ע"א 1956/21יהונתן זלצמן נ. LIU LINYAO

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור ) בת"א 34046-10-20 מיום 17.1.2021 ופסק דינו המתוקן מיום 19.5.2021, בגדרם נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 3,712,687.5 ₪.

רקע ותמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

על פי הבקשה ונספחיה, במסגרת פעילותו העסקית בסין, פגש המבקש את המשיבה - היא אזרחית ותושבת סין - ובין השניים נוצרו קשרי ידידות וקשרים עסקיים. בתמצית, המבקש טען כי הוא נחלץ לעזרתה של המשיבה לאחר שאמה (להלן: האם ) נעצרה על ידי השלטונות הסיניים בשנת 2017 בחשדות של שחיתות וטוהר המידות; וכי תמורת עזרתו ושירותיו, וכן בגין חוב קודם שלה ושל האם כלפיו, המשיבה התחייבה לשלם לו סך של $1,500,000. עוד נטען כי המבקש והמשיבה הקימו מיזם משותף של השקעות מחוץ לסין (להלן: המיזם המשותף ) כאשר המשיבה התחייבה להעמיד הלוואת בעלים בסך 12 מיליון דולר לאורך 12 שנים, אך בפועל העבירה אך את התשלום עבור השנה הראשונה וכתוצאה מכך המיזם "איבד מומנטום ונעצר". לשיטת המבקש, בשלב זה, בן זוגה של המשיבה ואדם נוסף בשם עופר לוין - איש עסקים ומכר משותף של המבקש והמשיבה (להלן: לוין ) - הסיתו את המשיבה נגד המבקש ושכנעו אותה כי הוא חושק אך בכספה. המבקש טען כי על מנת להראות למשיבה שהוא חבר "אמיץ ונאמן" ומתוך אמונה שלאחר שיוסדר הנושא הכספי ביחס למיזם המשותף המשיבה תחזור לראותו "באור הנכון" – היה מוכן להסדיר את השבת כספי המיזם המשותף ולחתום על הסכם פשרה עם המשיבה.

2.

על רקע זה, נחתם הסכם פשרה ביום 12.12.2019 בין המבקש למשיבה (להלן: הסכם הפשרה ) שמטרתו "להסדיר את כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים" (סעיף 1.1 להסכם הפשרה); ולפיו על המבקש לשלם למשיבה סך כולל של מיליון דולר ארה"ב בארבעה תשלומים של $250,000 כל אחד, לפי לוח תשלומים שפורט. עוד נקבע כי במקרה ואחד מבין ארבעת התשלומים לא ישולם תוך 90 ימים ממועד התשלום שנקבע, כלל החוב יועמד לפירעון מיידי, ובנוסף המשיבה תהיה זכאית לתשלום פיצויים מוסכמים בסך $75,000. כמו כן, במסגרת הסכם הפשרה, וכן במכתב נלווה לו, המבקש ביקש מהמשיבה לגלות ולמסור לידיו את המידע והחומר שהוחלף בינה לבין לוין, וזאת לצורך הליך משפטי שהתנהל בין המבקש לבין לוין.

3.

התשלום הראשון היה אמור להיות מבוצע ביום 25.1.2020, אולם המבקש הודיע למשיבה על כוונתו לשלמו רק עד ליום 25.4.2020. ביום 31.3.2020 המבקש פנה למשיבה וביקש לדחות את התשלום הראשון בשלושה חודשים נוספים ובסופו של דבר ניתנה לו ארכה אחרונה עד ליום 24.7.2020. ביום 19.7.2020 המבקש פנה למשיבה בבקשת ארכה נוספת וזאת בשל משבר הקורונה, שלטענתו השפיע על יכולתו הכלכלית לשלם את התשלום הראשון. המבקש לא שילם את התשלום הראשון וביום 17.8.2020 נכנסה לתוקף ההוראה לפיה על המבקש לשלם למשיבה את כלל החוב בתוספת הפיצויים המוסכמים, ובסך הכל $1,075,000. משהמבקש לא שילם למשיבה אף אחד מן התשלומים על פי הסכם הפשרה, המשיבה הגישה ביום 19.10.2020 כנגד המבקש תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 3.655 מיליון ₪. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, אך ביום 13.1.2021 בקשתו נדחתה, משנקבע, בין היתר, כי "[...] אין בכל הבקשה והתצהיר הארוכים באופן יוצא דופן, כל טענת הגנה. אפילו לא ראשית ראשיתה של טענת הגנה כנגד התביעה". ובהמשך לכך, בפסק דינו מיום 17.1.2021, חתם בית משפט קמא על פסיקתה, אשר קבעה, בין היתר, כי על יסוד תביעת המשיבה, על המבקש לשלם למשיבה "[...] את מלוא סכום התביעה, קרי: 3,655,000 ₪ [...]".

4.

ביום 14.2.2021 המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לאור כוונתו להגיש ערעור לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 2.3.2021 דחה בית משפט קמא את בקשתו, אך לפנים משורת הדין אפשר למבקש לעכב את ביצוע פסק הדין כנגד הפקדה של מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין בקופת בית המשפט. המבקש לא הפקיד את הכספים בקופת בית המשפט ומשכך לא עוכב ביצועו של פסק הדין. ביום 11.4.2021 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין, בטענה כי פסק הדין ניתן בתובענה ללא תובע אמיתי - כמי שזוהה ונתן ייפוי כוח כדין - ועל כן הוא בטל מעיקרו. ביום 28.4.2021 המשיבה הגישה בקשה לתיקון טעות סופר טכנית וביקשה לתקן את אחת הספרות של מספר הזיהוי הסיני שלה (בן 18 ספרות) שצוין בכתבי הטענות ובפסיקתה. עוד ביקשה המשיבה להוסיף את מספר הדרכון שלה. בהחלטתו מיום 19.5.2021, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק הדין וקיבל את בקשת המשיבה לתיקון טעות סופר. נקבע, בין היתר, כי אין בבקשת המבקש לביטול פסק הדין כל עילה שבדין, טעם ממשי או נימוק אמיתי; כי המבקש והמשיבה חתמו שניהם על הסכם הפשרה, אשר כולל בין היתר את מספר הזיהוי הנכון של המשיבה כך שאין מחלוקת אמיתית באשר לזהותה; וכי אין ממש בטענת המבקש כי יש בפגמים שנפלו לכאורה בייפוי הכוח של המשיבה כדי להוביל לבטלותו של פסק הדין. במקביל, ביום 20.4.2021 המבקש הגיש בקשה דחופה לביטול ועיכוב הליכי הוצאה לפועל אך גם בקשה זו נדחתה, אף בלא צורך בתשובה.

5.

ביום 18.3.2021 המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא מיום 17.1.2021 (להלן: הערעור הראשון ), ובהמשך הגיש ערעור נוסף (ע"א 4106/21) על פסק הדין המתוקן של בית משפט קמא מיום 19.5.2021 (להלן: הערעור השני ) ולצידו בקשה לאחד את שני הערעורים.

ביום 13.6.2021, כשלושה חודשים לאחר שהוגש הערעור הראשון, הוגשה הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

6.

המבקש טען כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות, נטען, בין היתר, כי בהינתן שהמשיבה היא אזרחית ותושבת סין ובהינתן מצבה הכלכלי הרעוע, קיים ספק של ממש באשר ליכולתה להשיב את כספי הזכייה במידה והמבקש יזכה בערעור. עוד נטען כי תשלום כספי פסק הדין באמצעות מכירת בית מגוריו יגרום למבקש ולאשתו נזק בלתי הפיך; כי המבקש ניסה ללא הצלחה להמציא למשיבה מספר תביעות שהגיש נגדה, ומכאן שאין לה כל כוונה להתדיין עמו בישראל ולאפשר לו לשטוח את טענותיו כלפיה בפני בית המשפט; וכי לא ייגרם למשיבה כל נזק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין. באשר לסיכויי הערעור, נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשת הרשות להתגונן; ועת קבע כי אין כל ממש בטענות המבקש ביחס להטעייתו וביחס להפרת הסכם הפשרה על ידי המשיבה עת נמנעה מלמסור לו את מלוא המידע שהוחלף בינה לבין לוין.

7.

מנגד, המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות. נטען, בין היתר, כי המבקש הונה את המשיבה ונטל ממנה סכומי עתק במרמה, ורק לאחר שמעשיו התגלו הסכים להשיב למשיבה, במסגרת הסכם הפשרה, סך של מיליון דולר - שהם אך חלק מהגזלה; כי המבקש הפר את הסכם הפשרה כאשר לא שילם אפילו אחד מארבעת התשלומים הקבועים; כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היה על המבקש לבקש רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין; כי דין הבקשה להידחות אף לגופה – שכן סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים במובהק לעבר דחייתה; כי אין די בעובדה שהמשיבה היא אזרחית ותושבת חוץ כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה; כי בניגוד לטענת המבקש, המשיבה אינה חייבת סכום כלשהו לגורם ממשלתי או פרטי, וכי רכושה שנתפס הושב לה במלואו זה מכבר; כי טענת המבקש כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק חמור נטענה ללא כל ביסוס; וכי דווקא המשיבה עלולה להינזק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין, בין היתר, הואיל וישנן ראיות להברחת נכסים מצד המבקש כך שהיא עשויה למצוא את עצמה עומדת מול שוקת שבורה.

דיון והכרעה

8.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה דין הבקשה להידחות, והכל כפי שיפורט להלן.

9.

הלכה היא כי "קודם להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשות לעיכוב ביצוע ולמתן סעדים זמניים לתקופת הערעור. עשה כן, לא תישמענה השגותיו אלא במסגרת בקשת רשות ערעור . לעומת זאת, ככל שעתר לעיכוב ביצוע קצר-מועד או למתן סעדים ארעיים בלבד , לצורך הבאת בקשותיו לפני ערכאת הערעור, הרי שזו תידרש לטענותיו כבמסגרת של 'גלגול' ראשון" (ההדגשות הוספו – י"ע) (ע"א 2631/15

הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , בפסקה 20 (17.6.2015) (להלן: הלכת

הראל )). בענייננו, כאמור, המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו המנומקת מיום 2.3.2021 דחה בית משפט קמא את הבקשה, אך לפנים משורת הדין השאיר למבקש פתח - שלא נוצל על ידו - לעיכוב ביצועו של פסק הדין בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין. משכך, בהתאם ל הלכת הראל , ככל שהמבקש חפץ להשיג על החלטה זו, היה עליו לעשות זאת במסגרת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. אעיר כי לא נעלם מעיני כי בבקשתו שהוגשה לבית משפט קמא עתר המבקש לעיכוב ביצוע "עד לאחר מתן החלטה בערעור על פסק הדין עליו שוקד כעת המבקש, או, לחלופין, עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שיגיש המבקש במסגרת הערעור שיוגש " (ההדגשה הוספה – י"ע), אך אין בסעד החלופי שנתבקש כדי להועיל לו. אחד הרציונליים בבסיס הלכת הראל הוא למנוע מבעלי דין לערוך מעין "מקצה שיפורים" בערכאת הערעור לאחר שבקשתם נדחתה בערכאה הדיונית (שם, בפסקה 16). מטעם זה נקבע כי ערכאת הערעור תידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כ"בגלגול ראשון" לאחר שכבר הוגשה בקשה שכזו לבית משפט קמא רק כאשר בבקשה הראשונה בבית משפט קמא נתבקש עיכוב ביצוע קצר או מתן סעדים ארעיים בלבד . ואולם, במקרה דנן, במסגרת בקשתו לבית משפט קמא, המבקש עתר בראש ובראשונה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, כך שלא הייתה לו זכות מוקנית להגיש לבית משפט זה בקשה נוספת לסעד זהה. אלא, שבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא מיום 2.3.2021 לא הוגשה מעולם. גם אילו הייתי נכון לפנים משורת הדין לראות בבקשה שלפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא מיום 2.3.2021, לא היה ניתן לקבלה, שכן היא הוגשה באיחור ניכר של כחודש ימים, מבלי שניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת (ראו: תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). די היה בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.

10.

ואולם, דין הבקשה להידחות גם לגופה. ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות ומוכרות, ועל כן לא ארחיב עליהן כאן (ראו, למשל: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי , בפסקה 16 (13.4.2014); ע"א 6633/18 כהן מורדוב נ' זקס , בפסקה 8 (14.11.2018)). לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו, כך על דרך הכלל וכך במיוחד ביחס לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין כספי ( ע"א 8059/18

רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות , בפסקה 3 (23.12.2018) (להלן: עניין קול ברמה ); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה , בפסקה 16 (2.3.2017)). בית המשפט יסטה מכלל זה במקרים חריגים בלבד, וזאת אך כאשר המבקש מצליח להראות כי קיים חשש שהזוכה לא יוכל להחזיר את כספי הזכייה במקרה שיתקבל הערעור, נוכח מצבו הכלכלי, או כי מצבו הכלכלי של המבקש עלול להיפגע באופן אנוש אלמלא יעוכב הביצוע (עניין קול ברמה , בפסקה 3; ע"א 5811/09

גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ , בפסקה 6 (30.8.2009) ).

11.

איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, באשר את עיקר המשקל יש ליתן לשיקול של מאזן הנוחות. במישור זה, לא מצאתי כי עלה בידי המבקש להראות שהכף נוטה לעבר קבלת הבקשה. המבקש אמנם טען כי בענייננו מתקיימים שני החריגים המפורטים מעלה – קרי, שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הכספי קיים חשש ממשי שהוא לא יצליח להיפרע מהמשיבה במידה ויזכה בערעור; וכי ייגרם לו ולמשפחתו נזק אדיר ובלתי הפיך, אלא שטענותיו נטענו בעלמא ללא ביסוס רלוונטי.

12.

כתימוכין לטענותיו ביחס לחשש כי לא יוכל להיפרע מן המשיבה אם יזכה בערעור, המבקש ביקש להסתמך על העובדה שהמשיבה הינה אזרחית ותושבת סין; על כך ש"המשיבה לא הראתה עד כה שמץ של ראיה באשר לכספים ו/או נכסים שבבעלותה"; על שתי כתבות אינטרנטיות משנת 2018, שלשיטתו מלמדות כי בשל אישומים בעבירות של שוחד והלבנת הון בסין המשיבה ואמה חייבות סכום של כ-16 מיליון דולר ארה"ב; ועל מסרונים שהוחלפו לכאורה בינו לבין בן זוגה של המשיבה, שלשיטתו מלמדות כי השלטונות בסין תפסו וחילטו את כל רכושה של המשיבה. ואולם, למעט היות המשיבה תושבת זרה – ועל כך עוד בהמשך, אין בדברים אלה כל ממש וכל רלוונטיות לענייננו. הנטל להראות כי מצבה הכלכלי של המשיבה מעלה חשש כי לא תוכל להחזיר את כספי הזכייה במידה ותפסיד בערעור מוטל על המבקש ולא להיפך; למקרא שתי הכתבות האינטרנטיות – שמלכתחילה אין להן משקל ממשי לענייננו – עולה כי הן סוקרות בעיקר את נסיבות מעצרה של האם, ואין בהן כדי ללמד, אפילו לכאורה, על מצבה הכלכלי של המשיבה; וכך גם לגבי המסרונים שצורפו, שאין בהן כדי ללמד דבר וחצי דבר על מצבה הכלכלי של המשיבה. באשר להיות המשיבה תושבת זרה – אכן מדובר בשיקול רלוונטי במסגרת מאזן הנוחות, אך לא שיקול מכריע, וכפי שנקבע זה מכבר "אין זה סביר לחייב בעל דין שזכה בפסק-דין כספי בערכאה הראשונה להמתין למימושו עד לאישור זכייתו בערכאת הערעור אך בשל היותו תושב חוץ . כלל גורף שכזה אין לו מקום, במיוחד כשהחיוב הכספי הנו תולדה של סכסוך בין בעלי דין אשר התקשרו ביניהם באופן רצוני בקשרי מסחר, בידיעה ברורה מראש כי אחד מהם הנו תושב חוץ [...]" (ההדגשה הוספה – י"ע) (ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש , בפסקה 5 (1.8.2006)). דברים אלה יפים גם לענייננו.

13.

בנוסף, ואולי החשוב מכל, המבקש לא סיפק כל מסמך או בדל של ראיה המעידים, או אפילו רומזים, על היעדר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום כספי פסק הדין מבלי שייגרם לו נזק כלכלי משמעותי ובלתי הפיך או שהוא יידרש למכור את בית מגוריו כדי לעמוד בתשלום כספי פסק הדין. משאלו הם פני הדברים, המבקש לא הצליח להראות כי המקרה דנן הינו מאותם מקרים חריגים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

14.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

הצו הארעי שניתן ביום 13.6.2021 – בטל . המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 7,000 ₪.