ע"א 7779/17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ. און טרק אינוביישנס בע"מ

1.

בפניי בקשת עיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב. טולקובסקי ) ב-ת.א 2399-09-12, מיום 23.08.2017 במסגרתו חויבה המבקשת בתשלום תגמולי ביטוח למשיבה.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המשיבה הינה חברת הייטק העוסקת בתכנון פיתוח ושיווק מערכות טכנולוגיות, וציוד לקריאת כרטיסים חכמים. המבקשת היתה, בזמנים הרלבנטיים, המבטחת של המשיבה, בפוליסת ביטוח אש ואובדן תוצאתי.

3.

באוקטובר 2011 אירעו שיטפונות בתאילנד, אשר פגעו, בין היתר, במפעל של חברת SMARTRAC

(להלן: סמארטרק ), אשר שימשה קבלן משנה של המשיבה לצורך ייצור והרכבת כרטיסים חכמים, שהינם "מוצר הקצה" של המערכות שהמשיבה מייצרת. ביום 02.09.2012 ובהתבסס על פוליסת ביטוח שרכשה המשיבה מאת המבקשת הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי, בה תבעה מהמבקשת לכסות את הנזקים שנגרמו לה מחוץ לישראל בגין ההצפה במפעל סמארטרק, והשבתתה של קבלנית המשנה שלה לתקופה מסוימת.

4.

ביום 23.08.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו התקבלו בחלקן טענותיה של המשיבה, והמבקשת חויבה בתשלום תגמולי ביטוח למשיבה בגין הנזק הפיזי שנגרם למלאי שניזוק במפעל סמארטרק, וכן בגין אובדן תוצאתי. סך הכל חויבה המבקשת בתשלום סך של 6,459,556 ש"ח ובנוסף חויבה בתשלום הוצאות משפט בסכום של 120,000 ש"ח החזר אגרה באופן יחסי לסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום פסק הדין (להלן: פסק הדין ).

טענות הצדדים

5.

לטענת המבקשת, יש לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת מאחר שסיכויי הערעור טובים, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתה. ביחס לסיכויי הערעור, המבקשת טוענת כי בפסק הדין נפלו טעויות הן ברמה העובדתית והן ברמה המשפטית, מבחינת החבות וכן הנזק. לשיטתה, חיוב המבקשת בתשלום תגמולי ביטוח למשיבה סותרת את הוראות הסכם הביטוח. עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין ניתן תוך התעלמות ובניגוד מראיות משמעותיות, ובמקרים מסוימים גם תוך התעלמות ובניגוד לנטלי ההוכחה המוטלים על תובע. כמו כן, בפסק הדין נפלו טעויות חישוביות וטעויות נוספות לעניין הסכום שנפסק לזכות המשיבה, המובילות, למצער, להפחתת סכומים ניכרים מהסכום שנפסק לטובת המשיבה.

לעניין מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי סכום פסק הדין הכולל הינו בשיעור משמעותי ביותר, וכי נזקיה שלה אם תאלץ לשלם את הסכום האמור גדולים מנזקיה של המשיבה ככל שיעוכב התשלום. המבקשת טוענת עוד בהקשר זה כי למשיבה הפסדים שוטפים ומצטברים, בסכומים משמעותיים ביותר, וכן תלויות ועומדות נגדה שתי תביעות בסכומים ניכרים. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, כי המשיבה לא תוכל לעמוד בהחזר הכספים שקיבלה כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל ערעורה. לטענת המבקשת גם גובה הסכום שבו חויבה מצדיק את עיכוב הביצוע, נוכח מצבה של המשיבה, אותו היא מגדירה כבעייתי. המשיבה נתבקשה להגיב לבקשה, ולהתייחס לטענת המבקשת לפיה היא לא תוכל להיפרע ממנה ככל שייקבע בערעור שהמבקשת איננה חייבת בתשלום הסכום שנפסק, כולו או חלקו.

6.

בתגובה לטענת המבקשת טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופם של דברים. לגישתה, הבקשה דנן הוגשה באיחור, ולאחר שחלף המועד שנקבע לתשלום על פי פסק הדין, ורק משום כך יש לדחות את הבקשה. המשיבה טוענת עוד כי יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין, משלטענתה סיכויי הערעור אינם גבוהים וזאת בין היתר מאחר וטענות המבקשת נוגעות לקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עוד טוענת

המשיבה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. המשיבה דוחה את טענות המבקשת לפיהן היא לא תוכל לעמוד בהחזר סכום פסק הדין ככל שאכן יתקבל הערעור על פסק הדין, וכי יש לה היכולת הכלכלית להשיב את סכום פסק הדין ככל שתידרש לעשות זאת. לטענתה, היא חברה יציבה ופעילה, בעלת חוסן כלכלי, הנמצאת בתהליכי גידול מתמידים, ואשר מעולם לא נרשמה בדוחותיה הערת עסק חי. לטענת המשיבה, טענותיה של המבקשת על מצבה הכלכלי הבעייתי, לכאורה, כלל אינן מבוססות.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל, הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מעכבת את ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית. זאת, מאחר שבעל דין שזכה במשפט, זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאותיו של הערעור (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ; ע"א 3391/15 גיא נ' פריימן (1.7.2015); ע"א 1657/17 קרית טעלז אירוינג סטון שבקרית יערים בע"מ נ' ישיבת טעלז בישראל

(ע"ר) ( 29.6.2017 ); ע"א 4502/17 אביגור יזמות ופיתוח נדל"ן בע"מ נ' בוגנים ( 3.10.2017 )). בית המשפט יחרוג מכלל זה ככל שיעלה בידו של בעל הדין להראות את קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור של המבקש את עיכוב הביצוע – טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, במובן זה שככל שתידחה בקשתו לעיכוב ביצוע, ויתקבל ערעורו – לא תהא אפשרות להשיב את המצב לקדמותו, או שיגרם למבקש נזק בלתי הפיך (עיינו: ע"א 9320/16 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל (2.1.2017); ע"א 9494/16 עבדאל מונעם נ' נשר ( 26.9.2017 )).

היחס בין שני התנאים האמורים לעיל הוא כשל "מקבילית כוחות", וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, ניתן להקל בדרישת סיכויי הערעור, ולהפך. ואולם, השיקול בדבר מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע בין השניים (ראו: ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה ( 2.3.2017 ); ע"א 620/16 רשות מקרקעי ישראל נ' מזרחי (27.3.2016); ע"א 2777/17 מוחמד נ' מרעי (23.05.2017)).

8.

הלכה היא שפסק דין שעניינו חיוב כספי לא יעוכב אלא בנסיבות חריגות, וזאת מאחר שההנחה היא שתשלום כספי בהתאם לפסק דין אינו יוצר מצב בלתי הפיך (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1157 (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג – 2013); ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' קישוני (09.04.2014); ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") ( 16.11.2016 ); ע"א 9895/16 קידר נ' קידר (02.02.2017); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ. טרוול בע"מ ( 9.4.2017 )). לפיכך, פסק דין שעניינו חיוב כספי יעוכב רק במקרים החריגים בהם הוכיח המבקש, בהתבסס על תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו לגבות חזרה את כספו במידה ויתקבל ערעורו (ראו: ע"א 7375/16 זכרנקו נ' מדינת ישראל (15.11.2016) (להלן: עניין זכרנקו ); ע"א 8200/16 מוסך אליק ובניו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ( 12.1.2017 ); ע"א 10069/16 חברת החניון המרכזי בבת-ים בע"מ נ' אשורי ( 16.2.2017 )).

9.

בענייננו, לא עלה ביד המבקשת להראות ולבסס את טענתה לפיה היא לא תוכל לגבות חזרה את הכספים מהמשיבה, ככל שיתקבל ערעורה. כך, לא עלה בידה של המבקשת להראות כי חוסנה הכלכלי של המשיבה מוטל בספק. המשיבה צרפה לתגובתה תצהיר סמנכ"ל הכספים מטעמה, דו"חות כספיים וכן חו"ד רו"ח ממשרד רואי החשבון המבקרים שלה. בהתאם לדוחות הכספיים המאוחדים של המשיבה וחברות הבנות שלה ליום 31.12.2016, סכום הכנסותיהן של החברה וחברות הבנות שלה הסתכם בשנת 2016 בסך של כ-20 מיליון דולר, ועל פי הדו"חות הכספיים המאוחדים של החברה וחברות הבת שלה ליום 30.06.2017, יש להן מזומנים ושווי מזומנים בסך של 6.242 מיליון דולר. כמו כן, מהתצהירים והדו"חות שצרפה המשיבה עולה כי החברה מנוהלת כעסק חי, ונכון לעת זו אין ספק בדבר המשך פעילותה ככזו. בנסיבות אלו, מאזן הנוחות אינו נוטה לקבלת הבקשה.

10.

לאור האמור לעיל, ומאחר ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת קבלת הבקשה באופן מובהק, די בכך כדי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסוגיית סיכויי הערעור (השוו: עניין זכרנקו , בפסקה 14; ע"א 2105/17 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ' פינס ( 19.6.2017 )). למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, נראה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק, ואילו חלק ניכר מטענות המבקשת נוגעות לקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של בית המשפט קמא, שבהן רק לעיתים רחוקות מתערבת ערכאת הערעור (ראו: ע"א

8350/08 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' סעיד (8.12.2008); ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (20.10.2010)). בנסיבות אלו, נראה כי גם סיכויי הערעור אינם מצדיקים את קבלת הבקשה, ובפרט מאחר שכאמור, נראה כי המשיבה תוכל להחזיר את הכספים במקרה הצורך. לפיכך, לא מצאתי מקום לחרוג מן הכלל, ולעכב את ביצוע פסק הדין.

11.

נוכח האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע

נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה במסגרת בקשה זו, בסכום של 5,000 ש"ח.