ע"א 3159/15 פלוני נ. פלוני

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תא"ק 22605-10-11, כב' השופט י' אטדגי ) – לפיו חויב המבקש בתשלום סכומי כסף שונים למשיבה – עד להכרעה בערעור שהוגש עליו.

1.

המבקש והמשיבה הם אח ואחות. המשיבה מתגוררת מזה שנים רבות בדיור מוגן בעיר טורונטו בקנדה, ובמשך תקופה ארוכה המבקש ניהל את ענייניה הכספיים בארץ. בתביעתה טענה המשיבה כי המבקש גנב ממנה כספים. בית המשפט המחוזי דחה חלק מרכיבי התביעה, ואולם קיבל אותה ביחס לשתי סוגיות: ראשית, נקבע כי המבקש חייב למשיבה סכום של 115,000 ש"ח בגין חלקה של המשיבה בדמי הירושה של הוריהם. שנית, נקבע כי המבקש חייב למשיבה סכום של כ-20,000 ש"ח נוספים. על קביעות אלה הגיש המבקש ערעור, ולצידו את הבקשה דנא.

לטענת המבקש, בית המשפט קמא התעלם מראיות ומסמכים שונים ובכללם הודאת המשיבה בקבלת הכספים, ולכן סיכוייו לזכות בערעור טובים. עוד נטען כי עקב מצבה הרפואי-נפשי של המשיבה, וכן מצבה הכספי בהיותה נתמכת על ידי מוסד שלטוני בקנדה – קיים חשש גדול כי לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור אם יתקבל הערעור.

2.

כידוע, בעל דין שזכה במשפטו זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בעצם הגשת ערעור כדי לשלול זאת (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בבואו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כחריג לכלל זה, בוחן בית המשפט שני אלה: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, לרבות בדיקת הטענה שלפיה אם לא יעוכב הביצוע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, ייתקל המבקש בקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 3344/15 ד"ר אלי אשכנזי נ' מיכאל גלי , וההפניות שם (15.6.2015)). כך בכלל, וכך ביתר שאת כאשר מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי. במקרה זה, על המבקש להניח תשתית ראייתית המעידה כי אם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו, למשל, ע"א 3798/15 סוהיל חיסן נ' זאהי בראנסה (10.6.2015)).

ומכאן לענייננו. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, דומה כי על פני הדברים הם אינם גבוהים במיוחד באופן המצדיק היעתרות לבקשה. עולה כי ערעורו של המבקש מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. הלכה ידועה היא כי בממצאים מעין אלה לא נוטה ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים. גם לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אף המסמכים שצירף המבקש לבקשה, כגון תצהירי המשיבה בהליך קמא (נספחים א, א1), דווקא מצביעים כי יש לה נכסים וכי היא אינה מצויה במצוקה כלכלית. הטענות בדבר מצבה הרפואי-נפשי של המשיבה – אפילו היו נכונות ומבלי לקבוע זאת – אינן רלוונטיות בנסיבות העניין. זולת טענות בעלמא, איפוא, לא עלה בידי המבקש להוכיח כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה אם יתקבל ערעורו.

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.