ע"א 6458/21פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.9.2021 (השופט א' דראל ), ב-ת"א 39551-10-14, בגדרו נפסק כי על המבקש לפצות את המשיבה 1 בפיצוי כספי בגובה 1,398,456 ש"ח (בהתאם לסכום המפורט בפסיקתא אשר נחתמה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.10.2021).

העובדות הצריכות לעניין

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומטענות הצדדים, המשיבה 1 פנתה

למבקש, רופא מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית, לצורך קבלת טיפול רפואי. בפגישתם, המבקש המליץ על הזרקת סטרואידים בדרך ייחודית אשר רק הוא מבצעה (להלן: הטיפול ), והמשיבה 1 פעלה לפי המלצתו ועברה את הטיפול. הטיפול הוביל להחמרה ניכרת במצבה הרפואי, והיא החלה לסבול מכאבים עזים, חולשה בפלג הגוף התחתון, ובעיות רפואיות נוספות.

2.

בתביעתה, המשיבה 1 טענה כי המבקש הזריק לה חומר מסוג "מטיל כחול" או "מתילן בלו" (להלן: מתילן בלו ), אשר הזרקתו לחוט השדרה, כפי שביצע המבקש, אסורה. עוד נטען, כי טרם הטיפול המבקש הציג למשיבה 1 מצג לפיו סיכויי הצלחת הטיפול הם 70%, ואילו במקרה של אי הצלחה, יישמר המצב הקיים.

3.

מנגד, המבקש טען שלא הזריק לגופה של משיבה 1 מתילן בלו, ולחלופין, כי אין קשר סיבתי בין הטיפול למצבה, וכי ההחמרה במצבה נגרמה ממחלתה הבסיסית וכתוצאה מניתוחים שעברה. עוד חלק המבקש על טענות המשיבה 1 כי לא מסר לה את המידע הנדרש על אודות הסיכונים הכרוכים בביצוע הטיפול.

4.

תביעת המשיבה 1 הוגשה גם נגד משיבה 2, המרכז הרפואי בו ביצע המבקש את הטיפול מושא ההליך, ומשיבות 3 ו-5, חברות ביטוח. המבקש הגיש הודעות לצדדים שלישיים נגד משיבה 2, משיבות 5-4, ומשיבה 3. התביעה אשר המשיבה 1 הגישה נגד המשיבה 3 נמחקה, אולם היא נותרה צד שלישי להליך.

5.

משיבה 2 חלקה על אחריותה כלפי משיבה 1, וטענה כי מדובר בפרוצדורה שהמבקש ביצע באופן פרטי. משיבה 2 אף הגישה הודעה לצד שלישי נגד המבקש, וטענה כי הוא חב לשפות אותה בגין כל סכום אשר תחוב. המבטחים השונים – משיבים 5-3, טענו כי אחריות המבקש כלפי משיבה 1 אינה מכוסה בפוליסות הביטוח הרלבנטיות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט קבע כי המבקש התרשל בכך שהזריק למשיבה 1 חומר נוירו-טוקסאלי מסוג מתילן בלו, האסור בהזרקה. עוד פסק, כי קיים קשר סיבתי בין ההיבט האורו-גניקולוגי של הפגיעה במשיבה 1, להתרשלות המבקש. עם זאת, נקבע כי אין לייחס לטיפול בעיות רפואיות אחרות של המשיבה 1, הנוגעות לתחלואת עמוד השדרה. בית המשפט קבע בנוסף, כי המבקש מסר למשיבה 1 מידע מטעה על אודות סיכוני ההזרקה, וכי הוכח קשר סיבתי בין הסכמתה לביצוע ההליך הרפואי, לבין אי מסירת המידע.

7.

באשר לטענות המופנות כלפי משיבה 2 – נקבע כי משיבה 2 לא התרשלה, וכי ככל שנפלו פגמים בדרך התנהלותה, אין קשר בינם לבין הנזק מושא התביעה, ולכן נדחתה התביעה נגדה. לעניין המחלוקת באשר לכיסוי הביטוחי – צוין כי המבקש הציג למשיבה 2, כנדרש, אישור ביטוחי, אך המבטח אצלו נרכש הכיסוי הביטוחי אינו פעיל, ועובר לכניסת הביטוח לתוקף, פרסם המפקח על הביטוח אזהרה מפני רכישת פוליסות ביטוח אצל מבטח זה.

בית המשפט דחה את הודעת המבקש לצד שלישי שהוגשה כלפי משיבה 4 תוך קבלת טענתה להיעדר כיסוי. הודגש, כי המבקש רכש כיסוי ביטוחי מוגבל לאחר שנעזר בעורך דין, תוך שמובהר לו כי הוא אינו מכסה הליך של הזרקות לעמוד השדרה. אף ההודעה נגד צד שלישי אשר הופנתה כלפי משיבה 5, נדחתה. נפסק, כי הגדרת המבוטח בפוליסה ברורה והיא אינה כוללת רופאים עצמאיים המשתמשים במתקני משיבה 2 לביצוע פרוצדורות שונות. גם ביחס למשיבה 3 – הכריע בית המשפט כי האירוע מושא התביעה אינו מכוסה בפוליסה, מאחר שלא נמסרה הודעה למשיבה 3 ולא הוגשה תביעה בתוך תקופת הביטוח.

8.

לנוכח כל זאת, בית המשפט המחוזי פסק כי על המבקש לשלם למשיבה 1 פיצוי כספי בסך של 1,094,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות, אבדן תנאים סוציאליים, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות אחרות, התאמות דיור ונזק לא ממוני. בנוסף, המבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בגובה של 23.4% מהסכום שנפסק ובהשבת הוצאות המשפט שפורטו בסיכומי המשיבה 1 עבור תשלום אגרת בית משפט, חוות דעת מסוימות ועדויות מומחים, הקלטה ותמלול ישיבות והוצאות נוספות. סך הכול, כנטען בבקשה, על המבקש לשלם למשיבה 1 פיצויים בסכום של כ-1.4 מיליון ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

9.

המבקש ערער על פסק הדין, ובד בבד, הגיש את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. במסגרת הבקשה, התבקש בית המשפט להורות כי לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל נגדו עד לאחר 30 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה.

10.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על עדות בעל פה מפי השמועה – "מעין שיחת מסדרון", כלשונו. נטען כי עדות זו עומדת בסתירה לתיעוד הרפואי אשר נרשם בידי המבקש בזמן אמת, ואף בניגוד לצילום ההליך הרפואי המוכיח כי לא התבצעה הזרקה של מתילן בלו במסגרת הטיפול.

ביחס לחבותן של משיבות 5-3, נטען כי גם בעניין זה בית המשפט המחוזי שגה, כאשר המבקש מיקד את טענותיו בקביעות בית המשפט המחוזי לעניין חבותה של משיבה 3, וטען כי המועד למסירת הודעה למשיבה 3 בדבר האירוע הוארך לשנת 2024, ואילו בית המשפט קמא לא דן בכך בפסק דינו. בנוסף, נטען כי בית המשפט שגה כאשר לא ביצע ניכוי רעיוני בגין תגמולי ביטוח לאומי מן הפיצוי המגיע למשיבה 1.

אשר למאזן הנוחות, המבקש טען כי מצבה הכלכלי של המשיבה 1 רעוע, וכי על בסיס עדותה בבית המשפט המחוזי שכרה הוא 5,100 ש"ח ברוטו לחודש, על כן, אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב הוא ייקלע למצב בלתי הפיך, ואילו עיכוב ביצוע פסק הדין לא יפגע ברווחת המשיבה 1. עוד טען, כי תוצאת פסק הדין קשה ובלתי אפשרית, וכי הוא, רופא מוכר ובעל שם, מוצא עצמו מחויב באופן אישי לשלם סכום "אסטרונומי" שאין ידו משגת, וכי אין ביכולתו לעמוד בתשלום הסכום שנפסק.

11.

מנגד, המשיבה 1 טענה כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר בשל ביסוס פסק הדין על קביעות מהימנות בדבר גרסת המבקש, ועל העדויות אשר נשמעו לפניו והתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים.

12.

אשר למאזן הנוחות, המשיבה 1 גורסת כי טענות המבקש לגבי הקושי להיפרע ממנה הן כלליות, מטעות, ואינן נתמכות במציאות כהווייתה; כי המבקש לא העמיד תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענותיו, ואף ייחס לה דברים שלא אמרה; וכי היא אינה מפרנסת יחידה, ובן זוגה הוא רופא מומחה המשתכר משכורת חודשית גבוהה ביותר.

13.

לחלופין, המשיבה 1 ביקשה מחמת הזהירות כי היה ובית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, אזי יעוכב רק חלק קטן בלבד מהסכום אשר נפסק בפסק הדין, וזאת לצד חיוב המבקש בהפקדת מלוא הסכום המעוכב בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. כמו כן, הפנתה לכך שהבקשה הוגשה ללא תצהיר, וטענה כי בשל זאת יש לדחותה על הסף.

14.

בסמוך לאחר הגשת תגובת המשיבה 1 לבקשה, הגיש המבקש "בקשה להגשת תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע". לבקשה זו צורפו עשרות עמודי נספחים, ובין היתר, צורפו לה תצהירו של המבקש, הסכם רכישת דירה, וחוזה משכנתא.

15.

משיבות 2 ו-3 הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, ויתר המשיבות לא הגיבו לבקשה.

דיון והכרעה

16.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

17.

הלכה היא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור לכשעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (עע"מ 3068/17 עיריית תל אביב-יפו נ' מיכקשווילי , פסקה 12 (26.9.2017); ע"א 3783/18

קאץ נ' יעקב סדן אחזקות והשקעות בע"מ , פסקה 15 (12.7.2018)).

18.

וכפי שנקבע: "כלל זה חל ביתר-שאת כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי..." (ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 13 (16.1.2014). נקודת מוצא זו, מעוגנת אף בתקנה 145 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), הקובעת כי: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים . "

19.

על המבקש לחרוג מכלל זה, לשכנע בדבר התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; השני – כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וההיפך (ע"א 7037/20 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' רשות שדות התעופה , פסקה 6 (28.10.2020); ע"א 9263/20 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (20.1.2021)).

20.

על רקע דברים אלו, אפנה לבחון את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בנסיבות דנן.

21.

סיכויי הערעור – אכן, דומה כי קביעות בית המשפט המחוזי בדבר התרשלות המבקש נסמכות במידה ניכרת על העדויות אשר נשמעו בפניו, והתרשמותו הבלתי אמצעית מהן. בהיבט זה, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. עם זאת, בערעור נכללות גם טענות באשר לסכום הפיצויים אשר נפסקו לטובת המשיבה 1 וחבותן הביטוחית של משיבות 5-3, אשר קיים קושי לאמוד בשלב זה את סיכוייהן. לנוכח זאת, אני סבור כי על ההכרעה בבקשה זו להתקבל על בסיס מאזן הנוחות.

22.

מאזן הנוחות

– תחילה, אבחן את טענת המערער ביחס לפגיעה הכלכלית אשר תיגרם לו ככל שביצוע פסק הדין לא יעוכב. הכלל הבסיסי הוא, כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע (רע"א 6280/14

טישלר נ' חטיאל , פסקה 3 (06.10.2014)(להלן: עניין טישלר ). החריג לכלל הוא כאשר בהעדר עיכוב ביצוע, קיימת סכנה להתמוטטות כלכלית של המערער. לצורך כך, על המערער להראות כי הסכום אשר נפסק לחובתו יגרום לפגיעה אנושה במצבו הכלכלי, וכי היה ויתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

23.

בהקשר זה נקבע, כי על המערער להניח, באמצעות תצהיר, תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם. בצד זאת, על המערער להראות כי לערעורו סיכויים טובים להתקבל (עניין טישלר , פסקה 3;

רע"א 2746/15 שם טוב נ' דוברובינסקי , פסקה 5 (17.5.2015); ע"א 8993/20 עיריית אשקלון נ' אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח ישראל בע"מ , פסקה 19 (10.2.2021)).

24.

בענייננו, המבקש אמנם טען כי אין ביכולתו לשלם את סכום פסק הדין, וכי הדבר יוביל לקריסתו הכלכלית, אך לא הציג תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענה זו. רק לבקשת המשיב להגשת תשובה לתגובת המשיבה צורף תצהיר התומך באמירה זו, ובו ציין כי הוא ומשפחתו מתגוררים בשכירות ואין להם נכסים אשר ניתן לממשם לצורך תשלום פסק הדין. לתצהיר צורף הסכם מכר לפיו המבקש ורעייתו רכשו במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" דירת מגורים בסכום של 1.6 מיליון ש"ח, ולצורך מימון רכישה זו, נטלו משכנתא בגובה של 1.3 מיליון ש"ח.

בנסיבות דנן, אין בתצהירו של המבקש וצרופותיו בכדי לסייע לטיעונו. המבקש הוא רופא ותיק, הנחשב מומחה מוכר ובעל שם בתחום הרדיולוגיה, המשמש כמנהל מחלקת MRI בבית חולים במרכז הארץ. המבקש נמנע מלפרוש לפני בית המשפט תמונה מספקת המגובה באסמכתאות על אודות מצבו הכלכלי, וגרסתו לפיה אין בבעלותו נכסים כלשהם מעלה תמיהות. על כן, ואף מבלי שנדרש להתייחס בשנית לשיקול סיכויי הערעור בהיבט זה, המבקש לא הראה אפוא טעם המצדיק סטייה מן הכלל לפיו מצבו הכלכלי אינו מהווה שיקול לצרכי בקשה זו.

25.

אל מול זאת, שיקול מרכזי במסגרת בחינת מאזן הנוחות הוא האם במקרה בו המערער יזכה בערעורו, יבצר ממנו לגבות בחזרה את כספו מן המשיבה 1 ) ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן , פסקה 7 (1.12.2005)). על המבקש הנטל להוכיח כי אם לא יעוכב פסק הדין, ובסופו של ההליך יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1581/17 אסולין נ' אביבי , פסקה 10 (24.7.2018); ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין , פסקה 19 (14.11.2016)).

כמו כן, כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע נסובה על חיוב תשלום כספי, נדרשת תשתית ראייתית ממשית כדי לתמוך בטענה כי מימוש פסק הדין יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, שכן ההנחה היא כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה המבקש בערעור (ע"א 3893/18 אינבנקום טכנולוגיות בע"מ נ' מפרק ריט טכנולוגיה בע"מ (בפירוק) וריט וויירלס בע"מ , פסקה 14 (2.6.2019)).

ככל שמדובר בעיכוב ביצוע פסק דין בו נפסק סכום גבוה, קיים חשש כי המשיב בערעור ישתמש בחלקו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבתו הסכום – חשש המתעצם במקרים בהם המשיב בערעור הוא אדם פרטי מן היישוב ) ע"א 6975/19 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני, פסקה 6 (26.1.2020)).

26.

מן הכלל אל הפרט – אני סבור כי שיקול מאזן הנוחות מצדיק את קבלת הבקשה בחלקה. עסקינן בחיוב כספי בהיקף משמעותי, המקים חשש לכאורי כי עשוי להתעורר קושי להשיבו, אם יידרש. בהקשר זה, המשיבה 1 הצהירה כי העבודה קשה לה מאוד מבחינה פיזית, אך היא "...עושה זאת כיוון שאנו זקוקים להכנסה וכן מכיוון שזה עוזר לי לשמור על שפיות" (סעיף 32 לתצהיר שצורף כנספח 2 לבקשה). תצהיר זה מדבר בעד עצמו, ואיני מוצא לנכון לקבל לצרכי בקשה זו את הפרשנות אשר המשיבה 1 מבקשת לייחס לו כעת.

כמו כן, אין בנתונים הכספיים הנוגעים להכנסת בן זוגה של משיבה 1, כדי לאיין את החשש כי ככל שהערעור יתקבל, היא תתקשה להשיב את מלוא סכום פסק הדין. מדובר בנתונים הנוגעים להכנסות בשנים ספציפיות (2020-2019), אשר חלקן התקבלו בידי חברה בע"מ, ואין בהם כדי לספק תמונת מצב מדויקת באשר למצבה הכלכלי.

27.

כפועל יוצא מן האמור, ובאיזון מכלול השיקולים, אני רואה לקבל את הבקשה בחלקה ולהורות על עיכוב ביצוע שיחול על סכום של 700,000 ש"ח בלבד מתוך סך הכספים שנפסקו לטובת המשיבה 1 בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

28.

טרם סיום , נדרש להתייחס לדרך הילוכו הדיונית של המבקש בגדרי הבקשה שלפניי. המבקש הגיש תחילה את הבקשה ללא תצהיר, ונימק - "לבקשה זו לא מצורף תצהיר באשר היא נסמכת על הראיות שהובאו בפני בית המשפט וטענות המבקש לפיהן בפסק הדין נפלו טעויות משפטיות המחייבות את ביטולו" (סעיף 42 לבקשה).

29.

אולם, המבקש הציב בליבת בקשתו את טענתו העובדתית כי אין בידיו את המשאבים הנדרשים על מנת לשלם את סכום פסק הדין. לאחר שמשיבה 1 עמדה על כשל זה בתגובתה, הגיש המבקש במהרה "בקשה להגשת תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע", וצירף לה תצהיר ומסמכים נוספים אשר נועדו לתמוך בטיעונו, תוך שטען, טענה שאיני מקבל, כי תצהירו צורף לאור "טענות חדשות" שהועלו בתגובת המשיבה 1.

30.

דרך הילוכו של המבקש בבקשתו להגשת תשובה לתגובה, אף היא, פגומה לכשעצמה. המבקש לא הסתפק בציון טעמי הבקשה, אלא שילב באופן נרחב בטיעונו, את התשובה עצמה. בכך, כפה למעשה על בית המשפט לעיין בתשובתו, וזאת בהעדר החלטה המתירה את הגשתה.

אציין, כי שקלתי האם ראוי בנסיבות העניין לאפשר למשיבה 1 להתייחס לטענות אשר הועלו על ידי המבקש בבקשתו האחרונה, אולם, משנחה דעתי כי אין בהן כדי לסייע למבקש, לא ראיתי לנכון להורות כך.

31.

להתנהלות כגון זו של המבקש, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות הדיונית המוטלת על בעלי הדין (וראו בסעיף 3(ב) לתקנות), ראוי כי יהיה מחיר

במישור פסיקת ההוצאות. התנהלות שכזו מעוררת קושי מיוחד, כאשר מי שנוקט בה מבקש כי בית המשפט יעניק לו סעד זמני (ראו ברע"א 3550/10 כהן נ' חודאי , פסקה 20 (2.6.2010)). עם זאת, ולא מבלי התלבטות, אך בשל הנסיבות הייחודיות שבפניי בהן המבקש ניצב בפני פסק דין המחייבו לשלם 1.4 מיליון ש"ח למשיבה 1, אני מותיר את ההכרעה באשר לפסיקת ההוצאות לשיקול דעתו של ההרכב שידון בערעור גופו.

סוף דבר

32.

הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.9.2021, בטל.

33.

הבקשה מתקבלת בחלקה – אני מורה על עיכוב ביצוע החל על סכום של 700,000 ש"ח בלבד מתוך סך הכספים שנפסקו לטובת המשיבה 1 בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

34.

כאמור, אני מותיר את ההכרעה באשר לפסיקת ההוצאות בגין בקשה זו לשיקול דעתו של ההרכב שידון בערעור גופו.