ע"א 4770/22ליוויה שירותי ספנות בע"מ נ. Libyan Navigator Ltd

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לימאות (כב' השופט ר' סוקול ), בת"ח 7026-04-20 מיום 28.6.2022 (להלן: פסק הדין ).

1.

ענייננו בתיק דנן בדרכה העקלקלה של אונייה (ובניקוד אֳנִיָּה) הרשומה במרשם כלי השיט בלוב בשם "בדר" ( BADR ) על שם המשיבה 1 – חברה זרה בשם Libyan Navigator LTD (להלן בהתאמה: האונייה ו- המשיבה ).

2.

על פי העובדות המתוארות בפסק הדין, בשנת 2009 רכשה המשיבה את האונייה. ביום 20.11.2017 נעצרה האונייה בנמל בורגס שבבולגריה לשם מימוש שעבוד המובטח במשכנתא של האונייה לטובת חברה בולגרית בשם Bulgargeomin Ltd DZZD

(להלן: החברה הבולגרית ), להבטחת חוב בסך של כתשעה מיליון דולר. המשיבה, בתגובה, פתחה בהליכים משפטיים במסגרתם טענה כי שטר המשכנתא מזויף, וכן עתרה לבטל את צו המעצר שהוצא על האונייה. ואכן, שני ההליכים הוכרעו לטובת המשיבה – נקבע כי שטר המשכנתא חסר תוקף ובית המשפט הורה על ביטול צו המעצר. נספר לקורא כי חלק מההליכים התנהלו בבתי המשפט ביוון, שם התבררה והתקבלה טענת המשיבה כי החתימה על שטר המשכנתא מזויפת.

ברם, התברר כי בתקופה בה האונייה הייתה במעצר, הוצא צו למימוש השעבוד על האונייה. חרף צו עיכוב למימוש השעבוד, האונייה נמכרה במכירה פומבית ללא אחרת מאשר לחברה הבולגרית, אשר רשמה את האונייה במרשם כלי השיט של פנמה באופן זמני. בסופם של ההליכים המשפטיים שהתנהלו בבולגריה, אשר לא זה המקום לפרטם, ניתן פסק דין המורה על ביטול הליכי המימוש וביטול הצו למכירת הבעלות באונייה. במסגרת ההליכים שהתנהלו ניתן צו המורה על החזרת האונייה, וזו חזרה ועגנה בנמל בורגס שם היא נמצאת עד היום.

חרף זאת, בעוד האונייה נמצאת בנמל בורגס, בחודש מאי 2019 מכרה החברה הבולגרית את הזכויות באונייה לחברה ליברית בשם Morgan & Co (להלן: מורגן ). מורגן רשמה את האונייה בבליז ברישום זמני, ולשם מימון ביצוע עבודות לתחזוקת האונייה ורכישת זכויות בה, התקשרה עם חברה ישראלית בשם ברגל ספנות בע"מ (להלן: ברגל ). הוסכם כי הזכויות באונייה יועברו לחברת ליוויה שירותי ספנות בע"מ, היא המבקשת שלפניי, וכי מורגן תרכוש מהמשיבה 2, קמור ספנות ושירותי טנקרים בע"מ, (שהחזיקה באמצעות נאמן במניות המבקשת) כמחצית ממניות המבקשת. עוד הוסכם כי יתרת המניות תועבר לברגל, כך שלסופו של יום ברגל ומורגן יחזיקו במניותיה של המבקשת שתרשם כבעלים של האונייה.

ביום 18.2.2020 נרשמה האונייה במרשם כלי השיט בישראל תחת השם "מרים ב", ובין היתר, הוגש מסמך המעיד על אישור ביטול הרישום הזמני בבליז. לאחר הרישום, נערך הסכם בין מורגן לבין ברגל המסדיר את העברת הזכויות באונייה והעמדת מימון לביצוע טיפולי תחזוקה באונייה, הקובע כי האונייה תשועבד לטובת ברגל לשם מימון עבודות התחזוקה.

משנודע דבר הרישום בישראל למשיבה היא הגישה בקשה לבית המשפט בבולגריה למעצר האונייה, על מנת להבטיח הגשתה של תביעת קניין למתן סעד הצהרתי כי היא בעלת הזכויות באונייה. ביום 7.4.2020 ניתן צו למעצר האונייה, ובחודש מאי 2020 הגישה המשיבה את תביעת הקניין. בית המשפט בבולגריה פסק כי סמכות השיפוט בתביעה הקניינית היא של ישראל בשל רישום האונייה בישראל. המשיבה ערערה לבית המשפט לערעורים בבולגריה, אשר קבע כי יש להותיר את האונייה במעצר וכי אין תוקף לפסק הדין שקבע כי סמכות השיפוט היא לבית המשפט בישראל.

3.

המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לימאות, במסגרתה ביקשה להורות על מחיקת רישומה של האונייה במרשם כלי השיט בישראל, בין היתר, בטענה כי כל זמן שהאונייה רשומה במרשם כלי השיט בלוב, לא ניתן לרשום אותה במרשם כלי השיט בישראל . מנגד, טענה המבקשת כי רכשה את הזכויות באונייה כשהן ממורקות מכל זכות קודמת, לרבות הרישום בלוב. יצוין כי רשם כלי השיט בישראל במשרד התחבורה (להלן: הרשם ) היה משיב לתביעה, ונמחק לאחר שהוגשה בקשה מוסכמת למחיקתו.

4.

בפסק דינו, קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה, תוך שהוא מדגיש כי המחלוקת בתיק אינה עוסקת בזכויות הקניין באונייה, אלא אך ורק בנושא רישומה במרשם בישראל.

בפסק הדין סקר בית המשפט את נושא מרשם כלי השיט. בין היתר, עמד על כך שהמרשם אינו קונסטיטוטיבי; כי חוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960

(להלן: החוק ) מכיר בתקנת השוק ברכישת כלי שיט תוך הסתמכות בתום לב על המרשם; וכי

סעיף 9(א) לחוק מורה כי "היה כלי שיט החייב ברישום, רשום ברישום-חוץ, חייב בעלו להשיג את ביטול רישום החוץ ולא יירשם כלי השיט לפני ביטול רישום-החוץ".

בשורה התחתונה, בית המשפט דחה את טענות המבקשת והורה על מחיקת רישומה של האונייה ממרשם כלי השיט בישראל. נקבע כי "האונייה הייתה ועודנה רשומה במרשם כלי השיט בלוב, וכל ניסיון לרשום אותה במרשם אחר מותנה בביטול הרישום בלוב", וכי " רישומה של האנייה בישראל, בעוד האנייה רשומה גם במרשם בלוב, עלול לגרום לתקלות רבות" . בית המשפט חזר והדגיש בפסק דינו כי המשיבה ידעה כל העת כי זכויות הקניין באונייה שנויות במחלוקת.

5.

פסק הדין ניתן ביום 28.6.2022. ביום 3.7.2022, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו מאותו היום, הורה בית המשפט על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו, וביקש את תגובות הצדדים. אלא שביני לביני, הרשם כבר פעל בהתאם לפסק הדין וכבר ביום 30.6.2022 מחק את רישום האונייה ממרשם כלי השיט בישראל. משכך, הודיעה המבקשת לבית משפט קמא על מחיקת בקשתה וכי בדעתה לעתור לסעד זמני עם הגשת הערעור על פסק דינו.

עם הגשת הערעור לבית משפט זה, עתרה המבקשת בבקשה למתן סעד זמני שלפניי, במסגרתו נתבקש להורות לרשם להשיב על כנו את רישום האונייה בספרי הרישום בישראל עד להכרעה בערעור.

6.

לשיטת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. נטען, בין היתר, כי על בית המשפט המחוזי היה להימנע מקבלת החלטה בתיק עד להכרעה בסוגיה הקניינית על ידי בית המשפט המוסמך; כי קביעת בית המשפט בבולגריה לפיה לישראל הסמכות לדון בתביעת הקניין התקבלה על בסיס הרישום בישראל, ולכן ביטול הרישום סותרת קביעה זו, ויוצרת מצב של חוסר סמכות בינלאומית לדון בתביעה; וכי לוב היא מדינת אויב ורשם כלי השייט בלוב נמצא ברשימה השחורה של מדינות בהם הרישום אינו תקין. במישור מאזן הנוחות טענה המבקשת כי הוא נוטה במובהק לטובתה, שעה שלמשיבה לא ייגרם נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, בעוד שמחיקת רישום האונייה מהמרשם הישראלי יביא לפגיעה בקניינה.

7.

המשיבה טענה כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, וכי המבקשת לא פירטה מהו הנזק שייגרם לה ממחיקת הרישום בישראל, אשר מלכתחילה לא היה לו מקום בשל רישום האונייה בלוב. נטען כי הרישום הישראלי דרוש למבקשת על מנת "לאפשר למעשה למבקשת להעלות בפני הערכאות בבולגריה, טענות מכוח 'רישום' ישראלי זה, ובעזרתן למלט את האנייה אשר הנה עצורה להבטחת תביעת המבקשת, ולהביא לאובדנה וגזילתה". רוצה לומר, אם יוחזר הרישום הישראלי ייתכן שהמבקשת תבצע פעולות שיהיה בהן כדי "להעלים" את האונייה, ובכך יש להזיק דווקא למשיבה.

8.

בשלב זה יוער כי הרשם, אשר כאמור נמחק בהליך דלמטה, הגיש תגובה ולפיה הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ויפעל בהתאם לכל צו של בית המשפט ובכפוף להוראות הדין.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, וכן בפסק הדין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סעד זמני בערעור יינתן מקום בו סיכויי הערעור גבוהים וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשו, כאשר בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות" (ראו, מבין רבים: עע"מ 7993/20 וינברג נ' ועדת ערר לתכנון ובניה , פסקה 7 והאסמכתאות שם (29.4.2021); ע"א 4624/22 יוסף לוינסקי ושות' בע"מ נ' דבש , פסקה 5 (14.8.2022); ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , פסקה 6 והאסמכתאות שם (28.1.2018); ע"א 7733/21 איי.בי.סי הנדסה, ייצוא ייבוא ושיווק (1995) בע"מ נ' וייס , פסקה 9 (26.12.2021)). על המבקשת שלפנינו, הדורשת את השבת רישומה של האוניה בישראל עד להכרעה בערעור, להוכיח כי אי החזרת הרישום תמנע את השבת המצב לקדמותו ככל שערעורה יתקבל.

10.

מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות, שהוא השיקול שלו ניתנת הבכורה, אינו נוטה לטובת המבקשת (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומית – נציבות המים , פסקה 12 (6.4.2006)).

המבקשת טענה כי מחיקת רישום האונייה מהמרשם הישראלי פוגע בקניינה, וכי הדבר עשוי להקל על המשיבה להבריח את האונייה ללוב אם צו המעצר על האונייה יבוטל. מנגד, טענה המשיבה כי הרישום בישראל ישמש את המבקשת לטעון לחוסר סמכות בית המשפט בבולגריה ולהוצאת האונייה ממקום הימצאה הנוכחי. המשיבה הצביעה על כך שהרישום הישראלי הוא הניסיון הרביעי שעשתה החברה הבולגרית, ומי שעומד מאחוריה, כדי לגזול את האונייה.

11.

המבקשת לא הראתה כי אי השבת רישומה של האונייה במרשם כלי השיט בישראל תיצור מצב בלתי הפיך אם יתקבל ערעור המבקשת. מאז חודש ינואר 2019 האונייה עוגנת בנמל בורגס בבולגריה, והיא עצורה להבטחת תביעת המשיבה שהוגשה בבולגריה, בהליך שהמבקשת היא צד לו כנתבעת. חששה של המבקשת שמא האונייה תוברח למדינה אחרת מתאיין אפוא לנוכח צו המעצר החל על האונייה, והעובדה כי היא עדיין עצורה עד להכרעה בשאלת הבעלות.

למיצער, ככל שכפות המאזניים בנוגע למאזן הנוחות מעוינות, הרי שאנו חוזרים לנקודת המוצא ולפיה אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים.

10.

סוף דבר, שאני דוחה את הבקשה לסעד זמני להשבת רישומה של האונייה במרשם כלי השיט הישראלי.

עם זאת, ככל שהמשיבה תעתור לביטול צו מעצר האונייה בכל ערכאה שהיא, יהא עליה לצרף את המבקשת כצד לבקשה, ובכל מקרה שבו המשיבה תבקש להוציא את האונייה מנמל בורגס, עליה ליידע את המבקשת לפחות שבעה ימים לפני כן.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪.