלכלי של המבקשת. הקלה נוספת הייתה בדמות החלטת בית המשפט המחוזי המאפשרת פיצול של החוב הפסוק כך שרובו יעוכב, בתנאי שחלק ממנו יופקד בתוך שבוע. כאמור, המבקשת לא שילמה את החלק האמור.
סיכומו של דבר, בשים לב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, ואף אם שיעור ההוצאות גבוה יחסית, לא נראה כי מדובר במקרה המצדיק התערבותה של ערכאה זו כערכאת הערעור. אוסיף את המוכר, כי בהכרעה זמנית מעין זו מוקנה שיקול דעת רחב לערכאה המבררת. בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
4.
הבקשה נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בתשרי התשע"ה (6.10.2014).
ש ו פ ט