ע"א 7733/21איי.בי.סי.הנדסה, ייצוא, ייבוא ושיווק (1995) בע"מ נ. שמואל וי

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' תמיר ) בת"א 34552-07-15 מיום 2.8.2021, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת 1 נגד המשיב 1, והתקבלה התביעה שכנגד שהגיש המשיב 1 נגד המבקשים.

רקע ותמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

בבית המשפט קמא התנהלו תביעותיהם ההדדיות של הצדדים שלפנינו: תביעת המבקשת 1 (להלן: החברה ) נגד המשיב 1 (להלן: המשיב ); ותביעה שכנגד של המשיב נגד החברה, המבקשים 3-2 (להלן: המבקשים ) והמשיב 2 (להלן: בנק הדואר ). בתביעת החברה, נטען כי החברה זכאית למחצית מהרווחים שהופקו בשנת 2008 ממיזם משותף של החברה והמשיב, שבו הוסכם כי המבקש 2 (להלן: המבקש ) ישקיע את כספי המשיב באמצעות החברה, שבשליטתו המלאה, וכי רווחי המיזם יתחלקו באופן שווה ביניהם. התביעה הועמדה על סך של כ-3 מיליון ₪. בתביעה שכנגד, נטען כי המשיב נפל קורבן למרמה על ידי המבקש ושותפיו, שנטלו ממנו עשרות מיליוני דולרים לאחר ששכנעו אותו להעביר כספים לחשבונות בנקים שונים באירופה, לכאורה למטרות השקעה. עוד נטען, כי במסגרת זו, למעלה מ-1.5 מיליון דולר, שהועברו לחשבון של המבקש בבנק הדואר (בשתי העברות, בסך של כ-1.2 מיליון דולר ושל כ-350,000 דולר), הולבנו באמצעות רכישת דירות על שם אשתו, המבקשת 3 (להלן: המבקשת ). תביעת המשיב הוגשה גם נגד בנק הדואר בטענה כי התנהלותו סייעה בביצוע המרמה (נציין כבר עתה כי התביעה נגד בנק הדואר נדחתה).

2.

בפסק דינו, בית המשפט המחוזי דחה את תביעת החברה, משקבע כי לא עמדה בנטל להוכיח כי בוצעה בכספו של המשיב פעילות פיננסית שהניבה רווח. בית המשפט קיבל את התביעה שכנגד נגד החברה והמבקש במלואה, וקבע כי עליהם לשלם למשיב יחד ולחוד סך של 7,242,660 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל. זאת, משנמצא כי מקור הכספים שהועברו לחשבונו של המבקש בבנק הדואר, בכספים שהפקיד המשיב למטרות השקעה, וכי גרסת המבקש אינה מבוססת או מהימנה. בית המשפט דחה את טענת המבקשים, כי אין למשיב עילת תביעה נגד החברה אלא נגד המבקש, משקבע כי הוצגה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהחברה היא חברה ריקה מתוכן, ששימשה כאמצעי להונאת המשיב. בהתאם, נקבע כי המשיב הרים את הנטל הנדרש לביסוס תביעתו נגד החברה.

3.

בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד נגד המבקשת, וקבע שמתוך הסכום של 7,242,660 ₪, שבו חויבו המבקש והחברה, עליה לשלם למשיב 3,255,440 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, משנמצא כי לפחות כ-3.2 מיליון ₪ מכספי המשיב שהועברו למבקש במרמה, שימשו לרכישת שתי דירות ברחוב התומר בחולון, שנרשמו על שם המבקשת. נקבע, כי די בכך כדי לקבוע כי המבקשת עשתה עושר ולא במשפט. יצוין, כי בית המשפט התרשם כי גרסתה של המבקשת לפיה לא ידעה מה מקור הכספים ששימשו לרכישת הדירות, אינה מהימנה, וכי בנסיבות העניין היה צריך להתעורר אצל המבקשת החשד כי הכספים לא הגיעו לידי המבקש בדרכים כשרות, וכי רישום הדירות על שמה בלבד נועד להלבין את הכספים ולהבריחם מנושים של המבקש.

4.

בית המשפט דחה את טענתם של המבקשים כי התביעה נגדם התיישנה. נקבע, כי סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ), החוסם אפשרות להעלות טענת התיישנות נגד תביעה שכנגד בתנאים מסוימים, חל גם לגבי התביעה נגד המבקשים, הגם שאלה לא היו צדדים לתביעה העיקרית. בהתייחס למבקש, נקבע כי לא הייתה כל הפרדה בינו לבין החברה, וכי הוא זה שלמעשה עומד מאחורי התביעה. לכן, בהתאם לסמכותו בסעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בית המשפט קבע כי יש לייחס למבקש את זכות התביעה של החברה נגד המשיב, והוא אינו יכול להעלות טענת התיישנות נגד התביעה. בהתייחס למבקשת, נקבע כי מעדותה עלה כי בפועל לא הייתה הפרדה כלכלית בינה לבין המבקש, כי היא עמדה לצדו מאחורי תביעת החברה וכי לכן גם היא מנועה מלהעלות טענת התיישנות נגד התביעה שהוגשה נגדה. עוד נקבע, כי טענת ההתיישנות הועלתה בחוסר תום לב שכן המבקשים ניסו לזכות בכספים מהמשיב על ידי הגשת תביעה נגדו בשם חברה ריקה מתוכן, ומנגד ביקשו למנוע דיון בתביעתו נגדם בטענת התיישנות, וגם מסיבה זו דינה להידחות.

5.

ביום 11.11.2021 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 16.11.2021 הגישו את הבקשה שלפניי. בהחלטתי מאותו יום, הוריתי על מתן צו ארעי זמני המעכב את תשלום הפיצויים שנפסקו לחובת המבקשים עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים

6.

המבקשים טענו כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות, נטען כי אמנם מדובר בפסק דין כספי, אך לצורך פירעון החוב, המבקשים ייאלצו למכור את ארבע הדירות שבבעלותם, וביניהן דירת מגוריהם; וכי בהיותו של המשיב אזרח ותושב ארצות הברית, ייתכן כי ייתקלו בקושי להשיב את כספיהם אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי למשיב לא ייגרם נזק משמעותי אם יידחו הליכי הגבייה, משנרשמו עיקולים לטובתו על דירות המבקשים וחשבונות הבנק שלהם.

באשר לסיכויי הערעור טענו המבקשים, בין היתר, כי בית המשפט שגה כשדחה את טענת ההתיישנות שהעלו, שכן לא התקיימו התנאים להרמת מסך נגד המבקש, ובכל מקרה לא היה מקום לקבוע כי סעיף 4 לחוק ההתיישנות חל בעניינה של המבקשת, שכן היא אינה בעלת מניות בחברה.

7.

המשיב טען כי דין הבקשה להידחות. באשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשים

בחרו להתמקד במכירת הדירות בעוד שכבר עוקלו כספים לטובת המשיב; כי לא הובאו אסמכתאות לכך שלמבקשים אין נכסים נוספים מלבד ארבע הדירות שברשותם; כי אין בסיס לטענתם בדבר קשיים בהשבת הכספים אם יתקבל הערעור, שכן המשיב הינו איש עסקים אמיד (הובהר כי המשיב אינו מתנגד לכך שהכספים יוחזקו בנאמנות עד הכרעה בערעור); וכי עיכוב הביצוע עשוי לסייע למבקשים להסתיר נכסים נוספים שבבעלותם. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלה נמוכים. לבסוף, נטען כי אין מקום לעכב את פסק הדין שעניינו בכספים שנתקבלו במרמה, ובפרט כשהמבקשים אינם מערערים מבחינה מהותית על כל סכום פסק הדין (אלא אך על חיובם בסך של כ-4.3 מיליון ₪).

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

9.

נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה או פסק הדין עליהם מערערים (ראו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )). כך על דרך הכלל וכך בייחוד בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ראו, מיני רבים, ע"א 1956/21 זלצמן נ' LINYAO , בפסקה 10 (5.8.2021) (להלן: עניין

זלצמן ) ). על המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות הן ולא מצאתי להרחיב עליהן כאן (ראו, בין היתר, ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (28.1.2018) להלן: עניין יניב ); ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח , בפסקה 6 (8.6.2016)). כשמדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, על המבקש להראות כי הזוכה לא יוכל להשיב את כספי הזכייה ככל שיתקבל הערעור או כי מצבו הכלכלי של המבקש עשוי להיפגע אנושות אם לא יעוכב פסק הדין (עניין זלצמן , בפסקה 10;

ע"א 5811/09

גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ , בפסקה 6 (30.8.2009)). הנטל להראות שביצוע פסק הדין יסכל אפשרות להשבת המצב לקדמותו מוטל, כמובן, על מבקש עיכוב הביצוע, הנדרש לבסס טענותיו בעניין זה (עניין יניב , בפסקה 7).

10.

איני רואה לטעת מסמרות בעניין סיכויי הערעור, ואעבור לדיון בשיקולי מאזן הנוחות. המבקשים טענו כי אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט המחוזי ייגרם להם נזק משמעותי ובלתי הפיך, שכן ייאלצו למכור את כל ארבע הדירות שברשותם, וייתכן כי אף לא יוכלו להיפרע מהמשיב. כמפורט להלן, לא מצאתי לקבל טענותיהם אלה.

11.

תחילה, טענתם של המבקשים כי ייתכן שייתקלו בקושי להשיב את כספיהם אם יתקבל הערעור, נסמכה על כך שהמשיב הינו אזרח ותושב ארצות הברית, זאת ולא עוד. בכך אין די כדי להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין (עניין זלצמן , בפסקה 12; ע"א 7262/17 שמש נ' ישראלי , בפסקה 5 (25.9.2017)), ובייחוד בנסיבות ענייננו, כשמדובר במשיב שהינו איש עסקים אמיד, ומשלא עלתה כל טענה בנוגע לחוסנו הכלכלי. לכך יש להוסיף כי המשיב הסכים להפקיד את כספי מימוש הדירות בנאמנות עד להכרעה בערעור. אם כן, המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם בעניין זה.

12.

המבקשים התמקדו בבקשתם בנזק שייגרם להם אם לא יעוכב פסק הדין, וטענו כי בהיעדר דרך אחרת לפרוע את החוב, ייאלצו למכור את כל ארבע הדירות שברשותם. אך המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת בנושא, ולא צירפו מסמכים שיש בהם כדי להעיד על היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום כספי פסק הדין, בלי שייגרם להם נזק כלכלי משמעותי ובלתי הפיך, אלא הסתפקו בצירוף חוות דעת שמאיות לעניין שווי דירותיהם (מחוות הדעת עולה כי שווי הדירות לא עולה על גובה חובם של המבקשים כלפי המשיב). משכך, לא עלה בידיהם להראות כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

13.

זאת ועוד. בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לשקול גם את "תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני [...]" (תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). בענייננו, אין להתעלם ממסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי הכספים שנתקבלו לידי המבקשים ובהם הכספים שבהם נרכשו שתיים מדירותיהם, נתקבלו במרמה. בהקשר זה ראוי לציין, כי המבקשים אף לא הכחישו את הטענה כי החברה היא "חברת קש" שנועדה לסייע במעשי המרמה.

14.

למרות האמור מצאתי להורות על עיכוב ביצוע בכל הקשור לדירת המגורים של המבקשים (אחת הדירות ברחוב התומר בחולון), לנוכח הנזק שעשוי להיגרם להם, אם תימכר הדירה באופן שיביא לפינויים. זאת, בשונה מנכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה, שמימושו ייצור נזק כספי הניתן לפיצוי (ראו למשל ע"א 5310/21 מוקסקס נ' זרעיני , בפסקה 17 (9.9.2021), שם היה מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה המורה על מימוש דירה). כמובן, כי נאסר על המבקשים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בערעור, והעיקול שהוטל על הדירה יעמוד בעינו.

15.

כספים שיתקבלו ממימוש הדירות, יופקדו בנאמנות בידי באי כוח המשיב או שיופקדו בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור. הוראה זו לא תחול על כספים שיתקבלו מעיקולים שהוטלו על כספים של המבקשים או על כספים המוחזקים על ידי צדדים שלישיים והמגיעים למבקשים, ואין צורך להפקידם בנאמנות או בקופת בית המשפט.

16.

סוף דבר, שהבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקאות 15-14 לעיל.

כל צד יישא בהוצאותיו.