ע"א 3798/15 סוהיל חיסן נ. זאהי בראנסה

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 24601-06-14, כב' השופט י' בן-חמו ), עד להכרעה בערעור. במסגרת פסק הדין

התקבלה תביעת המשיבים והמבקש חויב לשלם להם פיצוי מוסכם מופחת בסך של 150,000 ש"ח עקב הפרת הסכם מכר על ידו וכן 10,000 ש"ח בגין הוצאות (להלן: פסק הדין ).

1.

בין הצדדים נחתם הסכם למכירת דירה, תמורת סך של 2,850,000 ש"ח (להלן: הסכם המכר ). הצדדים הגישו תביעות הדדיות (בערכאות שונות): המבקש הגיש תביעה לביטול ההסכם המכר ולפיצוי מוסכם (ופיצוי בגין נזקים נוספים) בגין הפרתו; ואילו המשיבים הגישו תביעה לאכיפת הסכם המכר ולפיצוי מוסכם בגין הפרתו. בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין חלקי, בעקבותיהם הושלם הסכם המכר – המבקש קיבל את מלוא התמורה והמשיבים קיבלו לידיהם את החזקה בדירה. פסק הדין המשלים, נשוא בקשה זו, עניינו התביעה ההדדית לפיצויים.

בפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש הוא שהפר את הסכם המכר, בכך שלא סילק את המשכנתא מתוך הסכום הראשוני (בסך של 850,000 ש"ח) שהעבירו המשיבים לידיו. אמנם, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי סעיף 4 להסכם סובל הן את פרשנות המבקש והן את פרשנות המשיבים לעניין הכספים מהם שומה היה על המבקש לסלק את המשכנתא. ואולם, נקבע כי מאחר והמבקש יוצג על ידי עורך דין שערך את הסכם המכר, יש לקבל את פרשנות המשיבים בהתאם לכלל "פרשנות כנגד המנסח". עוד נקבע כי המבקש גרם בהתנהלותו לעיכובים שונים שגרמו לעיכוב בתשלום יתרת התמורה על ידי המשיבים. לעניין גובה הפיצוי המוסכם, נקבע כי אין להעמידו על סכום של 300,000 ₪ כמוסכם בהסכם המכר, אלא על מחצית מסכום זה. כך לנוכח ההסכמות בין הצדדים בדבר השלמת העסקה ביניהם. עוד נפסק לחובת המבקש תשלום הוצאות בסך של 10,000 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שבפניי.

2.

כלל ידוע הוא, כי הזוכה בפסק דינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו וכי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הפסיקה התוותה שני תנאים מצטברים שעל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח: סיכויי ערעורו טובים, ומאזן נוחות הנוטה בבירור לטובתו – כך שאי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לו נזק שאינו בר-תיקון או יקים קושי ממשי להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל. כך בכלל, וכך ביתר שאת כאשר מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי.

במקרה כזה, על המבקש להראות בתצהיר שאם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו (ראו, למשל, רע"א 6280/14 שרית טישלר נ' יוסי חטיאל , בפסקה 2 להחלטה והאסמכתאות שם (6.10.2014)). כאשר מדובר על פסק דין המטיל חיוב כספי, קיימת נטייה ברורה שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים. הטעם לכך הוא ההנחה כי ככלל, כספים ששולמו ניתנים להשבה (ראו, למשל, ע"א 2388/13 סולטן נ' פקיד שומה ירושלים

(2.7.2013); ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין

(3.6.2013)).

3.

ומכאן לענייננו. באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, איני סבור כי הם גבוהים דיים לצורך המסגרת הדיונית הנוכחית – של עיכוב ביצוע פסק דין כספי. על פני הדברים, נראה כי השאלה מי ערך וניסח את ההסכם אינה הנימוק היחיד על בסיסו הגיע בית המשפט קמא למסקנה בדבר הפרשנות הראויה של סעיף 4 להסכם המכר. עוד יש לזכור כי הצדדים ויתרו על חקירות על תצהיריהם בהליך קמא.

כך או אחרת, מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. המבקש טוען כי למשיבים לא ייגרם כל נזק מהעיכוב, בעוד שדחיית בקשתו תסב לו נזקים חמורים שאינם ברי תקנה, לרבות הטלת עיקולים על נכסיו. המבקש לא הסביר או הוכיח מדוע וכיצד היעתרות לבקשה תביא למצב שלא ניתן יהיה להחזיר לקדמותו. בין היתר, לא נטען דבר אודות מצבם הכלכלי של המשיבים, ובפרט לא נטען כי לא ניתן יהיה להיפרע מהם אם יתקבל הערעור. מנגד, טוען המבקש כי הוא "אדם יציב כלכלית, אין לו חובות בכלל ורשום כבעלים לעוד נכסי יוקרה", ואם כך הוא – ספק אם תשלום הפיצויים וההוצאות שנפסקו לחובתו ימיט עליו נזקים כבדים אותם הוא צופה. יוזכר שוב, וזהו עיקר, כי הזוכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו. המבקש לא הוכיח את התנאים הנדרשים לעיכוב ביצוע פסק דין, וביתר שאת משעה שמדובר בחיוב כספי – לרבות פסיקת הוצאות.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.