בע"מ 6843/12 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.9.2012 ברמ"ש 50479-07-12 (כב' השופט מ' י' הכהן ) אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 28973-07-12 מיום 22.7.2012.

2.

ביום 6.11.2011 ניתן נגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה בתביעת המשיבה ובִתה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' מרכוס ). על אף שפסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, ציין בית המשפט כי הוא "רשאי לקבוע את סכום המזונות על פי שיקול דעתו, ולאו דווקא על פי המפורט בכתב התביעה", וכך אכן עשה.

במהלך דיון שהתקיים ביום 10.6.2012 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' שמאי-כתב ) עתר המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמכים בתביעת המזונות נמסרו לאמו של המבקש, ומשלא הוכח שהלה מתגורר עם אמו "אזי אין מנוס מלקבוע כי כתבי בי-דין בתביעות לא נמסרו כדין... לאור זאת אני נעתרת לבקשה לביטול פסקי הדין. לאור גילה של הילדה והחומר שבפניי וכן לאור הדיון היום לרבות שעות עבודתו של הנתבע, גילו וכושרו הגופני סכום המזונות שנפסק בפסק הדין לרבות כל יתר ההחלטות בפסק הדין לעניין הצמדות, קצבת האם והוצאות חריגות, יחשבו כמזונות זמניים..." (להלן: "ההחלטה השניה").

על יסוד האמור בהחלטה השניה, הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו המשיבה בעקבות פסק הדין הראשון. לטענתו, משבוטל פסק הדין, לא ניתן לגבות את המזונות שנפסקו במסגרתו. ביום 11.7.2012 דחה כב' ראש ההוצאה לפועל את הבקשה. צוין כי חיוביו של פסק הדין שבוטל נותרו על כנם כמזונות זמניים, ומשכך יש לדחות על הסף את בקשת המבקש.

המבקש הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות על הסף את בקשתו לסגירת התיק בטענת פרעתי, וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ביום 22.7.2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (כב' השופטת א' שמאי-כתב ). נקבע כי נוכח העובדה שסכום המזונות הזמניים זהה לסכום של פסק הדין שבוטל, וכך גם כל התנאים הנלווים, אין מקום לעכב את הליכי ההוצאה לפועל (להלן: "ההחלטה שלא לעכב ביצוע").

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לעכב ביצוע נדחתה ביום 9.9.2012. נקבע כי סיכוייו של הערעור אינם גבוהים, וכי מתבקש עיכובו של סעד כספי, אשר בדרך כלל יתבצע עם מתן פסק הדין. מכאן הבקשה שלפני.

3.

בבקשתו יוצא המבקש נגד החלטת רשם ההוצאה לפועל אשר לא הפסיק את הליכי הגבייה בתיק, על אף פסק הדין המקורי בוטל. לשיטת המבקש, החלטת בית משפט קמא חלה מיום ביטול פסק הדין הראשון ואילך, ועל כן אין לחייבו בתשלום המזונות ה"זמניים" ממועד ממתן פסק דינו של כב' השופט מרכוס בפסק הדין הראשון. המבקש, שאינו מיוצג, לא העלה טענות ביחס למאזן הנוחות, ואולם החלטות קודמות שניתנו בעניין בקשותיו לפטור מאגרה ומערבון מגלות כי על פני הדברים מצבו הכלכלי אינו טוב (וראו החלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 18.11.2012).

4.

בטרם אדרש לבקשת רשות הערעור גופה יש לציין כי נמצאים אנו במסלול דיוני של ערעור בגלגול שלישי, ואף ייתכן לראותו כערעור בגלגול רביעי. הורתו של ההליך בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, ולאחר שני הליכים ערעוריים מוצא הוא מקומו בכתלי בית משפט זה. לאחרונה אמנם הבעתי עמדתי שעל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצועו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום לא תחולנה אמות המידה שנקבעו בהלכת "חניון חיפה" (וראו בע"מ 8811/12 פלונית נ' פלונית (18.12.2012)). ואולם בענייננו, אין כל חולק כי המקרה המובא להכרעה נדון ונדחה על ידי שתי ערכאות ערעוריות. יש בכך כדי להגביה את המשוכה שעל המבקש לצלוח.

במוקד בקשת רשות הערעור מונחת השאלה כלום יש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקש בתיק המזונות, שעה שפסק הדין על בסיסם נפתחו הליכי ההוצאה לפועל בוטל, ונקבע כי המזונות שנפסקו יחולו כמזונות זמניים. במובן זה, שאלות סיכויי הערעור ומאזן הנוחות תיבחנָּה כפי שהן מתעוררת בהליך הערעורי שהוגש לבית משפט השלום בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל.

באשר לסיכויי הערעור, אינני סבור כי גבוהים הם במידה המצדיקה היעתרות לקבלת הבקשה. זאת במיוחד נוכח מאזן הנוחות, כפי שיובהר להלן. המבקש ממקד את עיקר טיעונו בשאלת קיומו או היעדרו של פסק דין ולא במהותו של החיוב. נדמה כי מיקוד זה לבדו עלול להחטיא את המטרה. לבית המשפט לענייני משפחה קיימת הסמכות לפסיקת מזונות זמניים במעמד צד אחד. כפי שכבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, המדובר ב"מעין עזרה ראשונה עד לבירור התביעה" (וראו בג"ץ 10523/09 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (28.1.2010); ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן , פ"ד לח (4) 105). יצוין – ברובד הפרטני של המקרה – כי המבקש לא התנגד לקביעת המזונות כמזונות זמניים במועד ההחלטה, ומהחומר לא עולה כי ערער הוא על ההחלטה השניה שהפכה את תשלום מזונות הקבע למזונות זמניים.

באשר למאזן הנוחות, כאמור לא טען המבקש ישירות ביחס לסוגיה. ואולם, הלכה היא כי שעה שמדובר בסעד כספי, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע. זאת, נוכח העובדה שעל פי רוב, ניתן יהא להיטיב את נזקיו של המערער ככל שיתקבל ערעורו. הדברים מתחדדים שעה שנדמה שהמבקש אינו חולק על עצם חובו לתשלום מזונות, כי אם ממקד את ערעורו בשאלה הדיונית. צא ולמד, שהבחינה המשולבת של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מטה את הכף נגד מתן רשות ערעור.

5.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.