ע"א 7439/21 דיגיטל הגבורה ותאורה בע"מ נ. פלוני

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.9.2021 (השופטת ע' כהן ) בת"א 33690-07-15, בגדרו נפסק כי על המבקשות לשלם למשיב 1 פיצוי כספי בגובה 3,319,800 ש"ח.

הרקע העובדתי

2.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) השתתף בחתונה אשר נערכה באולם אירועים בבעלות המשיבה 3 (להלן: אווניו ), בה הופיע המשיב 5 (להלן: הזמר ). שירותי ההגברה להופעה סופקו על ידי המבקשת 1 (להלן: דיגיטל ).

במהלך ההופעה עלה המשיב לבמה, נפל ונחבל באופן קשה בראשו. לאחר אשפוזו והליך שיקום ממושך, נותר המשיב נכה והוא מתנייד באמצעות כיסא גלגלים.

3.

לנוכח זאת, המשיב הגיש תביעה נגד אווניו ודיגיטל והחברות המבטחות אותן (להלן: הנתבעות ), בטענה כי גרמו לתאונה ברשלנותן והפרו חובות שונות שבדין. הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי נגד הזמר וחברת ההפקות שבבעלותו – המשיבה 6.

4.

במסגרת ההליך נדונו מספר מחלוקות עובדתיות, ובהן האם המשיב התבקש על-ידי הזמר לעלות לבמה וכיצד אירעה התאונה – אם נתקל בכבל שהיה מונח על הבמה או במוניטור, וכן שאלות הנוגעות לאחריות הצדדים וגובה הנזק.

5.

אשר להתרחשות העובדתית במוקד התביעה, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לאחר שהזמר ביקש מהמשיב להביא לו משקה, המשיב עלה לבמה מכיוון החזית באמצעות מדרגה מאולתרת – ולא באמצעות המדרגות הקבועות בצידה – נתקל בכבל המונח על רצפת הבמה ונפל. עוד נקבע כי אמנם המשיב שתה אלכוהול במהלך האירוע, אך לא הוכח כי היה במצב של שכרות.

נקבע כי הנתבעות – המבקשות, אווניו והמבטחת שלה, נושאות באחריות לתאונה, מאחר שדיגיטל היתה אחראית להתקנת הכבלים והמוניטורים על גבי הבמה באופן מקצועי, ומכיוון שדיגיטל ואווניו, כמו גם הזמר, היו מודעות לאפשרות שנוכחים יעלו לבמה, אך לא נערכו לכך כראוי.

כמו כן, נקבע כי הזמר וחברת ההפקות נושאים אף הם באחריות לנזק שנגרם, היות שהזמר צפה את עליית המשיב לבמה משביקש ממנו משקה, והצורך להסדיר את אפשרות העלייה לבמה.

בשאלת חלוקת האחריות, נקבע כי המעורבים נושאים באחריות יחד ולחוד לנזק כדלקמן: אווניו והמבטחת שלה – 35%, דיגיטל והמבטחת שלה – 40%, והזמר וחברת ההפקות – 25%. כן נקבע אשם תורם של 30% למשיב, מאחר שעלה לבמה מחזיתה ולא ב"דרך המלך" באמצעות המדרגות.

6.

בשאלת תחשיב הנזק, בית המשפט המחוזי דן, בין היתר, בסוגיית קיצור תוחלת חיי המשיב כתוצאה מהתאונה. לאחר שדחה את עמדת מומחה בית המשפט, שסבר כי תוחלת חיי המשיב התקצרה ב-11 שנים, קבע כי קיצור תוחלת החיים במקרה דנן עומד על 5 שנים.

7.

סופו של דבר, לטובת המשיב נפסק פיצוי בסך כולל של 6,036,000 ש"ח. נקבע כי על המבקשות לשאת בתשלום של 55% מסכום הפיצוי – 3,319,800 ש"ח, וכי יתר הסכום ישולם על-ידי אווניו והחברה המבטחת אותה. כן נקבע כי על הנתבעות לפצות את המשיב 2 (להלן: המל"ל ) בגין הקצבאות ששילם למשיב. עוד נקבע, בהתאם לחלוקת האחריות לעיל, כי הזמר וחברת ההפקות ישפו את הנתבעות בגין 25% מהסכום כולו.

טענות הצדדים

8.

המבקשות ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום רכיב הפיצוי למשיב בלבד – היא הבקשה שלפניי.

9.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו מספר שגיאות בהכרעות עובדתיות מרכזיות, בפרט בשאלת אופן התרחשות התאונה על הבמה – נטען כי קביעותיו של בית משפט קמא התבססו על עדות בודדת, אשר סותרת ראיות מהימנות אחרות, ובהן סרטון המתעד את האירוע.

עוד נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעה בדבר אחריות דיגיטל, מאחר שהיה עליו לבחון את חובת הזהירות שלה כלפי האורחים באולם, וכי יישום המבחנים בפסיקה מוביל למסקנה כי אין ביכולתה להסדיר את אפשרות העלייה לבמה ולשלוט בה. כמו כן, נטען כי סיכויי הערעור בהיבט האשם התורם שיוחס למשיב טובים, שכן היה ראוי לקבוע שהתנהלותו עולה כדי "רשלנות תורמת רבתי".

לבסוף, נטען כי סיכויי הערעור בשאלת חישוב קיצור תוחלת חייו של המשיב גבוהים במיוחד, מאחר שנקבע קיצור נמוך מזה שקבע מומחה בית המשפט, ללא כל נימוק ענייני.

10.

לעניין "מאזן הנוחות" – לשיטת המבקשות ישנו "סיכון ממשי" כי אם יתקבל הערעור לא יוכלו לגבות חזרה את הסכום ששולם מכוח פסק הדין. לתמיכה בטענתן הפנו לאמור בתצהיר המשיב שהוגש לבית משפט קמא, ממנו עולה כי אינו עובד ומתקיים מקצבאות שונות, וכי אף רעייתו נכה בשיעור של 100% ואינה עובדת. בתצהיר, כמו גם בעדותו בבית משפט קמא, טען המשיב כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לרכוש כיסא גלגלים חדש ולהנגיש את ביתו. עוד נטען, כי חלק הארי של הפיצוי שנפסק מהווה פיצוי בגין נזקים עתידיים, ועל-כן למשיב לא ייגרם נזק אם יעוכב ביצוע תשלום חלק מהסכום.

11.

המשיבים 5–6 – הזמר וחברת ההפקות – הודיעו כי הם מסכימים לבקשה, והוסיפו כי בכוונתם להגיש ערעור מטעמם. עוד הוסיפו, כי מדובר ב"ערעור מוצק", וכי החייבים לא יוכלו להיפרע מהמשיב לו טענתם תתקבל במסגרת הערעור.

12.

מנגד, המשיב התנגד לבקשה, וטען כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה – מספר ימים לאחר מועד תשלום הפיצוי שנקבע בפסק הדין. לחלופין, נטען כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכחת התנאים המצטברים לעיכוב ביצוע כספי.

אשר ל"מאזן הנוחות" – טוען המשיב כי הוא מקבל, וצפוי להמשיך לקבל, תשלומים חודשיים בסך עשרות אלפי שקלים; כי הוא הבעלים היחיד של בית מגורים אשר שוויו עולה על הסכום שהמבקשות חבות למשיב; כי למשיב "אין ומעולם לא היו חובות כספיים"; וכי הוא בן ל"משפחה אמידה מאוד". יוער כבר עתה כי תגובת המשיב לא נתמכה בתצהיר או ראיה אחרת.

כן נטען, כי אף שעל המבקשות נמנית חברת ביטוח ש"אין חשש ליכולתן לשלם את יתרת הסכום הפסוק", אין ערובה כי לחברה זו, כמו לחברות אחרות, לא ייגרם נזק כלכלי משמעותי אשר ימנע ממנה לשלם את הפיצוי המגיע לו.

לבסוף, טען המשיב כי סיכויי הערעור "קלושים", היות שהוא ממוקד בטענות המופנות נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. בהתייחס לטענות המבקשות בעניין קביעת אשמו התורם וקיצור תוחלת חייו – המשיב טען כי "קופח" בערכאה הדיונית, וכי ככל שערכאת הערעור תתערב בעניין זה, הרי שהשינוי יהיה לטובתו.

דיון והכרעה

13.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל בחלקה .

14.

כידוע, הלכה כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין שימנע את מימוש הזכייה, והדבר נכון ביתר שאת באשר לחיוב כספי (ע"א 6458/21 פלוני נ' פלונית ואח' , פסקה 17(13.10.2021)).

על המבקש לחרוג מכלל זה להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. בין תנאים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך (ע"א 9263/20 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (20.1.2021)).

עוד נקבע, כי כאשר הבקשה מופנית כלפי פסק דין שעניינו סעד כספי, כבענייננו, אז על המבקש לעכב את ביצועו להראות כי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו, וכי קיים חשש ממשי לכך שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. כמו כן, עליו לתמוך את טענותיו בעניין זה בתצהיר או בראיות מתאימות ( ע"א 2662/20 פרץ בוני הנגב אחים בע"מ נ' עמר ואח' , פסקה 9 (21.5.2020)).

15.

בהינתן האמור, אפנה לבחון את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בנסיבות דנן.

16.

סיכויי הערעור – אכן, כטענת המשיב, חלק מטענות המבקשות מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לעניין אופן התרחשות התאונה, אשר לא בנקל ערכאת הערעור תתערב בהן. אולם, לצד זאת, חלק מטענות המבקשות עניינן קביעותיו המשפטיות של בית משפט קמא, בדבר הטלת אחריות על המבקשות, כמו גם היקפה – בשים לב לאשמו התורם של המשיב, כמו גם אחריות הצדדים הנוספים. טענה נוספת מופנית נגד קביעת בית משפט קמא בסוגית קיצור תוחלת חיי המשיב, בניגוד לעמדת המומחה אותו מינה. לאור כך, דומה כי יש מקום להמשיך ולבחון את מאזן הנוחות בענייננו.

17.

מאזן הנוחות – המבקשות טענו כי מתצהיר המשיב עולה כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להתאים את ביתו ולרכוש כיסא גלגלים. המשיב לעומתן ציין כי הוא מקבל תגמולים חודשיים בסך של עשרות אלפי שקלים, וכי בבעלותו בית ששוויו עולה על הסכום אשר עיכוב תשלומו מבוקש.

ואולם, כאמור, המשיב לא צירף כל ראיה או תצהיר לתמוך בטענותיו, ואני סבור כי לאור תוכנו של התצהיר המצורף אכן קיים חשש כי אם ישולם הסכום למשיב ויתקבלו טענות המבקשות בערעור – יהא קושי מסוים להיפרע ממנו.

כך, בתצהירו טען המשיב כי את חלקם של אביזרי העזר והמכשור הרפואי "אין ביכולתי לקנות מכיוון שאין לי כסף לכך", וכן כי "הבית במצבו דהיום אינו מותאם לצרכיי, אולם במצבי הכלכלי היום, אין לי כל יכולת לשלם בגין התאמת והנגשת הבית" (עמודים 11 ו-16 לתצהיר).

לכך מצטרף גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב – כ-3 וחצי מיליון ש"ח. כבר נקבע בפסיקה שככל שמדובר בעיכוב ביצוע פסק דין בו נפסק סכום גבוה, קיים חשש כי המשיב ישתמש בחלקו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבת הסכום – חשש שאף מתעצם במקרים בהם המשיב בערעור הוא אדם פרטי מן היישוב, כבענייננו (ע"א 6975/19 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני , פסקה 6 (26.1.2020)).

כמו כן, כטענת המבקשות – חלק הארי של הסכום שנפסק הוא בגין נזקים עתידיים – הפסד השתכרות לעתיד ועזרה לעתיד – ולכן דומה שעיכוב חלק מהסכום אינו צפוי לגרום נזק למשיב או לפגוע ברווחתו (ע"א 4651/18 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' עזבון פלוני ז"ל , פסקה 7 (15.8.2018)).

לבסוף, בענייננו מדובר בחברת ביטוח גדולה, אשר ככלל הדעת נותנת כי תוכל לפרוע את חובה, אם הערעור יידחה (עע"ם 4728/21 עיריית רחובות נ' כרמי , פסקה 5 (2.8.2021); ע"א 6663/21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' טנה , פסקה 6 (8.11.2021)).

18.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה – אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום סכום של 1,659,900 ש"ח, מתוך הסכום שהתבקש עיכוב ביצוע תשלומו, ובכפוף לכך שיתרת הסכום תופקד בקופת בית המשפט המחוזי – עד ליום 15.12.2021. ככל שיתרת הסכום לא תופקד במועד האמור, יפקע צו עיכוב ביצוע חלקי זה ללא צורך בהחלטה נוספת. בנסיבות העניין, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק מהחלטתי זו לבית המשפט המחוזי מרכז–לוד.