ע"א 7854/21 יהודית קריתי מטלון נ. רוברט ביליה נכסים ובנין בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) בת"א 15869-06-20 מיום 25.10.2021, שבו נתקבלה תביעת המשיבה ונקבע כי על המבקשים לשלם לה פיצויים בסך 8 מיליון ₪.

1.

המבקשים הם הבעלים הרשומים של חלקות מקרקעין צמודות בעיר חיפה, והמשיבה היא חברה העוסקת בייזום וביצוע פרויקטים לבניה. בתמצית, המשיבה טענה כי בשנת 2010 נכרת בין הצדדים מזכר הבנות ביחס למקרקעין, שבו הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תיטול על עצמה את הטיפול בעריכת תב"ע חדשה למקרקעין, שתכלול בניה למגורים ושטחי מסחר; כי המבקשים יציעו את המגרש למכירה ויהיו זכאים לחלק מהתמורה שתתקבל; וכי תינתן למשיבה אפשרות לרכוש את המקרקעין מידי המבקשים. בשנת 2016 התב"ע החדשה פורסמה למתן תוקף, ובהמשך לכך התקיים דין ודברים בין הצדדים בנוגע לתנאי הסכם המכר ונבדקו אפשרויות לשינוי ההסכם והתכנית.

בשנת 2020, לאחר שהמבקשים נמנעו מלקדם חתימה על ההסכם (כך לטענת המשיבה), הגישה זו את תביעתה לבית משפט קמא. המשיבה טענה כי המבקשים הפרו את ההסכם בכך שלא העמידו את המגרש למכירה לאחר אישור התכנית, לא הודיעו על כך למשיבה ולא אפשרו לה לרכוש את המגרש בתנאים שסוכמו. המשיבה טענה בסיכומיה כי היא זכאית לאובדן רווח בפרויקט בסך של 22 מיליון ₪; להפסד רווח בגין אי ביצוע עבודות בניה בסך של כ-1.2 מיליון ₪; ולתשלום בסך של 300,000 דולר שעליו הוסכם במזכר ההבנות (יצויין כי המשיבה תבעה לחלופין סכומים נמוכים יותר בגין שכר ראוי). סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה ע"ס של 8 מיליון ₪.

מנגד, המבקשים טענו כי המועד החוזי חלף, וכי הם ניהלו משא ומתן בתום לב ובחנו אפשרות לעשות עסקה עם המשיבה, אולם הדבר לא הסתייע. לטענתם, עומדת להם הזכות שלא להתקשר עם המשיבה בהסכם מכר, והמשיבה זכאית לקבל לכל היותר לקבל לידיה סך של 300,000 דולר שנקבע במזכר ההבנות.

2.

תביעת המשיבה התקבלה בבית המשפט המחוזי במלואה. לאחר שניתח את מזכר ההבנות שנכרת בין הצדדים, בית המשפט קבע כי אמנם אין מדובר בהסכם אופציה המקנה למשיבה זכות להתקשר בעסקה, אך לצד זאת, לא נותרה בידי המבקשים זכות להחליט אם למכור את המקרקעין, אלא חלה עליהם חובה להציע את המקרקעין בתנאים שהוסכמו ולתת למשיבה "זכות סירוב ראשונה". מסקנה זו, כך נקבע, עולה גם מהתנהגות הצדדים ומהמשא ומתן שניהלו לאחר אישור התכנית, המלמדים כי המבקשים ראו עצמם מחויבים לכריתת הסכם תמורות כפי שנקבע במזכר ההבנות. בסופו של דבר, לצד ממצאים נוספים, נקבע כי משעה שהמבקשים לא הציעו את המגרש למכירה ומשלא נתנו למשיבה זכות סירוב ראשונה, הרי שהם הפרו את ההסכם מולה.

במישור הנזק, בית המשפט ציין כי המבקשים לא העמידו חוות דעת נגדית אל מול חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבה, שלפיה נגרם לה נזק של אובדן רווחים בסך של 22 מיליון ₪. בית המשפט ציין כי דרך החישוב של המומחית מטעם המשיבה היתה סבירה, הגם שניתן היה להרהר אחר רכיב העלות למגורים ולהוסיף אי אלו עלויות כגון תקורה ושיווק. מכל מקום, בית המשפט קבע כי סכום הרווח הצפוי לא יפחת מ-8 מיליון ₪, שהוא הסכום שעליו הועמד סכום התביעה. משכך, התייתר הצורך לדון ברכיבי נזק נוספים, והתביעה התקבלה במלואה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ועמו את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע, המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים. לטענתם, בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על עילה שכלל לא נטענה על ידי המשיבה, שכן האחרונה כלל לא טענה בכתב התביעה להפרת ההוראה במזכר ההבנות שעניינה העמדת המקרקעין למכירה כללית, אלא העלתה טענה זו לראשונה בסיכומיה באופן המהווה הרחבת חזית. עוד נטען כי לפי מזכר ההבנות, עומדת למבקשים אפשרות להודיע כי אינם מעוניינים במכירה ולשלם למשיבה סך של 300,000 דולר בלבד; וכי הפרשנות שנתן בית משפט קמא למזכר ההבנות חסרת היגיון, ומעמידה את המשיבה במצב טוב יותר מקום שבו לא עמדה במועד החוזי, לעומת מצבה אילו היתה עומדת בו.

באשר למאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי לנוכח גובה הסכום שבמחלוקת (כ-6.7 מיליון ₪), אזי צפוי קושי לגבותו אם יתקבל הערעור; כי נסח רשם החברות מלמד שחשבונות המשיבה משועבדים לבנקים; כי לאור הוראת סעיף 353 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ), המשיבה היא חברה בע"מ, כך שקיימת חזקה כי יהיה קושי לגבות ממנה סכום פסוק; וכי המשיבה מצויה בשליטתו של מר ביליה, שהוא אדם מבוגר בן 85. המבקשים מבהירים כי הם מוכנים להפקיד את הסכום המדובר בקופת בית המשפט בערבות בנקאית, כך שלמשיבה לא יהיה כל קושי לגבות את הסכום ככל שיידחה הערעור, ואף לא צפוי להיגרם לה נזק כלשהו בגין עיכוב הביצוע.

4.

בתגובתה לבקשה הגישה המשיבה את התנגדותה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי אין כל חשש שהיא לא תוכל להשיב את הסכום הפסוק במידה שערעור המבקשים יתקבל, וכי המבקשים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענה שכזו; כי אין בדבר היותה של המשיבה חברה בע"מ כל רלוונטיות; כי גילו של מר ביליה אינו מבסס טענה בדבר מצבה הכספי של החברה; וכי בסך הכל יש לה שני שעבודים ספציפיים לטובת בנק לאומי, האחד מוגבל לסך של 750,000 ₪ ביחס לחשבון מסוים והשני מתייחס לנכס מקרקעין ברמת ישי, וכי אין לחברה חובות לבנק המובטחים בשעבודים אלה. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי מסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות גם על ממצאי עובדה ומהימנות בכל הנוגע לסוגיית המסוימות, גמירת הדעת והארכת תוקפו של מזכר ההבנות. כמו כן, נטען כי הסעיף במזכר ההבנות שעליו מתבססים המבקשים אינו רלוונטי; כי אין לשיקולי המס של המבקשים כדי להצדיק אי התקשרות על פי ההסכם; וכי אין יסוד לטענת המבקשים בדבר הרחבת חזית.

5.

לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובת המשיבה על נספחיהן, אני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי.

אכן, נקודת המוצא לגבי עיכוב ביצוע החלטות ופסקי דין היא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). אף ההלכות לגבי עיכוב ביצוע פסק דין, ובכלל זה פסק דין כספי, מושרשות וידועות, ואיני רואה לשוב עליהן ועל טיבה של "מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות מסוג זה, המשקללת את שיקולי מאזן הנוחות עם סיכויי הערעור (ראו לדוגמה: ע"א 3001/21 ערוץ הספורט בע"מ נ' מזמור הפקות בע"מ , פסקה 8 והאסמכתאות שם (24.5.2021); ע"א 1956/21

זלצמן נ'

LINYAO , פסקה 10 (5.8.2021)).

עם זאת, על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות לגבי סיכויי הערעור, דומה כי המקרה שלפנינו אינו מקרה "טריוויאלי" של עיכוב ביצוע פסק דין כספי. ענייננו במקרה בלתי שגרתי של פסיקת פיצויי קיום בגין פרויקט שלא בוצע, ואף מדובר בסכום פיצוי משמעותי בסך 8 מיליון ₪. בנוסף לכך, במוקד המחלוקת שבין הצדדים ניצבת שאלה פרשנית לגבי מזכר ההבנות וטיב התניות שנקבעו בו. באשר למאזן הנוחות, אין לכחד כי חלק מטענותיהם של המבקשים אין בהן ממש (כגון לגבי היותה של המשיבה חברה בע"מ, ולגבי גילו של מר ביליה). מנגד, אין חולק כי על נכסי החברה רובצים שעבודים לטובת הבנק (טענת המשיבה כי השעבודים הרובצים על נכסיה לטובת הבנק אינם בגין חובות כלפי הבנק, אינה ברורה). צירוף הדברים, בנסיבות המקרה דנן, מצדיק לטעמי היעתרות חלקית לבקשה.

6.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שמתוך סכום הפיצוי שנפסק בבית משפט קמא (8 מיליון ₪), מחציתו יועבר לידי המשיבה ומחציתו יופקד בקופת בית המשפט בדרך של ערבות בנקאית.

אציין כי על פי החלטתי מיום 15.11.2021, ובהתאם לאמור בבקשת המשיבים, היה עליהם להעביר לידי המשיבה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 1,343,979 ₪. המבקשים ישלימו אפוא את הסכום שיועבר למשיבה כך שזה יעמוד על סך כולל של 4 מיליון ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי פסק דינו של בית משפט קמא). היתרה תופקד כאמור בקופת בית המשפט כאמור לעיל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.