פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4779/18 -
ו'
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשים:
1. יפת לוי
2. שמעון לוי
3. ישי לוי
4. נתן לוי
5. אשר לוי
נ ג ד
המשיבים:
1. רשות מקרקעי ישראל
2. חנה לוי
3. עדיאל לוי
4. רחמים לוי
בקשה מיום 2.9.2018
לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע'
טאהא
) מיום 22.1.2017
בה"פ
53138-12-14
ובה"פ
6622-10-15
בשם המבקשים:
עו"ד יוסי סגל
החלטה
לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) מיום 22.1.2017 בה"פ
53138-12-14
ובה"פ
6622-10-15, בגדרו נקבע מי מבין בני משפחת הצדדים הם חמשת הזכאים לקבל מאת רשות מקרקעי ישראל זכויות חכירה בחמש נחלות בנות 40 דונם כל אחת הכוללות מגרשים לבניה ביישוב פורייה כפר עבודה (להלן: פורייה ).
הרקע לבקשה
1.
מבקשים 1 ו-2 ומשיבים 4-2 הם חמישה אחים למשפחת לוי, בניהם של גליה וזכריה לוי המנוחים אשר עלו בשנת 1949 לישראל מתימן והתיישבו ביישוב החקלאי פורייה. מבקשים 5-3 הם בניו של מבקש 1.
2.
בתמצית, פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן בסכסוך משפחתי, אשר שורשיו נטועים בניסיונם של בני המשפחה לנָכס לעצמם שטחים נרחבים, קרוב לאלף דונם, מאדמות היישוב פורייה, לפני למעלה מארבעים שנה. במסגרת ניסיונות אלה ניתן ביום 19.12.1984 פסק הדין בת"א 632/77 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל (כב' השופט מ' קלך )
(להלן: פסק הדין הראשון ), בו נדחו טענות בני המשפחה לזכויות באותם שטחים למעט הזכות לחכור חמש נחלות בנות 40 דונם כל אחת, לפי רשימה שמית שתוגש על ידם. עוד נקבע כי יש לאפשר ליתר בני המשפחה לקבל מגרשי בניה בתנאים המקובלים במינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל ).
3.
חרף זאת נקטו בני המשפחה בשורה של הליכים משפטיים על מנת להשיג על פסק הדין (ראו לדוגמה: בג"ץ 7823/02 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.3.2003); רע"א 1391/15 לוי נ' לוי (12.5.2015)). משלא הצליחו במבוקשם, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בטענה כי הזכאות לקבלת זכויות חכירה בחמש הנחלות, כפי שנקבע בפסק הדין הראשון, נתונה להם בלבד. מנגד טענו משיבים 4-2, אשר אף הם היו צד להליך האמור ולהליכים נוספים, כי הזכאות לקבלת זכויות החכירה נתונה אף להם, לצד מבקשים 1 ו-2.
4.
בית המשפט המחוזי קבע כי הזכאים לקבלת חמש הנחלות כפי שנקבע בפסק הדין הראשון הם חמשת בניהם של גליה וזכריה לוי המנוחים, קרי מבקשים 1 ו-2 ומשיבים 4-2. בהתאם לכך נקבע כי משיב 3 זכאי לחתום על הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל. באשר למשיבים 2 ו-4 נקבע כי הם בעלי זכויות בשלוש הנחלות, אשר בחלקן הם מחזיקים במשך שנים רבות.
5.
ביום 20.6.2018 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, ובו נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי לייחד שלוש חלקות למשיבים 2-4 שגויה וכי יש לייחד חלקות אלו להם. ביום 2.9.2018 הוגשה הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור וזו הבקשה מושא החלטה זו.
6.
לשיטת המבקשים, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מאחר שסיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. בערעורם, חוזרים המבקשים על טענותיהם כפי שנטענו לפני בית המשפט המחוזי, ועיקרם כי עומדות לבני המשפחה זכויות נוספות על אלה שהוכרו בפסק הדין הראשון. בנוסף, המבקשים מציינים כי כעת בידם שתי מפות שהתקבלו לטענתם ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר המציגות את אופן חלוקת המגרשים כפי שזו נקבעה בפסק הדין הראשון, אשר לא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי. לטענתם, החכרת המגרשים על פי המתווה שהוצג במפות תמנע את הצורך בשינוי המצב במקרקעין. אשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המבקשים. זאת מפני שביצוע פסק הדין, לשיטת המבקשים, עלול לגרום למצב בלתי הפיך.
דיון והכרעה
7.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינהּ להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.
8.
נקודת המוצא היא, כי צד להליך זכאי לממש את זכייתו בפסק דין בסמוך למועד שבו הוא ניתן, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להשהות זאת (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ; וראו למשל: ע"א 8416/17 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן (5.11.2017); ע"א 3022/17 מזרחי נ' מנהל מס ערך מוסף חיפה (22.10.2017) ). לצד כלל זה ניצב היוצא מגדרו, שלפיו בית המשפט יהיה רשאי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בהינתן כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש; סיכויי הערעור טובים (תקנה 467 לתקנות; וראו למשל: ע"א 9890/17 עו"ד אביעד
ויסולי נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ (10.1.2018) ; ע"א 7779/17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' און טרק אינוביישנס בע"מ
(30.10.2017) ). בין תנאים אלה מתקיימת מעין "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק, כך תפחת בהתאם הדרישה לקיומו של האחר. עם זאת, לתנאי שעניינו מאזן הנוחות ניתן מעמד של בכורה במסגרת האיזון הכולל (ע"א 7907/17 לוי נ' לוי (20.11.2017); ע"א 8327/17 וונדו נ' אלמו (2.11.2017)).
9.
באשר למאזן הנוחות. אכן, כאשר מדובר במקרקעין, קיימת נטייה לעכב את ביצועו של פסק דין המורה על שינוי הזכויות בהם. אולם, הדברים האמורים נכונים ככלל כאשר מדובר בדירת מגורים ואי-מתן עיכוב ביצוע עלול להביא לפינוי המתגוררים בה באופן בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 18 (28.5.2018)) בענייננו, ראשית מדובר בנחלות שחלק ניכר מהן הינו שטחים חקלאיים. שנית ויתרה מכך, עיכוב הביצוע המתבקש הינו נגד רישום זכויותיהם של משיבים 2 ו-4 אשר מחזיקים בפועל בחלק מן הנחלות מזה עשרות שנים, ועל כן אין בביצוע פסק הדין כדי להרע את מצבם של המבקשים באופן בלתי הפיך. לכך יש להוסיף כי אף רישום הבעלות בנחלה על שם משיב 3 כשלעצמו אינו מביא למצב בלתי הפיך עבור המבקשים.
10.
באשר לסיכויי הערעור, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי אלה אינם גבוהים. בפי המבקשים טענות מלאות כרימון נגד המשיבים ונגד החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, אולם טענות אלה נסובות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בנוסף, במסגרת הערעור המבקשים מנסים להיבנות על הצגת חומרים שונים ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר אשר לא הוצגו בפני בית משפט קמא. בהתחשב בכך, המשוכה העומדת בפני המבקשים בערעור הינה משמעותית.
11.
לסיכום, אין בסיכויי הערעור הלכאוריים או במאזן הנוחות כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ז באלול
התשע"ח
(7.9.2018).
ש ו פ ט