בע"מ 8811/12 פלוני נ. פלוני

מונחת לפני בקשת לעיון חוזר בהחלטה שניתנה על ידי ביום 18.12.2012, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעכב ביצועו של פסק דין שניתן נגדן בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתמ"ש 51033/97 (כב' השופט נ' שילה ), ככל שהמדובר בהוצאות שונות שהוצאו על ידי המשיבה בהליך.

את בקשתן לעיון חוזר השתיתו המבקשות על כך שבית משפט זה לא נתן דעתו לסוגיית עיכובם של הליכי הוצאה לפועל הננקטים על ידי המשיבה לצורך גביית הסכומים שנפסקו בפסק הדין. לטענתן, משלא הוחלו הוראות עיכוב הביצוע על ההליכים המתנהלים נגד המבקשות בלשכות ההוצאה לפועל, הרי שמדובר בהחלטה מרוקנת מתוכן.

דין הבקשה להידחות. ככלל, מסופקני אם ניתן לקיים "עיון חוזר" על סוגי החלטות כגון זו שניתנה בהליך בקשת רשות הערעור. למעלה מן הצורך ולנוכח טענות המבקשות, לא מצאתי להיעתר לבקשה אף לגופו של עניין.

כזכור, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי " עיכוב ביצוע חלקי זה לא יחול על הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו וסכום זה רשאי בא כח המשיבה להעביר למשיבה". מכאן עולה כי רק נושא ההוצאות ושכר הטרחה הוצא לגמרי מגדרי עיכוב הביצוע. ואולם, ניתן לחלק את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שאושרה על ידי ערכאת הערעור, לשלוש קבוצות. הראשונה, עיכוב מימוש דירות מגורי המבקשות, שעוכבו באופן מלא ומפורש. השנייה, החזקה בנאמנות של כספים שנתקבלו ונגבו לצורך תשלום פסק הדין – עיכוב חלקי. השלישית, תשלום מיידי של הוצאות המשפט – דהיינו שלא עוכבו.

באשר לקבוצה הראשונה, המבקשות השיגו את מבוקשן, באשר לא ניתן לגשת לדירות מגוריהן בשום אופן לעת עתה. באשר לשלישית, כפי שנקבע, לא נראה שנפלה טעות בהוצאת רכיב זה של הפסק מגדרי עיכוב הביצוע. נותרה הקבוצה השניה.

חלק זה של ההחלטה משקף הפעלת שיקול דעת שהופעל על ידי הערכאה המוסמכת, תוך איזון אינטרסים בין שני הצדדים. למעשה מדובר במעין פשרה. כפי שנקבע "יעוכבו הליכי מימוש דירות המבקשות ואף כל סכום שייגבה מרכוש אחר של המבקשות, יופקד בחשבון נאמנות בידי ב"כ המשיבה עד למתן הכרעה בערעור". משמע, כי המבקשות חייבות לקיים את פסק הדין בהיבט הזה, אך מצד שני, הכסף לא יועבר לצד שכנגד אלא יוחזק בנאמנות. עולה שהמבקשות באות בטרוניה כי המשיבה פועלת בהוצאה לפועל כדי לממש את חובן. כמובן, היה נוח יותר למבקשות לו היה בית המשפט מעכב את התשלום בהיבט הזה של פסק הדין כפי שעשה ביחס לאפשרות למימוש הדירות. ברם, שני צדדים לבקשה זו. האינטרסים של שניהם באים לידי ביטוי בהכרעה השיפוטית, באופן שהכסף יהא שמור בשלב זה בנאמנות, על כל המשתמע מכך. כפי שצוין בהחלטה הקודמת, היקף הביקורת צר בשל אופי ההליך.

סיכומו של דבר, בהתחשב במסגרת הדיונית של הביקורת השיפוטית כלפי החלטת עיכוב הביצוע, אין לומר שנפלה כל טעות בהחלטת ערכאות קמא, ובהתאם בהכרעה בבקשת רשות הערעור המקורית.

הבקשה נדחית.