עע"מ 4558/22 מועצה מקומית כפר מנדא נ. תיור וסיור ה.ס. הגליל בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט מ' רניאל ) ב-ת"מ 28326-10-16 מיום 1.5.2022, במסגרתו חויבה המערערת בתשלום פיצוי בסך של 478,862 ש"ח למשיבה.

העובדות הצריכות לעניין

2.

המשיבה היא חברת הסעות אשר ביצעה עבור המערערת הסעות מכוח זכייתה במספר מכרזים. בתמצית יתואר כי בחודש אוגוסט 2016 המערערת פנתה לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: משכ"ל ) כדי שזו תערוך עבורה נוהל הצעת מחיר לשם התקשרות עם זוכה למתן שירותי הסעה למערערת. מבין ההצעות שהוגשו, הצעת המשיבה הייתה הזולה ביותר. בסמוך, המשיבה נדרשה להסביר את הצעתה, משחשדה הוועדה מטעם המערערת כי ההצעה "הפסדית ותכסיסנית" ונוכח "חוות דעת שלילית" נגד המשיבה. זו האחרונה השיבה במכתב לטענות כלפיה, אך הוועדה החליטה ביום 30.8.2016 לפסול את הצעת המשיבה, ולהכריז כזוכה על הצעה אחרת. עם זאת, המשיבה המשיכה לפנות לוועדה ועמדה על זכותה לשימוע בעל פה שבו יפורטו הטענות נגדה והיא תוכל להשיב עליהן, ואף הדגישה כי לא קיבלה הודעה על תוצאות המכרז גם בשלהי חודש ספטמבר 2016.

3.

המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בטענה שהיה על הוועדה לקבל את הצעתה במכרז, וכי זו נפסלה משיקולים זרים. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף, אך בית משפט זה (עע"מ 1270/17 תיור וסיור ה.ס. הגליל בע"מ נ' מועצה מקומית מנדא (22.4.2018)) קיבל את הערעור על פסק הדין והורה לבית המשפט המחוזי לדון בטענות לגופן.

בדיון שהתקיים ביום 10.7.2019 הובהר כי העתירה הפכה לתאורטית מאחר שהחוזה המדובר מסתיים בסוף אוגוסט 2019, ובכוונת המערערת לפתוח בהליך מכרז חדש. משכך, לבקשת המשיבה, העתירה הומרה לתובענה מנהלית.

4.

בפסק דינו, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המערערת לשלם למשיבה סך של 478,862 ש"ח. נקבע כי נפל פגם בהחלטת המערערת לפסול את הצעת המשיבה מבלי שנערך שימוע כדין. מאחר שהחלטה זו גרמה לכך שהמשיבה לא זכתה במכרז, על אף שהיא הגישה את ההצעה הזולה ביותר, נקבע כי המערערת תפצה את המשיבה על הנזקים שנגרמו לה עקב אי זכייתה במכרז. מכאן הערעור, והבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

תמצית טענות הצדדים

5.

במישור סיכויי הערעור , המערערת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בפסק דינו בקובעו "הלכה חדשה" כלשונה, לפיה שימוע ייערך רק בעל-פה ואלמלא כן – השימוע פסול, ואילו לשיטתה מכתב המענה של המשיבה מימש את זכותה. כמו כן נטען, בין היתר, כי חזקת התקינות המנהלית בהחלטת הוועדה לא נסתרה; כי בית המשפט המחוזי קבע כי מנהל המשיבה אינו דובר אמת – ובכל זאת אימץ חלקים מעדותו; מעדות מנהל המשיבה עולה כי הצעתה הייתה חסרת תום לב ותכסיסנית, הבנויה על כוונה מראש להפר את תנאי המכרז; וכי חוות הדעת לעניין גובה הנזק מטעם המשיבה "נתפרה למידות טענותיה" באופן מוטה ומופרך.

במישור

מאזן הנוחות , המערערת טוענת כי אי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לה נזק בלתי הפיך בשל פגיעה בתזרים המזומנים שלה, עיכוב כספים ושיתוק פעילותה. הודגש, כי היא מצויה במסגרת תכנית הבראה בליווי חשב מטעם משרד הפנים ולשם כך פוטרו עשרות עובדים, עוכבו פרויקטים וצומצמו באופן ניכר הוצאות המערערת. עוד נטען, כי עיכוב ביצוע פסק הדין לא יסב נזק למשיבה מאחר שמדובר בתשלום "בגין אובדן רווח נטען משנים קודמות".

6.

מנגד, לשיטת המשיבה יש לדחות את הבקשה בשים לב לכלל לפיו אין לעכב ביצוע של פסק דין כאשר מדובר בחיוב כספי. ביחס ל סיכויי הערעור נטען כי אלו נמוכים מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב, ובו נדחו כל טענותיה של המערערת בזו אחר זו, כך שנקבע כי לא היה בסיס לפסילת הצעת המשיבה.

אשר ל מאזן הנוחות , נטען כי טענות המערערת על מצבה הכלכלי העגום ועל תכנית ההבראה נטענו "בעלמא" וללא סימוכין או אסמכתאות. יתרה מכך, המערערת כלל לא טענה כי ביצוע פסק הדין יוביל לכך שלא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו בשל נזק בלתי הפיך שייגרם לה. עוד נטען, כי דווקא מצבה הכלכלי הרעוע של המערערת, לטענתה, מצדיק "ביצוע בהול" של פסק הדין לטובת המשיבה.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות . כלל הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. כלל זה קבוע, בין היתר, בתקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ), לפיה אין בהגשת ערעור לכשעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או ההחלטה נשוא ההליך.

בצד זאת, בית המשפט רשאי, במקרים חריגים, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה או על מתן סעד זמני לפי תקנה 43(ב) לתקנות. סעד זה מותנה בקיומם של שני תנאים – סיכויי ערעור טובים ונטייה של מאזן הנוחות לטובת המבקש (עע"מ 3372/22 סבג נ' עיריית בת ים , פסקה 2 (20.6.2022)). בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אף כי מקובל לראות את מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר מאזן הנוחות (עע"מ 5339/18 ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א נ' גורי בנייה והנדסה בע"מ , פסקה 8 (24.10.2018)).

כן נקבע, כי כאשר מדובר בחיוב כספי הנטל על המערער לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו הוא משמעותי. זאת מאחר שככלל, ניתן יהא להחזיר את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור (עע"מ 478/19 אבו אלזלף נ' אסד , פסקה 15 (17.2.2019)).

כלל נוסף הוא כי מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, חריג לכלל הוא כאשר אי עיכוב ביצוע תשלום החיוב הכספי עלול להוביל להתמוטטות כלכלית מצד המערער. לשם כך, עליו להראות כי הסכום שנפסק לחובתו יגרום לפגיעה אנושה במצבו הכלכלי, וכי היה ויתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 6458/21 פלוני נ' פלונית , פסקה 34 (13.10.2021)).

8.

בהינתן האמור, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

בענייננו, טענות המערערת במישור מאזן הנוחות ממוקדות במצבה הכלכלי שלה, שהרי היא כלל לא טענה כי לא תוכל לגבות בחזרה את כספה מהמשיבה, היה ותזכה בערעור.

המערערת אמנם טוענת כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך, בפרט נוכח תכנית ההבראה בה היא נוטלת חלק לשם התייעלות. אולם נפסק זה מכבר, כי טענה זו נדרשת להיתמך בתשתית ראייתית מוצקה המציגה את המצב הכלכלי הנטען לאשורו (עע"מ 3723/21 רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים נ' עיריית אשקלון , פסקה 7 (28.7.2021)) – ואילו טענת המערערת נטענה ללא סימוכין כנדרש ומבלי שהועמדה לה תשתית ראייתית מספקת. כמו כן, המערערת לא הצביעה על נזק מוחשי ובלתי הפיך אשר עשוי להיגרם לה לו תשלם את חובה לפי פסק הדין (עע"מ 8415/17 עיריית גבעתיים נ' יעקבי , פסקה 16 (26.11.2017)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.