ע"א 4624/22שחר דבש נ. יוסף לוינסקי ושות' בע"מ

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק ) בת"א 21154-01-20 מיום 8.5.2022.

1.

ענייננו ב-464,400 מניות של חברת א. ליבנטל השקעות בע"מ (להלן:

חברת ליבנטל ), אותן קיבלה המבקשת כתמורה במסגרת עסקת מקרקעין משנת 2007.

בתמצית, המשיבים הינם בעלי מניות בחברת פנטקל בע"מ (להלן: פנטקל ), וכל אחד מחזיק ב-20% ממניותיה. יוסף לוינסקי ואלון ליברמן, אנשי נדל"ן מנוסים וותיקים, מחזיקים את 40% הנותרים באמצעות שרשור. חברת פנטקל הינה חברת נדל"ן ובהסכם המייסדים שלה נקבע, בין היתר, כי "הצדדים יפעלו בתחום הפעילות באמצעות החברה בלבד". בשנת 2007, התקשר לוינסקי, באמצעות חברת יוסף לוינסקי ושות' בע"מ (להלן: חברת לוינסקי ) שבשליטתו, יחד עם חברת א. עופר השקעות ויזמות בע"מ (להלן: חברת עופר ), חברה פרטית שבשליטת עופר ארביב, לרכישת המקרקעין הידועים כחלקות 111 ו-112 בגוש 7094 ברחוב יגאל אלון בתל אביב (להלן: הנכס ) בתמורה לכ-$2,300,000. ביום 22.3.2007 או בסמוך לכך, הודיע לוינסקי למשיבים כי התקשר בעסקה, ועל מנת להתקשר בה במהירות, הוא נדרש לפעול שלא באמצעות חברת פנטקל (על אף האמור בהסכם המייסדים). על פי הנטען על ידי המשיבים, במעמד זה הם ביקשו להשתתף בעסקה באמצעות חברת פנטקל, ולוינסקי הציע כי ישתתפו בהוצאות שתשלם חברת לוינסקי בהתאם לחלקם בחברת פנטקל (להלן: העסקה ).

ביום 11.12.2007 נחתם הסכם למכירת הנכס בין חברת לוינסקי וחברת עופר, לבין חברת ליבנטל, חברה ציבורית שאף היא בשליטת עופר ארביב. תמורת העסקה כללה 1,548,000 מניות רגילות, שהתחלקו בין חברת לוינסקי לחברת עופר בחלקים שווים (774,000 מניות לכל אחת מהן). המשיבים העבירו את הכספים האמורים, והמתינו מצידם להתקיימותו של תנאי מתלה, שהיה אמור לקבוע את זכאותה של חברת לוינסקי למניותיה של חברת ליבנטל. לטענת המשיבים, על אף שהוסכם בין הצדדים כי המדובר בהסכם השקעה ולא בהסכם הלוואה, לוינסקי לא עדכן אותם בדבר ביטול התנאי המתלה וקבלת המניות על ידי חברת ליבנטל. לפיכך, נתבקש מבית המשפט להורות על העברת חלקם של המשיבים במניות התמורה (60% המהווים 464,400 מניות), שהועברו אל לוינסקי עוד ביולי 2013.

המבקשת הגישה מצידה תביעה שכנגד. לטענתה, על המשיבים להחזיר לה סך של 1,879,119 ₪ בגין שכר חודשי, לו היא זכאית לטענתה בעבור 12 השנים בהן ניהלה פרויקטים בחברת פנטקל, ובשל החזר הוצאות והשקעות שלטענתה השקיעה בפרויקטים של החברה.

2.

ביום 8.5.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבים ודחה את התביעה שכנגד. בפסק דינו אימץ את גרסת המשיבים, שנתמכה בעדויות מטעמם וראיות נוספות, כי מדובר בהסכם השקעה. עוד קבע, בין היתר, כי יש לאכוף את ההסכם בין הצדדים, גם בהנחה שיש בהסכם אי חוקיות לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (לאור הטענה כי המדובר בעסקת מקרקעין החייבת במס רכישה). על כן, בית המשפט הורה למבקשת להעביר לידי המשיבים את 464,400 מניות חברת ליבנטל המצויות בידיה עד ליום 8.6.2022.

ביום ה-2.6.2022, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו ככל שהוא נוגע להעברת 464,400 המניות של חברת ליבנטל למשיבים, עד להגשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בו. בית המשפט נענה לבקשה, הורה על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד החלטה אחרת, והוציא לתגובת המשיבים עד ליום 9.6.2022.

3.

ביום 7.7.2022, בד בבד עם הגשת הערעור על פסק הדין, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש להורות על המשך עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא עד להכרעה בערעור.

לשיטת המבקשת, סיכויי הערעור טובים. נטען, בין היתר, כי קביעת בית משפט קמא שמדובר בעסקת השקעה היא שגויה, במיוחד נוכח הסתמכותו על גרסה מאוחרת של המשיבים, התנהלות המשיבים והמודעות לפרטי העסקה, מאווייהם המוצהרים, לשיטתם, שלא לשלם מס רכישה, והעובדה שלא הוכיחו כי הכספים האמורים הם החזר תשלום בקשר לעסקת ההשקעה שביצעו; כי שגה בית המשפט בהחלטתו לאכוף חוזה (בעל פה) פסול, שכן לא מתקיימות לטענתה הנסיבות החריגות המצדיקות כן; וכי מכל מקום, ככל הנראה קיימת מניעה להעברת המניות לפקודת המשיבים מבלי להציג תחילה אישורי פקיד שומה.

באשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המבקשת, והיענות לבקשה תאפשר שמירה על המצב הקיים, כפי שזה התקיים משך שנים רבות. כמו כן, נטען כי בקבלת הבקשה לא יהיה כדי לגרום נזק ממשי למשיבים שכן עיכוב הביצוע הוא לתקופה קצובה של בירור הערעור, המשיבים ממילא "מובטחים" באמצעות המניות, והמבקשת מתחייבת שלא לבצע בהם דיספוזיציה, ו/או לשעבד את חשבון הבנק בו הם מוחזקים, ו/או להפקידם בקופת בית המשפט או בידי נאמן. נטען כי חבילת המניות נשוא פסק הדין מהווה כ-4.6% מהונה המונפק של חברת ליבנטל, ומקנה למחזיק בה זכות הצבעה באסיפת בעלי המניות והשפעה על יחסי הכוחות בחברה. לשיטתה, העברת חבילת המניות עשויה להוביל לפגיעה בחברה, בפעילותה השוטפת, בשער המניה ובשוויה.

4.

המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות. לשיטתם, מלכתחילה המבקשת מנועה מהגשת הבקשה, שכן בחרה להגיש את הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט קמא, וטרם ניתנה החלטתו לאחר שהמשיבים הגישו תגובתם ביום 9.6.2022, כפי שהורה בית המשפט. קרי, המבקשת הגישה את הבקשה לשתי ערכאות שונות, המצריכות את תשובת המשיבים, ושתיהן עדיין תלויות ועומדות. לגופו של עניין נטען כי הטענות העובדתיות שהמבקשת מעלה בבקשתה נסתרו זה מכבר על ידי המשיבים ונדחו מפורשות על ידי בית משפט קמא; כי מרבית הטענות המשפטיות לא נטענו על ידה ומהוות הרחבת חזית אסורה; וכי באשר למאזן הנוחות, המבקשת לא הצביעה ולו על טעם אחד המטה את מאזן הנוחות לטובתה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור בפסקה 7 להלן.

נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה או פסק הדין עליהם מערערים (ראו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות ולא מצאתי להרחיב עליהן במסגרת זו (ראו, בין היתר, ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (28.1.2018) להלן: עניין יניב ); ע"א 7733/21 איי.בי.סי הנדסה, ייצוא ייבוא ושיווק (1995) בע"מ נ' וייס , פסקה 9

(26.12.2021)). עוד יוזכר כי הנטל להראות שביצוע פסק הדין ימנע מלהשיב את המצב לקדמותו מוטל על מבקש עיכוב הביצוע, הנדרש לבסס טענותיו בעניין זה (עניין יניב , פסקה 7).

6.

במקרה דנן, ובלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, נראה כי פסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא מתבסס בראש ובראשונה על אימוץ ממצאי גרסת המשיבים, וזאת לאחר שבית משפט קמא שמע עדויות מטעם הצדדים ונדרש לראיות שהוגשו.

מכל מקום, כידוע, "אבן הבוחן העיקרית בסעד זמני בערעור היא שיקולי מאזן הנוחות" (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומית – נציבות המים , פסקה 12 (6.4.2006)). נקבע לא אחת שעל המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין לא יעוכב, הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. ודוק, לא די בהפרחת טענות כלליות, אלא על המבקש להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענותיו (ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא שיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc (חברה זרה) , פסקה 14 (10.3.2014)). בענייננו, גם אם 4.6% ממניות חברת ליבנטל יועברו למשיבים ואלה יממשו זכות הצבעה הנתונה לכל בעל מניות באסיפה כללית, או את זכותם לקבל דיבידנד, אין בכך כדי לגרום למצב בלתי הפיך אם יתקבל הערעור. ובכלל, חברת ליבנטל היא חברה ציבורית, ולמבקשת אין "זכות עמידה" לטעון בשמה.

7.

אי לכך, הבקשה נדחית. עם זאת, וכדי לאיין את החשש האמור, עם ולאחר העברת המניות למשיבים, ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה ב-464,400 המניות, וזאת עד להכרעה בערעור ובערעור שכנגד או עד להחלטה אחרת, לפי המוקדם.

לא מצאתי להורות למבקשת להפקיד ערבות בנקאית להבטחת נזקיהם של המשיבים אם יידחה הערעור וערך המניות ירד עד למועד פסק הדין בערעור. אם וככל שייגרם למשיבים נזק עקב איסור הדיספוזיציה, הרי שיהיה עליהם להוכיח כי היו מוכרים את מניותיהם אילולא איסור הדיספוזיציה ולהוכיח את גובה הנזק, ועניין זה, אם בכלל, יצריך ממילא הליך נפרד.