ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ. מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ), ב-ת"א 6233-08-13, בגדרו הוטל על המבקשות לשלם למשיבה פיצוי כספי – וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשות הגישו כנגד פסק-דין זה.

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

בתאריך 08.12.1950 נחתם שטר חכירה (ראו: מש/9; להלן – ההסכם )

בין המשיבה לבין המבקשת 2 (להלן – החברה ) , בגדרו המשיבה החכירה ל חברה קרקע מסוימת בעיר חיפה (להלן: החלקות , או המקרקעין ) – לתקופה של 59 שנים (להלן: תקופת החכירה ). על פי סעיפים 5-4 ל הסכם , החברה התחייבה לבנות על המקרקעין בניין לכל מטרה חוקית, ועל פי סעיף 10 יב) ל הסכם – החברה התחייבה שבתום תקופת החכירה היא תמסור "למשיבה את החזקה בחלקות ובכל הבניינים והעצים והתוספות", אשר על המקרקעין .

3.

השתלשלות העניינים העוקבת, כפי שנקבעה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מתוארת להלן:

בשנת 1952 המבקשת 1 רכשה את השליטה ב מבקשת 2 , ובנתה על המקרקעין בניין בן שלוש קומות (להלן: הבניין ); במהלך השנים 2003-1953 שימש הבניין

כמרפאה ציבורית;

בשנת 1997 המבקשות

פנו אל המשיבה

בהצעה להאריך את תקופת החכירה ל-30 שנים נוספות; משלא הושגה הסכמה לגבי תנאי ההארכה – המבקשת 1 העבירה בשנת 2003 את מרפאת קופת החולים, שפעלה ב בניין – למקום אחר; בתאריך 01.05.2003 המבקשת 1

הודיעה למשיבה על רצונה לסיים את ה הסכם

קודם למועד תום התקופה הקבוע ב הסכם , ובתאריך 13.08.2003 המשיבה דחתה את הבקשה; בתאריך 13.09.2009, שלושה חודשים לפני המועד הנקוב ב הסכם לתום תקופת החכירה – המשיבה פנתה ל מבקשת 1

בדרישה ש הבניין

יוחזר למשיבה כשהוא במצב ראוי ומתוקן (שכן בינתיים הוא התבלה), וזאת, בין השאר, בשים לב לכך שעל פי סעיף 10א') ל הסכם

– על החוכרת היה מוטל "להחזיק את החלקות ואת הבנין במצב טוב ונאה למטרתו ומתוקן כהלכה" .

4.

בעקבות הדרישה הנ"ל התנהל משא ומתן בין הצדדים בדבר אופן סיום ההתקשרות, אך משכשלו המגעים – המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי הנכבד לחייב את המבקשות לשלם לה פיצויים חוזיים בסכום, שהועמד לצרכי אגרה, על סך של 6,500,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

5.

בתאריך 31.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את התביעה באופן חלקי, אך יחד עם זאת פסק כי המבקשות אמורות לשלם למשיבה את הסכומים הבאים: סך של 5,492,279 ש"ח בגין השמשת הבניין; סך של 1,692,708 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות וסך של 40,000 ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד וכן הוצאות כנגד קבלות (להלן: פסק הדין ). הסכום המצטבר שנפסק עלה על סכום התביעה ולפיכך בהמשך הדרך נתבקשה הבהרה, הכל כמבואר בפיסקה 7 שלהלן.

6.

בתאריך 10.07.2016 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין , ובתאריך 02.08.2016 הגישו המבקשות לבית משפט זה ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 04.08.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין , מבלי לדון בה לגופה, מן הטעם שעם הגשת הערעור על פסק הדין – הסמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין עברה לערכאת הערעור. לפיכך בתאריך 09.08.2016 הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שבפני.

7.

לשם השלמת התמונה יש לציין כי ביני לביני, בתאריך 12.07.2016 פתחה המשיבה

תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשות (ראו: תיק הוצל"פ מס' 510199-07-16), ובמסגרתו, בעקבות שאלת הבהרה שהופנתה (בהסכמת הצדדים) ע"י רשם ההוצאה לפועל (מכוח סמכותו על פי סעיף 12 ל חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ) –

לבית המשפט המחוזי הנכבד ני תנה ההבהרה הבאה ל פסק הדין :

"סכום פסק הדין יעמוד על סך של 6,500,000 ש"ח כפי שהועמד סכום התביעה לצרכי אגרה. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן את כל סכומי ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסיקתם ועד התשלום בפועל".

8.

בתאריך 09.08.2016, בסמוך לאחר מסירתה של הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לבית משפט זה, הוריתי על צו עיכוב ביצוע ארעי של תשלום הפיצויים, וזאת עד למתן החלטה אחרת, וכן הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה. לאחר הגשת התגובה התנהלה מסכת של תשובות ותשובות-שכנגד, שהיתרתי את הגשתן, ובסיום חילופי הדברים הללו – המכלול בשל עתה להכרעה.

טענות הצדדים

9.

המבקשות טוענות כי סיכויו של הערעור שהגישו להתקבל – גבוהים. לטענתן בית המשפט המחוזי הנכבד שגה, בין היתר, בכך שקבע כי היה עליהן להחזיר את הבניין

למשיבה לאחר שיפוץ, שכן בקביעתו זו בית המשפט המחוזי הנכבד ייחס ל הסכם דבר שאיננו כלול בו. המבקשות טוענות עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה גם כאשר הסיק מהעובדה שהמבקשת 1 רשומה בעירייה כמחזיקת המקרקעין

לצורכי ארנונה – כי היא בהכרח זו שמחזיקה בפועל ב מקרקעין . לטענת המבקשות החזקתן ב מקרקעין הסתיימה בשנת 2003, ולפיכך בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בהחלטתו כי החכירה המשיכה להתקיים, על אף שלא נעשה על ידי המבקשות כל שימוש במוחכר ומטרת החכירה פגה.

10.

לעניין מאזן הנוחות – המבקשות טוענות כי במידה ותשלום הפיצויים שנפסקו ב פסק הדין לא יעוכב, עלול להיגרם להן, לשיטתן, נזק בלתי הפיך, שכן באם הערעור יתקבל – המשיבה לא תוכל, או למיצער תתקשה, להשיב את כספי הפיצויים לידי המבקשות. את טענתן זו המבקשות מנמקות, בין היתר, בכך שהמשיבה הינה עמותה שפועלת שלא למטרות רווח, ותקציבה השנתי, לטענתן, אינו עולה על מיליון ש"ח – סכום המהווה פחות משישית מתוך הסכום שנפסק לטובתה. כמו כן, המבקשות טוענות כי מהדו"חות הכספיים של המשיבה עולה שיתרות המזומנים שבידיה אינן גבוהות ועומדות על כמיליון ש"ח, ואף נמוכות מהוצאתה השנתית של המשיבה, העומדת על כ-1.3 מיליון ש"ח. המבקשות טוענות עוד כי בתאריך 07.09.2015 רשם העמותות פנה אל המשיבה בפנייה, שממנה עולה, לטענתן, חשש כי ענייני המשיבה מתנהלים באופן לא תקין. נוכח האמור, המבקשות טוענות כי הנזק שעלול להיגרם להן מדחיית הבקשה – גדול מהנזק שיגרם למשיבה מהעיכוב בקבלת הכספים, שכן נוכח חוסנן של המבקשות, אין חשש שהכספים לא יועברו אל המשיבה במידה והערעור ידחה. לבסוף ועל מנת להבטיח כי הכספים יועברו אם כך יפסק בערעור – המבקשות מציעות כי הן תפקדנה ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק בקופת בית המשפט, וזאת עד להכרעה בערעור.

11.

המשיבה טוענת מנגד, כי דין הבקשה להידחות, ולו מן הטעם שהבקשה דנן הוגשה, לשיטתן, תוך התעלמות מהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין . לטענת המשיבה, בהתחשב בעובדה שהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

שהמבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד נדחתה – הרי שהיה על המבקשות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בדבר דחיית בקשתן לעיכוב ביצוע פסק הדין , ולא בקשת עיכוב ביצוע "מקורית", המתעלמת, לשיטת המשיבה, מקיומה של החלטה שיפוטית תקפה באותו נושא.

12.

לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי סיכויו של הערעור שהמבקשות הגישו להתקבל – קלושים. לטענתה הערעור מכוון רובו ככולו כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה קמא, שבהם בית המשפט שלערעור איננו נוטה להתערב. המשיבה טוענת עוד כי סעיף 10א') ל הסכם קובע כי במשך כל תקופת החכירה על החוכרת: "להחזיק את החלקות ואת הבניין במצב טוב ונאה למטרתו ומתוקן כהלכה", ולפיכך גם טענתן הפרשנית של המבקשות על פיה הן אמורות להחזיר את המקרקעין והמבנה as is

– דינה להידחות.

זאת ועוד – אחרת. המשיבה טוענת כי מכיוון שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי , הרי שמטבע הדברים אין כל חשש שיגרם למבקשות נזק בלתי הפיך. יתרה מכך, המשיבה טוענת כי היא מהווה גוף איתן מבחינה כלכלית, וכי יש בבעלותה רכוש רב, הכולל: בנייני משרדים, מסחר ומגורים, בשווי מצטבר של עשרות מיליוני שקלים, וכן עומדת לזכותה יתרה נכבדה של פיקדונות כספיים וניירות ערך נזילים. המשיבה טוענת עוד כי מהדו"חות הכספיים, אליהם מפנות המבקשות עולה כי הרכוש הקבוע של המשיבה מסתכם בכ-30 מיליון ש"ח. המשיבה אף צירפה כנספח דף המפרט את היתרות הנזילות בחשבון הבנק שלה (ראו: מש/6), המוכיח, לשיטתה, כי לר שותה עומדת יתרה של ניירות ערך ופקדונות מזומנים בסכום של יותר מ-15 מיליון ש"ח.

13.

המשיבה טוענת לבסוף כי המסמך של רשם העמותות, שעליו המבקשות מבססות את טענתן בדבר החשש לפגם בניהול המשיבה – נוגע לבקשה של אחת מהקבוצות במשיבה, שרצתה למנוע את דחיית מועד הבחירות הפנימיות של המשיבה, וכי אין בכך כדי להעיד על פגם בתקינות פעולותיה. לטענת המשיבה, פעילותה נמשכת זה למעלה מ-100 שנים, ומבוקרת עשרות בשנים על ידי רואה חשבון ועל ידי ועדת ביקורת. המשיבה גם טוענת כי במהלך כל השנים שחלפו מאז שנרשמה אצל רשם העמותות ועד לשנה זו – היא קיבלה אישור על ניהול תקין בכל שנה ושנה. המשיבה גורסת כי בנסיבות אלה טענת המבקשות אודות הקושי הצפוי לכאורה בגביית סכום הפיצוי, מושא פסק הדין , ממנה, באם הערעור יתקבל – אין לה על מה שתסמוך. נוכח האמור, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות גם מן הטעם שהמבקשות לא עמדו בנטל הנדרש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שצורף אליהן, הגעתי, לאחר התלבטות אם יש להורות על הפקדת סכומים מסויימים מתוך החיוב הפסוק בקופת בית המשפט – למסקנה כי דין הבקשה כולה להידחות . נימוקיי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

15.

בפתח הדברים אציין כי מצאתי טעם טוב בטענת המשיבה לפיה הבקשה שבפני אכן היתה צריכה להיות מוגשת כבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שדחתה את הבקשה שהוגשה אליו לעיכוב ביצוע פסק הדין (והשוו: ע"א 2631/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסראוה , פיסקאות 21-20 לפסק-דינו של חברי, השופט נ' סולברג (17.06.2015)). עם זאת, לנוכח העובדה שבית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה בעילה של העדר סמכות ומבלי לדון בבקשה לגופה – מצאתי מקום, בנסיבות, לדון בבקשה במתכונתה הנוכחית, ולכן אפנה עתה.

16.

כידוע, הכלל הוא כי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק-דין כדי לעכב את ביצועו (ראו: תקנה 466 ל

תקסד"א ;

ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום , פיסקה 9 (05.05.2013); ע"א 6240/15 לונטר נ' רו"ח זנדר פנחס ז"ל , פיסקה 22 (25.01.2016) ) . כדי לחרוג מהכלל האמור, על מבקש העיכוב להוכיח את שני התנאים הבאים: האחד , שסיכויי ההצלחה של הערעור שהגיש טובים, ו השני , שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין עלול לגרום לו – ככל שהערעור יתקבל – לנזק בלתי הפיך, או ליצור קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו (ראו: גורן, עמ' 1106; ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 6 (31.03.2009); ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרישמי , פיסקה 17 (08.11.2009); ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 (28.10.2014); ע"א 5172/15 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי פיסקה 9 (20.04.2016)). מהפסיקה גם עולה כי בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויו של הערעור להתקבל גבוהים יותר, באותה מידה ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך. יחד עם זאת הפסיקה העניקה לשיקול בדבר מאזן הנוחות את משקל הבכורה (ראו: ע"א 8380/06

האפוטרופוס הכללי נ' פלוני , פיסקה 9 (10.12.2006); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פיסקה 8 (13.01.2015); ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 16 (18.05.2016)).

אעבור עכשיו מן הכלל אל הפרט.

17.

מבלי לקבוע כאן מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומה כי חלק נרחב מטענות המבקשות, כגון: הטענות לגבי המועד בו תמה החכירה, או הטענה לגבי זהותו של המחזיק במקרקעין – הן אכן טענות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר בהן, ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב (ראו למשל: ע"א 3699/11 חסן נ' שחם , פיסקה 25 (01.06.2016)). לגבי יתר הטענות, הרי שאף אם חלק מהן ראוי להשמע (כמו למשל: ביחס לזיקה של סעיף 10א') ל הסכם לבין סעיף 10ב') ל הסכם ; באשר לפרשנות ההסכם באופן כללי; בדבר גובה סכומי הפיצויים שנפסקו) – אין בכך (אפילו יקבע כי שיש להפחית בגין הטענות האמורות חלק מהסכומים שנפסקו) כדי להוביל, בנסיבות, למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, שכן דומה כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, כפי שיפורט מיד בסמוך.

18.

בפסיקתנו נקבע כי כאשר פסק הדין שאת ביצועו מבקשים לעכב משית על המבקש סעד כספי – הכלל הוא כי מאזן הנוחות ייטה לטובת המתנגד לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וזאת מן הטעם שהנזק שייגרם למבקש מביצוע פסק הדין הכספי, איננו, ככלל, בלתי הפיך (ראו: ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' קישוני , פיסקה 9 (09.04.2014); ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא , פיסקה 17 (22.07.2015); ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נכסים בע"מ , פיסקה 15 (02.02.2016) ). כן נפסק כי בית המשפט יחרוג מכלל זה רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה על פי פסק הדין מוטל בספק (ראו: גורן בעמ' 1118; ע"א 4733/11 סקפאה אירועים על הים נ' ניו אלי בנמל בע"מ , פיסקה 5 (26.10.2011); ע"א 3198/12

מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ , פיסקה 3 (22.08.2012) ). המבקש להטיל ספק כאמור, נדרש להניח תשתית ראייתית ועובדתית מספקת לתמיכה בטענתו בנוגע לקושי שצפוי להיווצר לו בבואו להיפרע מהמשיב, ככל שערעורו יתקבל (ראו: ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' מור , פיסקה 8 (24.10.2014); ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פיסקה 15 (17.05.2016)).

19.

בנידון דידן הגעתי למסקנה כי המבקשות לא עמדו בנטל הנדרש לתמיכה בטענת הקושי שצפוי להיווצר להן בבואן להיפרע מהמשיבה, באם ערעורן יתקבל. יתרה מכך, מבקשתן עולה כי המבקשות עצמן מכירות בכך שהמשיבה היא בעלים של נכסי דלא-ניידי משמעותיים. בנוסף, מהנספח שצורף לתגובת המשיבה (מש/6) עולה כי לזכות המשיבה עמדה, נכון לתאריך 25.08.2016, יתרת פקדונות וניירות ערך נזילים על סך של כ-15 מיליון ש"ח. מעבר לכך, גם טענות המבקשות על הפגמים בהתנהלות המשיבה אינן מבוססות כראוי, שכן הטענה כולה נשענת על מסמך, שממנו עלה כי המשיבה ערכה את הבחירות הפנימיות שלה יום אחד אחרי המועד האחרון שבו היתה צריכה לקיימם. בהתחשב בכך, בצירוף העובדה שהמשיבה קיבלה במשך שנים אישור על ניהול תקין (כולל בשנה שבה הוגש המסמך, שעליו המבקשות מנסות להשעין את טענתן לגבי הפגמים בהתנהלות המשיבה) – אני סבור כי לא די במסמך האמור כדי לעגן בצורה מספקת את הטענה שהתנהלות המשיבה לוקה בפגמים המעידים על כך שהמשיבה תתקשה להשיב את סכומי הפיצויים, במידה והערעור יתקבל.

20.

נוכח כל האמור – הבקשה נדחית , וצו הארעי שניתן בהחלטתי מתאריך 09.08.2016 – מבוטל בזאת. המבקשות תעברנה למשיבה את הסכום שנפסק לטובתה ואשר המשיבות חויבו בו ביחד ולחוד – תוך 15 ימים ממועד החלטתי זו. כן תשאנה המבקשות יחד בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ש"ח.